שכיחותה של מחלת הסוכרת נמצאת בעלייה חדה בארץ ובעולם.
כיום, קרוב ל-8% מהאוכלוסייה בארץ לוקים במחלה וכשליש אינם מאובחנים.
אינסולין הוא הורמון שמופרש מהלבלב ותפקידו להכניס את הסוכר לתאים ברקמות השונות, וכך לפנותו מזרם הדם. סוכרת נובעת משילוב כשל של תאי הבטא בלבלב להפריש כמות מספקת של אינסולין ותנגודת לפעילות האינסולין ברקמות השונות – שומן, כבד שריר.
מגדירים סוכרת
סוכרת מוגדרת כסוכר בצום של 126 מ"ג/דל ומעלה, ו/או רמת המוגלובין מסוכרר של 6.5% ומעלה (מדד ממוצע של ערכי הסוכר ב-3 חודשים האחרונים), ו/או רמת סוכר של 200 מ"ג/דל שעתיים אחרי העמסת סוכר, ו/או מדידת רמת סוכר אקראית של 200 מ"ג/דל.
טרום-סוכרת - מצב שבו הסוכר מוגבר במידה קלה אך לא עונה לקריטריונים של סוכרת. מדובר בסוכר בצום 101-125 מ"ג/דל, המוגלובין מסוכרר (המוגלובין A1c) של 5.7-6.4%, ו/או סוכר שבין 141-199 מ"ג/דל שעתיים אחרי העמסת סוכר.
כבר במצב של טרום-סוכרת עשויה להיות פגיעה בכלי הדם (בעיקר הקטנים) ולכן חשוב מאוד למנוע התקדמות של טרום-סוכרת לסוכרת, בעזרת שמירה על משקל גוף תקין, דיאטה שאינה עשירה בפחמימות, הפחתת הצריכה של פחמימות פשוטות ופעילות גופנית סדירה, דהיינו פעילות אירובית כגון הליכה במהירות בינונית לפחות 150 דקות בשבוע, ופעילות של תנגודת (משקולות קלות). אלה מפחיתים ב-52% את הסיכון להתפתחות סוכרת.
הסוכרת לרוב אינה מורגשת עד לעלייה ניכרת בערכי הסוכר, ולכן היא עשויה להתגלות רק בשלב מאוחר, בעקבות התפתחות סיבוכי המחלה, למשל: בעקבות אירוע מוחי, התקף לב, הופעה של כאב נוירופטי בכפות הרגליים או ירידה בראייה. לכן, חשוב מאוד לבדוק את רמות הסוכר בצום ורמות ההמוגלובין המסוכרר, מכיוון שאבחון וטיפול מוקדמים בסוכרת ובמחלות הנלוות (הפרעה בשומני הדם, יתר לחץ דם) יעילים מאוד במניעת סיבוכי המחלה ויאפשרו לחולי סוכרת לחיות חיים עם איכות חיים טובה.
גדולים וקטנים
סוכרת לא מאוזנת מעלה את הסיכון לפגיעה בכלי דם גדולים וקטנים בגוף. איזון מיטבי של הסוכרת והמחלות הנלוות מונע התפתחות סיבוכים אלה.
הפגיעה בכלי הדם הגדולים מתבטאת בטרשת עורקים בכלי הדם הכליליים המובילים דם אל שריר הלב, בכלי הדם אשר מזינים את המוח, ובכלי הדם בגפיים. הנזק בכלי דם אלו מעלה את הסיכון להתקפי לב, לאירועים מוחיים, לירידה קוגניטיבית עד דמנציה, ולהפרעה באספקת הדם לגפיים. אירועים מוחיים והתקפי לב הם סיבת התמותה השכיחה ביותר של חולי סוכרת.
איזון מיטבי של רמות הסוכר תורם רק במעט למניעת הסיבוכים בכלי הדם הגדולים, אולם ניתן למנוע את הפגיעה בהם על ידי איזון רמות הכולסטרול ואיזון לחץ הדם בעזרת תרופות מתאימות. בנוסף, קיימות כיום תרופות חדשות לאיזון הסוכרת מקבוצת מעכבי SGLT2, אשר מונעות את ספיגת הסוכר ע"י הכליות חזרה לזרם הדם, ובעצם גורמות להפרשת הסוכר בשתן.
הפגיעה בכלי הדם הקטנים מתבטאת בנזק לרשתית, לכליה ולסיבי עצב. הנזק ברשתית עשוי להביא לירידה בחדות הראייה עד לעיוורון, ואילו הנזק בכליה גורם להפרעה בתפקוד הכליה עד לחוסר תפקוד המחייב דיאליזה. הסיבה השכיחה ביותר לעיוורון או לדיאליזה בעולם המערבי היא סוכרת.
הפגיעה בסיבי העצב, אשר מתווכים תחושה, גורמת לרגישות מוגברת לכאב, תחושת צריבה או חום בכפות הרגליים והידיים, עד לאובדן תחושה. במקרים בהם קיים אובדן תחושה, יש סיכון מוגבר לפציעה לא מורגשת בכף הרגל. פציעה זו, יחד עם אספקת דם לקויה לגפה, עלולות לגרום לכיב עמוק אשר עשוי להתפשט עד העצם. בסוכרת לא מאוזנת, בנוסף לפגיעה באספקת הדם לגפה, קיימת גם הפרעה בתפקוד התאים הלבנים שתפקידם להילחם בזיהום, ולכן קיים קושי רב יותר בריפוי הכיב והתגברות על הזיהום בעצם. בכדי למנוע את התפשטות הזיהום, פעמים רבות נאלצים לקטוע את הגפה. הסיבה השכיחה ביותר לקטיעה של גפיים שאינה טראומטית בעולם המערבי היא סוכרת.
הפגיעה בכלי הדם הקטנים מתבטאת גם בפגיעות עצביות פחות שכיחות. פגיעה בסיבי עצב מוטוריים אשר חשובים להפעלת שרירים ומתבטאת בחולשת שרירים ממוקדת, ופגיעה עצבית המשפיעה על המערכת האוטונומית המעצבבת את המעיים ואיברים פנימיים נוספים. הפגיעה במערכת האוטונומית עשויה לפגוע בתנועתיות של מערכת העיכול ובתפקוד המעיים וגורמת לשלשולים, או לעצירות, להפרעה בהתרוקנות הקיבה, המביאה לתחושת שובע מוקדמת ואף לבחילות ולספיגה מאוחרת של המזון לזרם הדם, ובעקבותיה לעלייה מאוחרת ברמות הסוכר וקושי באיזון רמות הסוכר.
המטרה: איזון
לאיזון מיטבי של רמות הסוכר תפקיד מכריע במניעת הפגיעה בכלי הדם הקטנים. איזון הסוכרת נמדד בעזרת רמת המוגלובין מסוכרר (hemoglobin A1C) אשר מהווה מדד לממוצע של רמות הסוכר ב-3 חודשים האחרונים. כדי למנוע את הנזק לכלי הדם הקטנים, יש לשאוף להמוגלובין מסוכרר שנמוך מ-7 (ממוצע סוכר יומי של 150 מג/דל בקירוב, דהיינו ערכים בצום שנעים בין 80-110 מג/דל ורמת שיא של הסוכר אחרי האוכל עד 180 מג/דל). נראה שבחולים עם תוחלת חיים ארוכה, ללא סיבוכי סוכרת, יש לשאוף להגיע להמוגלובין מסוכרר של 6.5.
לסיכום, סוכרת ואף טרום-סוכרת, גורמים לפגיעה בכלי דם גדולים וקטנים. סיבוכים אלה ניתנים למניעה באיזון מיטבי של רמות הסוכר, וכן איזון אופטימלי של המחלות הנלוות לסוכרת, כגון הפרעה בשומני הדם ויתר לחץ דם. לאיזון סוכרת ומניעת התקדמות לסוכרת מטרום-סוכרת - בראש ובראשונה חשובים הרגלי חיים נכונים, דהיינו תזונה שאינה עתירה בפחמימות וכן פעילות גופנית סדירה. קיימות היום תרופות לטיפול בסוכרת, שמונעות פגיעה כלייתית או את התקדמותה, וכן מונעות תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.
*מ"ג/דל = יחידת מדידה של סוכר: מיליגרם לדציליטר
ד"ר מאיה איש-שלום, מומחית ברפואה פנימית אנדוקרינולוגיה וסוכרת, רופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה סוכרת ויתר לחץ דם, המרכז הרפואי תל-אביב.
