גבולות הם ללא ספק עניין חשוב ומהותי בקשר וביחסים בין הורים וילדים, אך הדברים ממש לא מתחילים שם אלא הרבה קודם - כבר בשנה הראשונה לחיים.
מדובר בביסוס הקשר ומערכת היחסים - הגבולות הם למעשה רק היבט צר של תפקיד ההורה.
מתי מתחילים להציב גבולות?
גבולות מתחילים מלידה. בהתחלה אלה גבולות פיזיים מגנים, גבולות של החזקה והכלה.
תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם, תלויים בנו במידה רבה על מנת לחוש את גופם שלהם, ורובם רגועים הרבה יותר כאשר הם נישאים על הידיים וגופם עטוף - כך למעשה גבולות גופם ברורים להם. בנוסף, שמירה על סדר יום, שינה, האכלה ומשחק מגדירים גבולות חשובים, יוצרי סדר ומשמעות עבור התינוק.
מאוחר יותר, וככל שהתינוק מתפתח מוטורית וקוגניטיבית, אנו מרגישים צורך להציב גבולות נוספים: להכין את הבית כך שיהיה בטוח עבורו, אנו מתחילים לומר לו "לא" ו"אסור" כשהוא מתרחק ונוגע בדברים העשויים לסכן אותו. באותו השלב בערך, עם צמיחת השיניים, נמצא את עצמנו מחנכים את התינוק שלנו ומלמדים אותו שאסור לנשוך, למשוך בשיער או לקחת את המשקפיים של אמא…
למעשה, גם אלה גבולות. גבולות מציבים תמיד, ממש מלידה, אך ברור שהם הולכים ומתפתחים ומשנים צורה ומהות אך חשוב להבין שהבסיס כבר נוצר בתחילתו של הקשר בין התינוק והוריו.
במדריכי ההורים ובתכניות הטלוויזיה נראה לפעמים שהדגש מושם על הסמכות ההורית.
הפוקוס הוא על ההורה שמסוגל או שלא, לעמוד מול דרישות הילד הבוכה והנאבק ולא "נכנע" לבקשותיו, ומעט תשומת לב ניתנת לאופיו של הילד, לצרכיו, לרקע המשפחתי ואולי לדבר החשוב ביותר והוא הסיבה לקושי ביחסים.
גבולות בעיניי הם הקוים המנחים והמכוונים, ובאופן טבעי הם אינם זהים בין משפחה למשפחה אלא משתנים בין הורה להורה ובין ילד לילד, בהתאם לאישיותם, לצרכיהם, לחרדותיהם ולרקע ממנו צמחו.
הגבולות תפקידם לאפשר לילד להבין את עצמו, את עולמו, את סביבתו ולנהל את התנהגותו במסגרת זו, תוך מיצוי כישוריו ויכולותיו בבטחון ובאמון בעצמו ובסביבתו.
אז אילו גבולות? ולמה בכלל גבולות?
1. גבולות מתוך כבוד - הכי קל ופשוט להורה להשתמש בכוחו ובמעמדו כמבוגר אחראי כדי לכפות על הילד התנהגות, לאסור עליו, לשלול ממנו משהו ולהעניש אותו - כשאני אומרת קל אינני מתכוונת שנעים לעשות זאת אך לחלוטין יש לנו את האמצעים הנדרשים.
בניגוד לכך, שימוש נכון וראוי בסמכות ההורית אל מול הילד הוא מורכב הרבה יותר, וצריך לכלול התייחסות מכבדת כלפיו, כלפי רצונותיו וצרכיו, במקביל להכתבת הדרישה או האיסור.
נקודת המוצא ביחסי כבוד בין הורה וילד היא ראיית הילד קודם כל כאדם - אמנם במימדים קטנים אבל זה לחלוטין זמני. נשמע מובן מאליו?ממש ממש ממש לא. חישבו על הפעמים בהם אנו נוהגים בילדינו או מדברים אליהם כפי שלא היינו מרשים לעצמנו לנהוג עם אף מבוגר אחר בסביבתנו, ובטח שלא ידברו אלינו.
בפרקטיקה של החיים, כבר מגיל צעיר, גם כשנדמה שהם לא מבינים את מה אנו אומרים להם, הסבירו להם למה אסור לגעת בשקע החשמל, למה אסור לנשוך את הציצי או למה אסור להכות או לחטוף. דברו אליהם בגובה העיניים, צרו עימם קשר עין, הפסיקו את התנהגותם, אך גם הסבירו להם למה במשפט קצר.
בהתחלה הם יעלבו, אולי יבכו, אחר כך ירגעו מטון דיבורכם המסביר ומאוחר יותר ככל שיגדלו הם גם יבינו מה אתם אומרים להם. בכל מקרה, כבר מההתחלה הם ירגישו שאתם מתייחסים אליהם ומכבדים אותם ולא סתם שוללים מהם דברים ללא הסבר או נחמה.
2. גבולות בהתאמה אישית – הסמכות ההורית והצבת הגבולות נראית שונה מול כל ילד ומשתנה בהתאם לגיל ולהתפתחות. ככל שהילד צעיר יותר הגבולות הדוקים יותר, וההורה הרגיש להתפתחות ילדו וצרכיו מרחיב אותם בהדרגה, בהתאם לקצב האישי של כל ילד.
גבול הדוק הוא גבול אשר משאיר מרחב פעולה מצומצם מצד הילד. אין מקום לשיקול דעתו של הילד ואין הרבה מקום לבחירה או להשפעה מצידו.
ככל שהילד יגדל נאפשר לו יותר בחירה, בהתחלה בין שתי אפשרויות, אחר כך גם בחירה חופשית במצבים מסויימים. כך למשל, אם לתינוק אנו נקבע בעצמנו מה ילבש, ברגע שהוא יביע עניין בלבושו ורצון שונה משלנו, נרחיב את הגבול, נאפשר לו בחירה, נאפשר לו לומר את דעתו ונבדוק היכן ובאיזו מידה ניתן להתחשב בו. בשלב הזה נראה ילדים ש"בודקים גבולות" ורוצים ללכת עם פיג'מה לגן או עם מגפיים בקיץ. זה המקום להפעיל שיקול דעת ובהתאם לגבולות שלנו, להחליט עד כמה ללכת לקראתו.
ישנם ילדים אשר מגיבים לגבולות הדוקים ונוקשים ללא קושי, הם נענים ומתאימים עצמם בקלות לגבולות המוצגים להם, וישנם ילדים אחרים: דעתניים, עצמאיים ובעלי טמפרמנט מורכב יותר שזקוקים גם הם לגבולות ברורים אך רחבים וגמישים הרבה יותר, עם חופש פעולה מרבי לביטוי עצמאותם וייחודם. בשני המקרים המצב תקין אך תהיה התייחסות שונה לכל ילד בהצבת הגבולות.
וכמו שיש ילדים שונים, יש גם הורים שונים. כל הורה והגבולות שלו והמידה בה הוא יכול להכיל ולשאת הגבלה ומתן חופש לילדו.
3. גבולות כמגדירי חופש ועצמאות – גבולות ברורים מגדירים מה מותר לי ומה אסור, מתי וכיצד.
הרבה פעמים, (והיו ערנים לכך), תשומת לב רבה מוקדשת מצד ההורים לחלק של האיסור שמכתיב הגבול, מה שאסור לילד, ומעט מדי תשומת לב מוקדשת למרחב הפעולה ולעצמאות שנוצרים באמצעות הצבת אותו הגבול, אשר לחלוטין מטרתו היא גם להגדיר את מה שהילד כן יכול לעשות.
הדרך הטובה לתת במה למה שמותר בהתאם לגבול המוצב ולהשיג זאת, תהיה על ידי העברת הפוקוס שלנו ושל הילד ממה שאסור אל מה שמותר ואל איך מותר. למשל: כשאנחנו רוצים לסרב לחטיף שמבקש הילד. אפשר להוסיף ולומר מתי הוא כן יוכל לקבל אותו. "אין בעיה חמודי, תוכל לקבל את הבמבה אחרי הגן. בבוקר אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ולא חטיפים."
4. גבולות כמקור בטחון – גבולות יוצרים מרחב בטוח ותומך לפעולה עבור הילד.
ילד שבוטח בהוריו ובגבולות שמוצבים לו, חי ופועל במרחב בטוח עבורו, המותאם ליכולותיו ולצרכיו. מרחב המאפשר לו לשחק, להתנסות, להתעניין בסביבתו ולאתגר עצמו מבלי לחשוש מסכנה.
הוא יודע בדיוק מה אפשר ומה לא, הוא סומך על הוריו שהם נמצאים שם עבורו, מכילים, מגנים, מכוונים ומתווכים כך שהוא יכול להתפנות לדברים החשובים באמת...
5. גבולות כשגרה – שגרת יום ברורה המגדירה את מסגרת ההתנהלות היומית גם היא הצבת גבול לכשעצמה. ההגדרה הברורה של סדר הפעולות המצופה מהילד בכל שלב של היום, מה עושים עכשיו ומה נעשה אחרי כן, מתי מתקלחים ומתי הולכים לישון, מקלה על ילדים צעירים במעבר בין הפעילויות לאורך היום ובהיענות לבקשות ההורים.
יחד עם זאת חשוב שעל השגרה המתוכננת והמוכרת ישאר מקום גם לשינויים מסויימים בהתאם לנסיבות החיים. השגרה אמורה לסייע להורה ולילד בתפקוד ובהתנהלות. ילד בעל שגרת יום צפויה אך גמישה יוכל גם "לשבור" אותה בקלות יחסית מדי פעם.
למשל: אם הלכנו לאירוע משפחתי שגרם לאיחור בשעת השינה, או לשינוי שעת הרחצה. במקרה הזה נספר לילד שהיום יש לנו יום מיוחד ונתאר את השינויים הצפויים לנו, במידת האפשר טרם האירוע.
6. גבולות כמסייעים לילד להכיר את עצמו ואת הזולת – בחרתי להמחיש עבורכם את סעיף זה בעזרת דוגמה: "אני מבינה שאתה מאוד מאוכזב עכשיו כי רצית ללכת לפארק ואי אפשר. היום נשאר בבית כי חברה שלי מגיעה לבקר אותי ואני מאוד מצפה לביקור שלה ואולי מחר נוכל ללכת לפארק, כמו שאתמול הלכנו.
במשפט כזה הילד מקבל ומבין מספר מסרים משמעותיים וחשובים:
א. אמא מתייחסת אלי ואל הרצונות שלי ומכירה בהם, גם אם אינה מספקת אותם.
ב. אמא עוזרת לי להבין בעצמי את התחושות השליליות שלי ומסייעת לי להביע אותן.
ג. לאמא יש רצונות משלה ועולם משלה שאינם זהים לשלי.
ד. אמא מזכירה את הפעמים בהן היא נענתה לבקשות שלי ומביעה נכונות להתחשב בי גם בעתיד.
7. גמישות בהצבת גבולות – לכולנו יש "גבולות אדומים" שיותר קל לנו לעמוד בהם ומאחוריהם בשיח מול הילד. אך מנגד יש גם גבולות אחרים, פחות מובהקים וחד משמעיים, אותם "גבולות משתנים", כאלה שהילד מודע לעובדה שהוא יכול לנהל משא ומתן לגביהם, או במקרה הפחות טוב לנדנד מספיק או לבכות עד שאמא או אבא ייכנעו ויסכימו.
במקומות האפורים הללו, בהם לא פשוט לעמוד מול דרישות הילד ולהציב גבולות ברורים, חישבו פעמיים עד כמה חשוב לכם העניין ועד כמה יש בכם את הכוחות באותו הרגע להתמודדות נכונה עם הסיטואציה.
אלה גם המקומות וההזדמנויות להדגים לילד גמישות, ניהול משא ומתן, לאפשר לילד להביע את דעתו ולשכנע אתכם, (בדיוק באותו אופן בו הייתם רוצים שהוא ישתכנע לשיתוף פעולה אתכם), ושבעתיד ישכנע אדם אחר בהקשר אחר ככישור לחיים.
לסיכום
גבולות הם התשתית לקשר בינינו לבין ילדינו. הם נוצרים מיד לאחר הלידה ומתפתחים לאורך החיים. כולנו זקוקים לגבולות על מנת לחוש בטחון, אך ישנה שונות בין הורים שונים ובין ילדים שונים - גבולות אחרים ודרך אחרת להצבתם - וזה לגמרי בסדר!
חשוב לזכור שגבולות לא חייבים להיות תוך או כחלק ממאבק כוחות! גבולות יכולים וחשוב שיהיו מכבדים בטון ובאופן בהם נאמרים ומנומקים -ובמקביל להיות מותאמים לשלב ההתפתחותי, לטמפרמנט וליכולת האינדיבידואלית של הילד.
