20:00 בערב, זהו, הוא נרדם.
אני כמובן עדיין לידו, מלטפת ומחבקת דרך סורגי המיטה, עומדת על קצות האצבעות, משתדלת לא לנשום וצועדת אט אט לעבר הדלת.
עוד רגע אני בחוץ, סוגרת את הדלת נושמת נשימה עמוקה ו… אוי לא! הוא התעורר!
ועכשיו מתחילים הכל מהתחלה, כי אין מצב שהוא יירדם שוב לבד
אז איך לסייע לתינוק שלכם להירדם לבד? או אולי נכון יותר לשאול: "למה הכל היה בסדר עד לא מזמן ועכשיו פחות?" ושאלה נוספת - "האם זה הפיך?"
מושגים שכדאי להכיר בהגיע התינוק לגיל 6-9 חודשים, ונראה ביטויים שלהם גם בגילאים 9-12 חודשים, הם -"קביעות אובייקט" ו"חרדת נטישה". המונח "קביעות אובייקט" מתייחס ליכולתו של התינוק להבין שאדם או חפץ מסוים ממשיכים להתקיים גם כאשר הוא לא קולט אותם בעזרת חושיו. התינוק מסוגל להבין שהאדם או האובייקט נשארים "קבועים" בזיכרון שלו וגם לאחר שנעלמו מעיניו - הם עדיין ממשיכים להתקיים.התינוק בעצם מבין שכאשר אתם יוצאים מהחדר, אתם נמצאים עדיין במרחב שלו רק במקום אחר. הוא מבין שאתם אמנם לא ממש לידו - אבל עדיין איתו.במילים פשוטות - אם בעבר הלא רחוק, כאשר התרחקתם מהתינוק כבר באותו הרגע לא הייתם קיימים (בעולם המושגים שלו), בגיל זה הוא עשוי כבר להבין שאתם בהחלט קיימים אבל במקום אחר – ולכן טבעי שהוא ירצה שתהיו לידו ואם אפשר כל הזמן...
השפעה על שנת התינוק:
ֿדעו כי השינויים בהרגלי השינה של התינוק (אלו המתרחשים בטווח הגילאים שבין 9-12 חודשים), עשויים להיות עקב אותן אבני דרך התפתחותיות משמעותיות וחיוביות בהתפתחות התינוק (קביעות האובייקט וחרדת הנטישה), וזה לגמרי תקין. שתי אבני דרך אלה קשורות בקשר אדוק האחת לשנייה.
עכשיו משהתינוק מסוגל להבין שהדמות המטפלת בו כרגע (אמא, אבא או כל דמות אחרת), נשארת "קבועה" ומתקיימת גם מחוץ לחדר, קביעות האובייקט מגבירה את ביטויה של חרדת הנטישה אצל התינוק - הוא לא מבין למה היא צריכה בכלל לצאת מהחדר, ואם כבר יוצאת ועדיין מתקיימת, מה זה אומר לגבי אם ומתי היא חוזרת חזרה...
חשוב שתדעו כי מדובר בשלב התפתחותי נורמלי, טבעי וחשוב בהתפתחות התינוק, ומאחר שזו חרדת הנטישה שעשויה לבוא לידי ביטוי בהרדמה (בבכי וסימני חרדה), אחד הטיפים העיקריים שיש לי לתת לכם בהקשר הזה הוא: בראש ובראשונה לתת מענה מלא, מחבק ואוהב לאותם פחדים וחרדות.היכולת להכיל את התחושות החדשות המתפתחות אצל התינוק בשלב זה, יסייעו לו לאין שיעור לעבור את השלב ההתפתחותי הנוכחי בהצלחה מרובה, ויאפשרו לו לבנות אמון בכם וביתר הדמויות העיקריות שמטפלות בו - מה שלא ייקרה אם נשאיר אותו לבכות לבד, וננסה "לחנך" בשלב שהוא מתמודד עם פחד וחרדה אמיתיים וטבעיים.
הנה כמה עצות פרקטיות לביסוס הירדמות עצמאית וחלקה עבור התינוק (גם בשלב זה):
כל למידה היא תהליך, והתהליך שלנו מתחיל כך: למשך מספר ימים הניחו את התינוק במיטה (בדיוק כפי שאתם רגילים לעשות לפני השינה), והישארו לשבת בחדר לידו למשך מספר דקות - עד אשר ניכר כי הוא רגוע ושליו. אם התינוק מאפשר, ניתן להתחיל לצאת מהחדר, או שלב אחד לפני, להתרחק עם הכיסא לכיוון היציאה מהחדר, ובמשך מספר ימים לראות שהוא לא מתנגד וההרדמות הולכות חלק וזורמות לכיוון חיובי.
בשלב הבא אנחנו נבדוק שהתינוק מוכן ליציאה שלנו מהחדר, ונתחיל ביציאה מהירה וחזרה תוך שניה, כדי להראות לו שאנחנו ממש כאן, וחוזרים מיד.אפשר לחזור על היציאה מהחדר 3 פעמים בממוצע, ולהגדיל את זמן החזרה כל פעם בכמה שניות, זאת כמובן בהתאם לתגובה של התינוק.בערב הראשון עשו זאת פעם אחת, ובערב הבא פעמיים, עד 3 פעמים להרדמה. בכל מקרה, תמיד חיזרו לחדר רגע לפני שהוא נדרך ונכנס לסטרס בגלל זה, כדי ללמד אותו שאתם חוזרים. כך הוא יבנה ביטחון בחזרה שלכם ויסמוך לעליכם. רק בנקודה כזו הוא יוכל לשחרר ולהירדם כשאתם לא לידו.
"מטרת העל" בשלב הזה היא ללמד את התינוק בעיקר את העובדה שבכל פעם שאחד ההורים הולך הוא גם חוזר.מנקודת מבטו של התינוק אתם לא נוטשים, וזה, מבחינתו, אחרי מס' ימים יתבסס כ "מצב החדש".
שני דגשים נוספים:
1. הדלת של החדר - ניתן לסגור את הדלת לחלוטין בכל פעם שיוצאים מהחדר, אך להיות מודעים לאפשרות שהתינוק לא מעוניין בכך, ופעולת הסגירה תעצים את תחושת הפחד עבורו, ולכן השתדלו להשאיר דלת מעט פתוחה, או פתוחה לחלוטין, אם תגובתו היא כזו.
2. מנורת לילה - עשויה לנסוך מעט בטחון בתינוק, מאחר שגם הוא כמו הרבה אנשים לא אוהב להישאר בחדר חשוך לחלוטין, ומקור אור קטן (גם דלת שאינה סגורה לחלוטין יכולה לעשות את העבודה) יעניק לו תחושת בטחון. לאחר זמן מה (אינדיבידואלי לכל תינוק), תגיע אותה פעם מיוחלת בה תחזרו לחדר והתינוק יישן.
להיכנס, לצאת, להיכנס, לצאת...
אחת השאלות העשויות להתעורר בראש ולהטריד את מנוחתכם (ובצדק) היא - "לכמה זמן לצאת בכל פעם?"אין תשובה אחת נכונה לכלל התינוקות, אבל העיקרון המנחה הוא שבימים הראשונים של התהליך נשתדל להיכנס ולצאת בטווחי זמן מאוד קצרים ומיידיים - שניות בודדות, ועם הזמן ובעיקר כאשר נראה שהתינוק נינוח יותר ושליו, וכל עוד אין בכי - אפשר "למשוך" עוד כמה רגעים מחוץ לחדר, ובצורה זו להגדיל אט אט את טווחי הזמן מחוץ לחדר.
אציין כי בימים הראשונים של היציאה והכניסה לחדר, גם אם יש שקט מוחלט אך התינוק עדיין ער, קיימת חשיבות רבה לחזרה לחדר, זאת מאחר שזהו עיקר תהליך הלמידה שאנו מעוניינים להקנות לתינוק - "אנחנו הולכים אבל תמיד תמיד חוזרים" (ולא כי בדיוק התחלת שוב לבכות...). במהלך תהליך הלמידה צפו מראש לחוסר שיתוף פעולה מובן וטבעי מצד התינוק (מבחינתו יש כאן הרעת תנאים והוא באמת מפחד שלא תחזרו), ולכן אין צורך להיות מופתעים. מומלץ להכין לתהליך תיק מלא בנשיקות, ליטופים, חיבוקים ושפע של מילים אוהבות בעזרתן תמיד תתנו מענה לבכי או התסכול בהם תתקלו - ואל תשאירו אותו בוכה לבד בשום מצב.
כאשר תינוק בוכה לבדו, ולא מקבל מענה לבכיו מתעצמות אצלו תחושות כמו תסכול, נטישה, חרדה, וחוסר ביטחון בהורים בעיקר, אתם לא באמת רוצים שבגיל הזה הוא ילמד "להסתדר לבד" ולהרגיע את עצמו מתוך מצב של חוסר ברירה, נכון? אתם רוצים שידע שהוא יכול לסמוך עליכם ההורים ושתמיד תהיו באזור כדי לתמוך בו, עד שיוכל לעשות זאת בעצמו.אני יודעת שעל הנייר זה נראה פשוט ובסיסי, אך תהיו מופתעים אולי לגלות שברוב המקרים אין צורך ביותר מהכוונה בסיסית זו, בשילוב המון סבלנות ואהבה.כמובן שכל תינוק הוא אינדיבידואל ואם אתם חשים בקשיים רבים בדרך ליישום עקרונות אלו בצורה משביעת רצון, קחו בחשבון שעבור התינוק שלכם, ההירדמות בנוכחותכם עשויה להיות הכרחית ואין דרך אחרת וזה לגמרי בסדר ונורמלי עבורו. היו שם בשבילו עד לרגע שיהיה מוכן לכך ויאותת לכם - רק אז התחילו תהליך שאמור לסייע לו להרדים עצמו כמו שיעשה זאת לכשיגדל.
בנוסף, הקונספט של לינה משותפת עשוי להתאים לכם כמשפחה ולאפשר לכם שינה איכותית יחד. רק תדעו שלפני שהסבים והסבתות שלנו נולדו כך היה נהוג בכל העולם והלינה המופרדת היא ה"חדשה" שאנחנו נולדנו אליה, אך לא בהכרח הנכונה... בטח לא עבור כולם.
