מאז שהוא זוכר את עצמו, אבי ריינשטיין חי ונושם את עולמות החינוך היצירתי. "אני גנן בן גננת", מספר ריינשטיין בחיוך. "כבר בגיל עשר התחלתי לעבוד בקייטנות עם ילדים, במסגרת העסק המשפחתי. בסופו של דבר הלכתי ללמוד חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים – וקיבלתי הכשרה והסמכה של גנן. במשך שנים עסקתי בחינוך ובבניית תוכניות לבתי ספר. בהמשך עשיתי תואר שני בהנחיית קבוצות, וכך נולדה והתפתחה התוכנית 'מעגלי א.ב.י'".
התוכנית "מעגלי א.ב.י" נחשבת כיום לאחת התוכניות הוותיקות והמובילות בארץ בתחום האקלים המיטבי בבתי הספר. "התוכנית שלנו היא למעשה תוכנית התערבות ליצירת אקלים מיטבי באמצעות שילוב אומנויות", מסביר ריינשטיין. "אפשר למצוא היום המון תוכניות התערבות, לרוב כאלה שמתבססות על שיח. הייחודיות שלנו היא בשימוש בכלי האומנות השונים.
"אנחנו עושים שימוש בכלים כמו משחק, תיאטרון, אלתור, מוזיקה או אימפרוביזציה – כדי לסייע לילדים להביא את עצמם לידי ביטוי ולעקוף את המבוכה והתודעה", הוא אומר. "בדיוק כמו שבשיעור חשבון עושים שימוש בכלים כמו עיפרון, סרגל או מחשבון כדי ללמוד חיבור וחיסור, במעגלי א.ב.י הכלים הם התנועה, האלתור והמשחקים – והנושא הוא 'אנחנו'".
איך חינוך בשילוב אומנויות שונה מפעילויות אחרות שאנחנו מכירים במערכת החינוך?
"אי אפשר ללמד ילדים בעזרת נאום. כשיבוא מנחה לכיתה ויגיד לתלמידים – 'אתם צריכים להקשיב, הקשבה זה חשוב' – הנאום הזה יחלוף בלי להותיר חותם. בניגוד לכל אותם דיבורים, כשהילדים עוברים חוויה דרך תנועה שבה הם צריכים לעבור תהליך, או לפתור משהו, או להשתתף במשחק - זה מאפשר להם ללמוד על עצמם. אנחנו מכניסים את הילדים לכל מיני דילמות, קונפליקטים ובעיות, בתנאי מעבדה. אנחנו מחנכים להקשבה דרך תנועה – ומלמדים שיתוף פעולה באמצעות הכנסת הילדים לסיטואציות שונות ויצירתיות. החלום שלי הוא שבעתיד, בכל בית ספר בישראל תהיה שעת תקן של 'מעגלי א.ב.י' מטעם משרד החינוך. בדיוק כמו שאנחנו כמדינה מקדישים שעה שבועית לשיעור מורשת או לשיעור תנ"ך – שנקדיש שעה לעבודה בשילוב אומנויות".
זה דבר שמערכת החינוך הממוסדת יודעת להעניק היום?
"אני זוכר שבאתי פעם אחת ליום הורים עם הבת שלי, בכיתה ג'. המורה אמרה לי ולאמא שלה – 'בסך הכל ענבר בסדר גמור'. אנחנו, שיודעים שהבת שלנו היא אלופת קרב מגע ושהיא גם שרה ומנגנת, מבינים ברגע הזה שהמורה, ולא באשמתה, פשוט לא מכירה אותה. לכן, אנחנו מביאים לבית הספר עבודה בשילוב אומנויות. פתאום המורים מגלים בתוכנית שלנו שאותו ילד שבדרך כלל קשה לו לבוא לידי ביטוי, או שהוא מתקשה במספרים ואותיות – מגיע עם מנהיגות. פתאום הוא מגיע עם יכולת אלתור ותנועה. ילדים שנחבאים אל הכלים יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי דרך 'מעגלי א.ב.י' – ולזכות בהכרה בתוך קבוצת השווים. העובדה שהכל קורה בקבוצת השווים היא אחד העקרונות המהותיים ביותר אצלנו".
למה?
"התוכנית שלנו היא לא תוכנית טיפולית שעובדת עם קבוצות טיפוליות הומוגניות. אנחנו לא עובדים רק עם הילדים שיש להם קשיים. ממש לא. אנחנו עובדים עם כל הכיתה בתוך קבוצת השווים. זה לא דומה למצב שבו ילד עובר תהליך אצל הפסיכולוג וחוזר לאותה כיתה שלא מכירה אותו. בתוכנית שלנו, הילד זוכה לחוויית הצלחה וחוויות השתייכות בתוך קבוצת השווים – בתוך הכיתה עצמה. זה מאפשר לילדים נראות אחרת. כשהיינו בבית הספר, כל אחד מאיתנו רצה רק דבר אחד – שיראו אותנו באיזשהו אופן. זה גם מה שאנחנו כהורים רוצים מהמורים – שייראו את הילדים שלנו".
איזה צוות מקצועי מעביר את הסדנאות בפועל?
"כל המנחים בתוכנית הם אנשים מאוד מיומנים. רובם מטפלים בפסיכודרמה, מנחי קבוצות בשילוב אומנויות או דרמה-תרפיסטים – אנשים שמבינים איך קבוצה אמורה לעבוד. בסופו של דבר, המנחים הם הנכס הכי יקר שלנו – ואנחנו דואגים שהם יעברו בעצמם הדרכות פרטניות וקבוצתיות. התוכנית שלנו פעילה מאז שנת 2008 – ולאורך התקופה הזאת בנינו סגל מנחים מיומן מאוד".
מה תפקיד המורים והמורות בתהליך החינוכי הזה?
"בגלל שאנחנו מכניסים שפה חדשה לבית הספר, חשוב לנו מאוד שהמורים יהיו מעורבים. הנוכחות של המחנכת בכיתה היא חובה – זאת דרישה שגיבשנו לאורך השנים. כשהתלמידים מזהים שהמורים בעניין, הם מבינים שמדובר במשהו חשוב – לא רק להם אלא לכלל בית הספר. לכן אנחנו כל כך מדגישים את המעורבות והתקשורת עם המחנכים – מדובר בחלק חלק בלתי נפרד מהתוכנית".
בשיתוף מרכז א.ב.י — לאמנויות ביטוי ויצירה
