עשרות אלפי קשישים בישראל, מקבלים את הידרדרות ראייתם, לעיתים עד לכדי עיוורון, כגזירת גורל. הם לא מודעים לכך שהרפואה השתכללה והתקדמה כך שניתן במקרים רבים להציל ולשפר משמעותית את ראייתם ואיכות חייהם. בחודשים האחרונים, נוספו לחסר המודעות, גם פחד מיציאה מהבית והסתגרות, בעיקר בקרב קשישים עריריים וללא יכולת התניידות.
מאז 2013, עמותת לראות מביאה את מרפאות העיניים לסביבתם הקרובה של הקשישים – לבתי אבות, למועדונים ולמרכזי יום ומתנ"סים בכל רחבי הארץ, שם נערכים ימי בדיקות מרוכזים. הפרויקט לרפואת עיניים מונעת, שלוקחים בו חלק רופאים רבים בהתנדבות, מאפשר לאלפי קשישים כל שנה, שרובם מוגבלים פיזית, לעבור בדיקות ראיה מקיפות וקריטיות ולשפר את איכות חייהם, בקרב 20% מהנבדקים נמצאו ממצאים רפואיים הדורשים טיפול להצלת ראייתם.
בתקופת מגיפת הקורונה החלה "עמותת לראות" להפעיל שירות בדיקות עיניים ביתיות המבוצעות ע"י רופא או אופטומטריסט עם ציוד נייד נדרש. כך למשל העמותה הגיעה אל גברת בת 89 שגרה בקומה שלישית ללא מעלית ושלא נבדקה למעלה מ 10 שנים והפסיקה לצאת מביתה מאז מגיפת הקורונה. בבדיקה הותאמו לה משקפיים, ולאחר מכן היא סוף סוף יכולה לצפות בטלוויזיה ולקרוא.
מרבית הנבדקים אליהם מגיעה עמותת לראות הם קשישים בני 80-96 הסובלים מבעיות ראיה ולא מסוגלים לצאת מהבית בגלל בעיות נגישות, תחלואה ומצב כלכלי קשה. עיקר התסמינים ובעיות רפואיות שהרופאים מצאו הם לקויי ראיה על רקע של מחלת ניוון מקולרי לא מטופלת וירוד וכן קשיים בראיה בשל עין יבשה או העדר התאמת משקפיים. הפעילות מתבססת על תרומות ולרוב על התנדבות צוותים רפואיים.
תמיכה מרחוק באנשים עם לקות ראיה
משבר הקורונה מקשה על כולנו ועוד יותר על אנשים לקויי ראיה. משברים דורשים גמישות והסתגלות הכרוכות בשינויים ויציאה מהשגרה שהם מורכבים עד מאד לאנשים עם לקויי ראיה. קיים קושי גם בהשגת מידע מקוון ותכנים לפעילות פנאי וכמובן בדידות מועצמת בשל חוסר ניידות. בתקופת המגיפה והסגרים נסגרו שירותים רבים והמעבר לשירותים מקוונים גרם לבעיה מיוחדת לאוכלוסית העיוורים שמתקשים לבצע משימות בסיסיות כגון הזמנת מצרכי מזון דרך האינטרנט באתרים לא מונגשים.
חני לב אור, עיוורת מלידה, מספרת: "אני מאוד פעילה, נפגשת עם אנשים, חוגים, תיאטרון. הסגר בשבילי היה משמעותי: ההתניידות הפכה בלתי אפשרית ללא תחבורה ציבורית. גם כשהתחבורה הציבורית חזרה לפעול, החשש לשימוש בה היה עבורי גדול מהרגיל כיוון שאני לא יכולה לדעת אם אנשים סביבי שומרים על כללי הריחוק החברתי ומקפידים על שימוש במסיכה".
המעמסה הרגשית הקשה בשל הבידוד, הנתק מהחברים ומהמשפחה הוחמרה בשל הפגיעה הקשה בעצמאות ובהתניידות . "אני עצמאית לרוב, ופתאום הייתי תלויה באנשים אחרים כדי לערוך קניות בסופר, ללכת לבנק - הכל היה תלוי במתנדבים".
"פעמים רבות אנשים עם לקויות הראיה סובלים ממחלות רקע נוספות, דבר שהקשה עוד יותר על יציאה מהבית והגביר את הסיכון", מספרת אינה מושניאט, עו"ס ומנהלת מכון לראיה ירודה במגדל אור, ואחראית על התחום הרגשי. "ההשלכות הרגשיות הן קשות כשאדם סגור בתוך הבית ותלוי באנשים אחרים בכל פעולה. יש רגרסיה רגשית ותפקודית בגלל המצב ואז היציאה החוצה גם לאחר הסגר עוד יותר מפחידה וקשה".
לאור הקושי החדש שנוצר, נפתחו שירותי תמיכה רגשית ופעילויות חברתיות ולימודיות מרחוק, כולל קו חם, קבוצות תמיכה רגשיות, הדרכות מקוונות בנושאים שונים כולל תפקוד וטכנולוגיה מסייעת.
לסיום להלן דברי חני לב אור: "כל הפעילויות המקוונות של מגדל אור היו הצלה. לא היה משעמם, פתאום את רואה שיש עוד אנשים במצבך, נחשפתי לדברים חדשים".
הפעילויות המקוונות כללו יוגה, פתרון תשחצים, הרצאות וסדנאות, הדרכות תפקודיות, קבוצות תמיכה, ועוד. הן סיפקו לאנשים אפשרות לעסוק בפעילות חברתית, לפתח קשרים חברתיים חדשים, לשתף בקשיים ואף להרגיש בעלי ערך- מתעוורים ותיקים נתנו טיפים למתעוורים חדשים, מי שמבין יותר בטכנולוגיה עזר למי שפחות טכנולוגי.
נדין הולנדר, מנכ"ל עמותת לראות
אינה מושניאט, מנהלת המכון לראיה ירודה במגדל אור יעדים לצפון
