נקודת המפנה בתפיסתו האדריכלית של אדריכל אריק גינזבורג התרחשה בזמן שהחל להתייחס אל עבודתו כיזם, מה שאפשר לו לפתע חופש פעולה ובעיקר השקעת זמן ומחשבה ככל הנדרש. "זה התחיל עם הבית הכתום, פרויקט ששינה בי ובעבודה שלי המון דברים", אומר אדריכל אריק גינזבורג. "לראשונה הייתה לי אפשרות לבנות ולתכנן בדיוק את מה שאני רוצה בלי לחץ של זמן ותקציב. זה אפשר לי להשקיע את כל כולי בתכנון טוב יותר, לפקח בעצמי על העבודה ולתקשר ישירות עם בעלי המקצוע".
שיטת הרכבה מודולרית
שיטת הבנייה של גינזבורג השתנתה ככל שהמשיך לעבוד ולהתעמק בתכנון מה שרבים מכירים היום כ"בית הכתום", שבנייתו הושלמה לפני כעשר שנים. בית שנחשב למבנה אדריכלי יוצא דופן, שהופיע באינספור מגזינים ברחבי העולם ואף זכה להיות המבנה האדריכלי הישראלי הראשון שהוצג במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון.
"את שיטת הבנייה המתועשת שיישמתי לראשונה בבית הכתום הגיתי מאפס. זה קרה בשלבים ולקח כעשר שנים", מסביר גינזבורג. "דבר נולד מדבר וכך מצאתי את עצמי לומד את הדברים בשטח. אני מסוג האנשים שלא לוקחים שום דבר כמובן מאליו. בעבודה, כמו בחיים, אני מנסה להבין את הדברים מיסודם, למפות את מערך הגורמים שפועלים בכל סיטואציה, להסביר לעצמי את המצב ולנסות לבחור את הדרך המתאימה ביותר למצב זה. אני חוזר שוב ושוב להתבונן ביצירות של האדריכל הדגול לה קורבוזיה, שהניח את היסודות לגיבוש הסגנון הבינלאומי ולאדריכלות המודרנית וכבר לפני כמאה שנה דיבר על בתים סדרתיים שנבנים בהרכבה, שאינם מצריכים כוח עבודה מיומן וחוסכים חודשים של עבודה. מפליא לראות עד כמה השיטה שלו רלוונטית עד היום".
ואכן, גם בבית הכתום מסקנה אחת הובילה לאחרת עד שגובשה לה שיטה מהודקת ושלמה המדומה למשחק לגו. בשלב הראשון, הגדיר גינזבורג את מטרות התכנון: פונקציונליות, רווחה (צינון באמצעות בריכה אקולוגית, התייחסות לקרינה, ניצול אור טבעי ופרטיות) וחוויית שימוש. מתוך כך, בשלב השני נולדו הנפחים של המבנה והוגדר האופן שבו הוא יוצב על החלקה. בשלב הבא, נבחרה הקונסטרוקציה היעילה כדי לשאת את כל זה ואז נבחרו החומרים ושיטת ההרכבה המודולרית. כל אחד מהדגמים הנראים בהדמיות שלו, הוא הצעה לבית שניתן להרכיב מצירוף המודולים המוכנים שהוא מייצר.
"מה שעומד בבסיס השיטה זה הגיון פשוט. זה שינוי ברירת המחדל ופנייה לדרך חדשה. מה הטעם להמשיך לעבוד בשיטות שהיו נהוגות בארץ לפני עשרות שנים אם אפשר לחשוב אחרת? המגרעות בשיטת הבלוק, הטיח והזפת כל כך רבות עד שאני שואל את עצמי עד מתי? ואם למנות חלק מהן, הרי שאפשר לציין מחצבים מיותרים, בעיות כוח אדם, עיכובים בבנייה וטעויות אנוש שאת כולם אפשר למנוע בקלות באמצעות שיטת ההרכבה החדשה", טוען גינזבורג.
יעילות אמריקאית
הרקע האדריכלי של גינזבורג עשיר ועמוק ובא לו עוד מבית הוריו. הוא נולד וגדל בתל אביב כבן לאב מהנדס ולאם אדריכלית, כך שזה לא פלא שאדריכלות מעסיקה אותו כבר מילדותו. כשבגר, נסע לארה"ב ללמוד אדריכלות ונשאר עוד חמש שנים לעבוד במשרד גדול בוושינגטון די. סי. "הניסיון שרכשתי שם הקנה לי את הבסיס לכל", אומר גינזבורג. "למדתי להתייחס למפרטים טכניים, לפרטים ולחלקים. הבנתי איך מתקשרים עם יצרנים ואנשי מקצוע. סיירתי המון בשטח. הכנתי הצעות מחיר וניהלתי פרויקטים, וכל זה בעבודה על מבני משרדים ודירות בסדר גודל של 25,000 מ"ר. אין ספק שלמדתי מהאמריקאים מהי יעילות – ערך שאני מיישם היום במודלים שאני מייצר".
גינזבורג חזר לארץ לפני 35 שנה והצטרף למשרדו של אביו איתו עבד במשך כעשר שנים על בנייני מגורים ובתים פרטיים. בהמשך פתח משרד הנושא את שמו שעסק במגוון רחב של סוגי פרויקטים. אבל נקודת המפנה הגיעה, כאמור, עם הגייתו של הבית הכתום. גינזבורג ממשיך ללמוד את השיטה מאז ועד היום ומעיד שאת הבית בצהלה תכנן ופירק תוך ניסוי ותהייה עד שהגיע למוצר הנכון. "קשה להאמין שגם הבית הזה תוכנן במקור מבטון", הוא אומר. "עד שבנקודה מסוימת החלטתי לשנות קונבנציות. אמרתי, רגע, בניין צריך לשאת בעיקר את העומס של עצמו. אם יש שני חללים באוויר שווה אולי לחשוב על קונסטרוקציה קלה דווקא. משם הכל התחיל".
לגו לגדולים
בסופו של דבר, מסביר גינזבורג, שיש בניין טוב ובניין לא טוב. "ארכיטקטורה צריכה להיות טובה ונטולת סגנון ובעיקר הגיונית. אני מאמין בחופש ובדמוקרטיה של השיטה המודולרית ודוגל בבניין נוח עם זרימה חלקה ומסלולים נכונים בתוכו. חייב להיות שיווי משקל, בדיוק כמו זה שיש בבתים של שירה ותיבות של נגינה.
"ההיגיון ביקש חומרים קלים", מסביר גינזבורג. "בבית הכתום תכננתי קומה ראשונה מלבנית כשמעליה שני חדרי השינה מרחפים באוויר. מכאן בא הרעיון של שלד פלדה שעליו מורכבים קירות דקים שעשויים משכבות. כאן בדיוק התחיל הגרעין של מה שקרה אחר כך עם בתי הלגו המודולריים. צריך להבין שבבנייה מחומרים קלים נחסך גם הזמן הרב הנדרש בבנייה מסורתית שבה, בניגוד לשיטה הקלה, העבודות נעשות אחת אחרי השנייה ולא במקביל בבתי חרושת שונים. כשיוצקים נניח קומת קרקע מבטון, יש לחכות כחודש ימים לפני שאפשר להתקדם לבניית הקומה השנייה ושוב עם זו שאחריה וחוזר חלילה. בבנייה קלה אין דבר כזה. כל השלד של הבית הכתום הושלם ביום וחצי מהרגע שהגיעה המשאית מהמפעל ועליה רכיבי השלד שתוכננו להיות מספיק קטנים כדי שאפשר יהיה לשנע אותם בקלות בדרכים.
"הבנתי שאני מתייחס אל בתי הלגו שלי כמו אל כל מוצר מדף אחר כמו מחשב, מקרר או אפילו מכונית. ברגע שאני עושה שימוש בחומרים מתועשים אני יכול לייצר סדרות של בתים לפי מודולים קבועים כשעל אותו גריד בסיסי ולא משתנה אני יכול לבנות בתים שונים לגמרי. כך, דווקא המודולריות מאפשרת לי לייצר ארכיטקטורה טובה שמורכבת חכם בסטנדרטים שבהם השמיים הם הגבול. מה שאני מציע בעצם זה מודל בסיסי מפואר ולא יקר שעליו אפשר להלביש כל סגנון אדריכלי ועיצובי".
גינזבורג מציע את חדר השינה כמודול הנפחי הבסיסי שאליו הוא מתייחס. "מהנפח הזה אפשר להתפתח ולהתרחב בהרכבה פשוטה אל אינספור דגמים ואפשרויות מגוונות בדיוק כמו שמרכיבים משחק לגו. הסלון למשל, יכול להיות שני מודולים של חדר שינה. הרעיון הוא שניתן בקלות לבנות שכונה שלמה מבתים כאלה אבל שכל אחד ייראה שונה לחלוטין כי ניתן לשחק עם תצורת הגג, הצבעים וחומרי הגמר. עם זה, גם כשכל בית נראה אחרת, עדיין אפשר לזהות את אותו מודול בסיסי. זו אסתטיקה בעיניי – פרופורציות, שיווי משקל ומשחק עם יחידות בסיסיות".
המודול הבסיסי כיחידה פרקטית מאפשר הגדלה של הבית בצורה קלה ופשוטה גם לאחר השלמתו. בשונה מבית רגיל בו בהכרח התפר ייראה כתוצאה של תנודות שונות בין ישן וחדש. תוספת של חלקים מודולריים לא רק מתבצעת בקלות אלא גם מייתרת מסדרונות ושומרת על צורניות קבועה ואחידה. "זה סוג של אנטי אייג'ינג", אומר גינזבורג. "אני לוקח את הבעיות האלה בחשבון ומראש מאפשר לבית מרחב תזוזה. כך, החיבור היבש והגמיש, שמתבצע באמצעות ברגים, מאפשר להם מרחב תנועה עצמאי מבלי שהדבר ניכר בתוך הבית או מחוצה לו".
חיבור בקליק
ואיך מפשטים את כל זה עוד יותר? גינזבורג מציע קנייה של קיטים ובנייה כמעט עצמית של בית חלומות. פשוט וקל. "כל מודול הוא למעשה קיט של חלקים. עשרה קיטים כאלה שמכילים את אותם חלקים כבר ניתן לייצר בפס ייצור של בית חרושת עם בקרה ואיכות של מכונה. הקיטים מגיעים מוכנים עם קירות דקים ומבודדים שכוללים בתוכם צנרת וחיווט. כך ניתן לגשת בקלות ובנוחות לכל ה"ורידים" שעוברים בהם באופן שמאפשר בהמשך גם לשנות ולתקן מבלי לפצוע את הקיר".
שיטת החיבור בקליק פשוטה ואפשרית ליישום על ידי כל אחד טוען גינזבורג. "החלקים מגיעים מוכנים מבית החרושת עם משאית ומנוף והכל מתחבר בדיוק של מילימטר. בדיוק כמו רהיט של איקאה, מקבלים קופסה עם חוברת הסברה וחלקים ממוספרים כך שאופן ההרכבה פשוט, מדויק, קל, מהיר, זול וכזה שלא מצריך אנשי מקצוע. ואפרופו זול – כשמסתכלים על עלות מול תועלת, מבינים שהשיטה שלי מייתרת עלויות של חומר, זמן, תחזוקה, משכנתא ושכירות שמתווספות לבנייה רגילה".
אז עד כמה אנחנו מוכנים לזנוח את השיטות הקונבנציונליות לטובת השיטה ההוליסטית החדשה שמציע גינזבורג? נראה שרק ימים יגידו. בינתיים הוא ממשיך להתעמק גם בעבודת הכתיבה שלו כשמאחוריו מאות פוסטים במספר דפי פייסבוק המתייחסים לנושאי אדריכלות, אמנות ומוסיקה. "משם באים לי השראה והרבה רעיונות", הוא מסכם.
