טל צור, המייסדת, השותפה ומנכ"לית המותג איוטה, היא על פי הגדרתה מעצבת מוצר. צור, שהתמחתה בעיצוב תעשייתי ובהמשך למדה מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, היא גם מרצה לעיצוב תעשייתי במכללת HIT. עוד לפני שהגיעה לעיסוקיה הנוכחיים עבדה בחברת אופנה גדולה, אך לדבריה לא הרגישה שהעיסוק באופנה מדויק עבורה באותו זמן.
"החלטתי לצאת ל'קמינו דה סנטיאגו' (טרק באורך 800 ק"מ המשחזר דרך צליינית קדומה. הלכתי 300 ק"מ ברגל כדי להתמסר לחוויה)", היא מספרת. "לפני הנסיעה נפגשתי עם שולה מוזס, פילנטרופית, שתרומה לקהילה עבורה היא דרך חיים. שוחחנו על האפשרות להקים מותג עיצוב חברתי, המבוסס על עבודת יד ומספק עבודה לקהילות נשים בכל העולם".
צור אהבה את הרעיון והשתיים יצאנו יחד לדרך
כצעד ראשון החליטו לפתח טקסטיל ייחודי, עם ניחוח נוסטלגי ויחד עם זאת בשיק עדכני ומסחרי. זה היה האתגר שהצית את הרעיון, ועדיין מצליח לרגש את שתיהן שבהמשך הצליחו לייצר חוטים, ליצור קשרים (תרתי משמע) בארץ ובחו"ל ולהציג את המוצרים. היום הן עובדות עם קהילות נשים מרחבי העולם, שמייצרות עבורן את האובייקטים ובתמורה מקבלות שכר הוגן, תנאים סוציאליים, מיומנות ותקווה.
המותג איוטה, לדברי צור, הוא שיטה, כמו הסריגה שממנה נוצרים המוצרים - שיטת חשיבה, שנותנת מקום לשיח בנושא הקיימות, חיבור קהילות ובעיקר מתן תעסוקה למאות נשים מאוכלוסיות מוחלשות.
"השוק הבינלאומי כבר מכיר את איוטה שהציבה לעצמה למטרה לפתוח עוד שווקים ולהקים קהילות נוספות", מדגישה צור. "אני בתחום הרבה שנים ויותר מתמיד מבינה עד כמה אנשים מחפשים היום מוצרים בעלי ערך מוסף ועד כמה חשוב האימפקט הסביבתי-חברתי".
לפני שנה זכה המותג במקום הראשון ב-LUXURY DESIGN INOVATION AWARDS תחרות סטארטאפים מעולמות היוקרה, העוסקים בחדשנות, יצירתיות ועשייה חיובית. לקבלת הפרס עלתה צור לבמה עם בתה התינוקת שירה. "חשבתי שמגיע לשתינו לחגוג את הג'ינגול האינסופי בין האמהות לקריירה, בין הרצון לא לוותר ללהתמסר. להוכיח לעצמי ולצוות הנשים הפנומנליות שעובדות איתי כל יום, שזה אפשרי. וגם לשולה, שמוכיחה ומאפשרת לנו בכל רגע נתון שאפשר הכל, ביחד".
ספר מומלץ
"'שנת הגנן' מאת קארל צ'אפק. לפני 6 שנים עברנו לבית קרקע, ומאז אני חולמת שאהיה גננית. אני מתמסרת לכך לפעמים, אבל ממש לא איך שדמיינתי שאהיה. אחד הדברים שאני אוהבת בספר הזה, שהוא מראה כמה חייו של הגנן מלאים בתסכולים, אבל הרומנטיקה מטעינה אותם כל פעם מחדש. גם אני פנטזיונרית גדולה, וכל פעם ממציאה משהו חדש לפנטז עליו, וככה מצליחה להתגבר על התסכולים בדרך".
חנות אהובה
"LABOUR AND WAIT – רשת חנויות בוטיק המתמחה בכל מה שקשור לעבודה עם הידיים - מאביזרי גינון, כתיבה, בישול ועוד. והכל בעיצוב פונקציונאלי ומדויק. בגדול זו רשת שהחזון שלה הוא לייצר חדוות עשייה. אני ביקרתי בחנות הממוקמת במזרח לונדון, בשכונת שורדיץ', ברחוב RED CHURCH האהוב עליי, והתאהבתי".
מעצבת אהובה
"אני מאוד מאוד אוהבת את המעצבת ההולנדית הלה יונגריוס (Hella Jongerius), שחיה בברלין. האופן שבו היא עובדת עם קראפט מרגש אותי מאוד. בה ובעבודות שלה יש שילוב של צניעות ועוצמה. היא אחת המעצבות שבעיניי עובדת הכי יפה עם צבעים והמגוון שהיא מייצרת מעניין ומפתיע בכל פעם מחדש".
מוזיאון עיצוב
"מוזיאון מרטין גרופוס באו (martin gropius bau) בברלין. מלבד העובדה שזה אחד מאתרי התצוגה החשובים באירופה, מדובר במוזיאון עם פרופורציות מושלמות בעיניי. סוג של גלריה מאוד גדולה שחושפת תהליכי יצירה ובפרספקטיבות חדשות אשר שומרות את הצופה עירני. כל התערוכות שראיתי שם עד היום היו מעניינות ופורצות דרך. זכורה לי באופן יוצא דופן תערוכה אחת, שהוצגה שם לפני 10 שנים בדיוק, של הפסל אניש קאפור (Anish Kapoor). התערוכה כללה למעלה מ-70 עבודות, ואני זוכרת את זה כאילו זה היה לפני שנה. התערוכה כמו המוזיאון כללה את האסתטיקה של ההפתעה והריגוש, אך באותה מידה את זו של הנשגב והשקט".
אולם תצוגה
"בחודש יוני נפגשתי בבלגיה עם קברניטי חברת רהיטי החוץ 'טריבו'. השואורום שלהם נמצא בבליזן, שעתיים נסיעה מבריסל, בתוך יער. במבנה בטון גיאומטרי של שלוש קומות שתוכנן ע"י מארק מרקס וניקולס שויברוק. חללי הפנים החמים והמינימליים, המשלבים קירות מעץ טיק, עומדים בניגוד לעמודי הבטון, בעוד שאור טבעי זורם דרך חלונות ענק מהם נשקף הנוף של היער השכן. החלל זימן עבורי שקט באופן חגיגי".
תערוכת עיצוב
"בתחילת אוקטובר, עוד לפני שהעולם השתנה מבחינתי בשבעה באוקטובר, חזרתי מניו יורק, בין השאר מביקור במוזיאון 'וויטני' בו הוצגה תערוכת יחיד של רות אסאווה (Ruth Asawa). אסאווה היתה אמנית מודרניסטית אמריקאית ממוצא יפני, הידועה בזכות פסלי החוטים המופשטים שלה בהשראת צורות טבעיות ואורגניות. התערוכה היתה עוצמתית בעיניי, והוצגו בה לא מעט עבודות דו ממדיות של אסאווה, למרות שהעבודות המוכרות שלה הן תלת ממדיות. היא מתארת את הרישום כהנאה הגדולה ביותר והקשה ביותר. הרישומים שלה עדינים ויפים מאוד. אין להם תמא אחת, הם קצת כמו יומן חייה מתקופות שונות. 'אמנות היא לא סדרה של טכניקות, אלא גישה ללמידה, לחקירה ולשיתוף'. זה אחד הציטוטים שקראתי שם ושנשארו איתי".
סגנון עיצוב הבית
"אני לא באמת יודעת לומר, ואני גם לא חושבת שזה משהו שצריך להגדיר. סגנון זה דבר משתנה ובעיניי ככה זה צריך להיות, זה משהו חי, כמו שלא הייתי רוצה לאכול אוכל בסגנון אחד כל הזמן. בכל זאת אני חושבת שאין היום באמת סגנון מוביל, אולי לאנשים יש סגנון וזה יותר נוח להם לחשוב ככה, אבל אני מתקשה לקבל שיש סגנון מסוים שמכתיב את עיצוב הבית".
החומר הדומיננטי בעולם העיצוב
"זה יישמע שאני לא אובייקטיבית, אבל גם אם הייתי נגרית הייתי אומרת שטקסטיל הוא החומר ששולט היום, אבל ממש שולט. ככל שהיכולות הטכנולוגיות מתעצמות ומהפכת ה-AI צוברת תאוצה, האנושות צריכה טקסטיל, היא צריכה מגע. דוגמה לעבודה עם חומרים רכים שיש בהם עוצמה רבה הוא האמן Jeffrey Gibson, שנבחר לייצג את ארה"ב בביאנלה בונציה, עם שקי האגרוף המפורסמים שלו".
הבטחה בתחום העיצוב
"בחרתי במעצבת הטקסטיל סופי יפה, בעלת המותג Especie Humana. סופי, במקור מאורוגוואי, מעצבת בגדי פשתן על זמניים וסופר איכותיים. הייחודיות בקולקציות שלה מגיעה מעצם העובדה שהן נוצרות בהשראת רגעים יומיומיים לצד האותנטיות המגדירה אנשים. סופי מצליחה לשבור את תפישת החומר הקלאסית של הפשתן וליצור ממנו בגדים עם חתימת יד אופיינית שונה ומיוחדת".
על מה את עובדת בימים אלו?
"קצת קשה לחזור ולייצר שגרה בימים אלו, אבל אנחנו עובדות על קולקציה חדשה הכוללת הרחבת קולקציית האאוטדור ועימה אנו מאמינות שנרחיב את השוק באירופה. אנחנו עובדות על מספר שיתופי פעולה ייחודיים ושונים, שכאשר יצאו אל הפועל בטח נעשה פה כתבה גדולה של כמה עמודים. במקביל אנחנו עובדות על חומרים חדשים לסרוג איתם ועל הגדלת קהילת הסורגות החרוצות שלנו. וגם על הגינה הקטנה בבית שלי, שמאוקטובר די נבלה".
