תוחלת החיים הארוכה מביאה איתה לא רק יותר שנים של פנאי, אלא גם אתגרים חדשים: כלכליים, משפחתיים ובריאותיים. לדבריו של תומר גלס, מייסד "הבית לגיל השלישי" ומומחה למיצוי זכויות, השלב שלאחר היציאה לפנסיה דורש תכנון מחודש והתאמות, במיוחד כשהתפקוד הפיזי והקוגניטיבי מתחיל להאט סביב גיל 75-70. לצד קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי, האחריות המרכזית נותרת על החוסך עצמו, והיערכות נכונה יכולה לעשות את ההבדל בין ביטחון לשנים ארוכות לבין מצוקה כלכלית ובריאותית.
גלס מסביר כי ביטוח לאומי מהווה רק חלק קטן מהתמונה: הקצבה אמנם מספקת בסיס, אך היא רחוקה מלהספיק לצורכי מחיה מלאים. כאן נכנסת לתמונה הפנסיה שנצברה לאורך שנות העבודה, ביחד עם קופות גמל, חסכונות וביטוחים. לדבריו, רבים נוטים לחשוב שהפנסיה הינה "חוזה סגור" שאין מה לעשות לגביו, אך בפועל קיימים מסלולים שונים שיש להתאים למצב המשפחתי, הבריאותי והכלכלי של הפורש. ליווי מקצועי בשלב הזה, הוא מדגיש, חיוני כדי לוודא שהכסף ישמש אותנו לאורך עשרות שנים ולא ייעלם תוך זמן קצר.
ביטוח סיעודי הוא נדבך קריטי נוסף בתכנון פרישה, אך חשוב להבין את מגבלותיו. מי שרכש בעבר פוליסה פרטית נהנה מהגנה רחבה יותר, אולם כיום האפשרות הזו כבר אינה קיימת והביטוחים הקיימים הם קולקטיביים דרך קופות החולים, עם כיסוי מוגבל לחמש שנים בלבד. "המשמעות היא שבמקרה הצורך ניתן סיוע זמני, אך לא מענה לטווח הארוך, דווקא כשאורך החיים מתארך ותוחלת ההישרדות במצב סיעודי עלולה להגיע לעשור ואף יותר",הוא אומר, "לכן, לצד הביטוח הסיעודי יש לבחון את כלל מקורות המימון - פנסיה, קופות גמל, חסכונות ולעיתים גם ירושות - ולשלב אותם בתכנון כולל שמאפשר יציבות ושקט נפשי גם בעשור השמיני והתשיעי לחיים".
פרישה לגמלאות היא לא רק שינוי בשגרת החיים' אלא מהלך שמחייב תכנון כלכלי ופנסיוני מדויק. גלס מזכיר כי לצד הקצבה מביטוח לאומי, האחריות האמיתית מוטלת עלינו - להבין את כלל החסכונות, הפנסיות והביטוחים ולתכנן מראש איך נרצה להשתמש בהם לאורך עשרות השנים שאחרי. "כמו במסכת חמצן במטוס", הוא מסכם, "קודם כל לדאוג לעצמנו - ורק אחר כך לעזור לילדים. כך נוכל לשמור על עצמאות וביטחון כלכלי, גם בגיל המבוגר".
תומר גלס - הבית לגיל השלישי
טלפון: 03-5335115
למעבר לאתר >>
בשיתוף תומר גלס - הבית לגיל השלישי
