כאשר הציג הסטודנט שחף בן אבו את פרויקט הגמר שלו - 'באבו– ' בפני אולם מלא מפה לפה של תלמידים, מרצים ומעצבים מהשוק הפרטי הוא עדיין לא ידע כמה דלתות ייפתחו בפניו. במסגרת הפרויקט עיצב בן-אבו, אז סטודנט החוג לעיצוב תעשייתי מכליל בבית הספר לתקשורת ועיצוב במכללה האקדמית הדסה, סט של בובות עשויות עץ מייפל בעלות תחתית דמוית אטב אליהן ניתן לחבר ציורים. הבובות מאפשרות לילד לבנות עולם מצויר כפי דמיונו ורצונו והופכות את הציורים לחלק מעולם תלת-ממדי.
בתור יליד שדרות הכיר בן-אבו באופן אישי את הטראומה שחווים ילדים בעקבות המציאות הביטחונית בעיר. בעזרת מטפלים באומנות ובתרפיה הוא פיתח את הבובות שהן למעשה אובייקט משחקי ואבחוני. בעזרת 'באבו' יכולים מטפלים מוסמכים לסייע לילדים שחווים מצוקה. האסתטיקה של הבובות והפלטפורמה המשחקית שהן יוצרות הופכות אותן לאובייקט נחשק מעבר להקשר הטיפולי. הרעיון כולו שאוב מהשורשים האישיים שלו: "החיבור לעץ הגיע מהנגרייה בה עבד אבי. בזכות אמא שלי, מחנכת של כיתות א', נחשפתי לטראומה שחווים הילדים. החיבור בין מקורות ההשראה האלו לצד ההכוונה של המרצים בחוג אפשרו לי להגשים את הרעיון. תמיד ידעתי שאני רוצה שהמוצרים שאעצב יתרמו לחברה ויתחברו לעיר שלי, שדרות".
'באבו' קיבל חשיפה באתרי עיצוב בכל העולם ובן-אבו, שהותיר רושם על נציגי חברות מסחריות שנכחו באולם קיבל מיד מספר הצעות עבודה. הוא השתלב בחברת עיצוב איטלקית מובילה ובשנים שלאחר מכן חילק את זמנו לסירוגין בין אירופה לסין. הוא זכה בפרס היוקרתי 'הנקודה האדומה' (Red Dot) בקטגוריית מוצרי טקסטיל והיה מעורב בפרויקטים רבים שזכו להפצה מסחרית: "אחד הרגעים המרגשים שלי בתור מעצב מסחרי התרחש כאשר נכנסתי לחנות ברשת האלקטרוניקה 'בסט ביי' בניו יורק, ונתקלתי במוצר שעיצבתי - תיק צד לציוד צילום שנמכר במקום". אולם בן אבו לא שכח את 'באבו' ולפני מספר חודשים חזר לעסוק בפרויקט. הוא החל בייצור עצמי של סט הבובות, שהסדרה הראשונה שלהן נמכרה כולה לפסיכולוגים שמטפלים בילדים נפגעי טראומה.
התפיסה שמיישם בן אבו ומוטמעת בתכנית הלימודים של החוג לעיצוב תעשייתי מכליל במכללה האקדמית הדסה בירושלים מושכת במיוחד את הדור החדש של המעצבים. היא גורסת כי עיצוב הוא לא רק אלמנט אסתטי או פונקציונאלי אלא גם כלי רב עצמה להנגשת שירותים ומוצרים. לדברי דינה שחר, ראש החוג, בעבר שלט המודל הרפואי שגרס כי המוצרים והשירותים סביבנו מושלמים כפי שהם, ואם למשתמשים כלשהם יש בעיה עימם, הרי שצריך 'לתקן' את המשתמשים אולם המודל החברתי גורס כי מוצרים ושירותים צריכים להיות מותאמים למשתמשים: "אם למשל כספומט לא מונגש לכבדי-ראייה או לאנשים בכיסאות גלגלים זה אומר שאני כמעצבת מדירה אותם לא רק מהשימוש במוצר אלא מהשירותים הבנקאיים" היא מסבירה.
מהראש שלך לחנויות בכל העולם, B.Des בעיצוב תעשייתי מכליל>>>
שילוב תפיסה זו בהכשרת מעצבים משמעותי במיוחד שכן בתום הלימודים הבוגרים מתפזרים במגוון רחב של ענפים וחברות. שחר מסבירה כי בתחום העיצוב התעשייתי הגבולות 'דיפוזיים', והם מתרחבים כל הזמן ולכן בוגר התכנית יכול למצוא את עצמו פועל במגוון אינסופי של תחומים: "התכנית לעיצוב תעשייתי מכליל מדגישה את ההבנה של המעצב את המשתמש, את חווית המשתמש ובכלל את האופן שבו אנשים פועלים. כאשר מעצב מתכנן מחשב נייד ,ברזייה או כספומט הוא נדרש להבין את אופי הפעולה של אנשים ואת הממשקים שהם ישתמשו בהם. ממשק יכול להיות במרחב הפיזי או במרחב הווירטואלי והשיקולים דומים. לכן בוגר התכנית יכול לפתח פרויקט עבור חברה כמו שטראוס ולעצב את בר-המים שלהם, או בחברה טכנולוגית כמו גוגל ולעצב את חווית המשתמש בשירות המפות שלה".
אחת הדרכים לחשוף את המעצבים הצעירים לעולם שבחוץ הוא שיתופי פעולה שמקיימת המכללה עם התעשייה, עם גופי תרבות ועם ארגונים שלא למטרת רווח. כך למשל במסגרת קורס סמסטריאלי המיועד לתלמידי שנה שנייה הם מבצעים פרויקטים כגון פיתוח אמצעי הוראה לילדים עיוורים, עיצוב תחנות אוטובוס ושירותי תחבורה בשיתוף משרד התחבורה ושיתוף פעולה עם מנהל החדשנות בחברת אל-על בפרויקט שעסק בחוויית הלקוח בעת טיסה ועוד. שיתופי הפעולה הללו יוצרים הזדמנויות לסטודנטים לפיתוח קריירה מיד לאחר הלימודים. אנשי מפתח בתעשייה פונים אל החוג בעקבות שיתופי הפעולה ומבקשים להפנות אליהם בוגרים: "לאחרונה הפניתי שתי בוגרות שלנו לסמנכ"ל חדשנות ושווק בשטראוס עמו עשינו שיתוף פעולה במסגרת אחד הקורסים" מעדכנת שחר.
שחר מספרת כי הרציונל של תכנית הלימודים מושתת על שלושה מסדים: "המסד הראשון הוא ארגז הכלים הטכניים: תוכנות המחשב, ההדמיה, המידול והרישום. המסד השני מדבר על ראיית עולם ותפיסת עולם וכולל לימודי תולדות האומנות, תולדות העיצוב, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה וההיבט המכליל של העיצוב. המסד השלישי הוא קורסי הסטודיו הראשיים העוסקים במחקר, מתודולוגיה, פיתוח צורני ובאסתטיקה". החשיבות של הטכנולוגיות השונות בהן עושים הבוגרים שימוש במסגרת הסדנאות השונות, מבחינתה של שחר, היא בהבנת המשמעות התהליכית שלהן וההבנה שהן כל הזמן משתנות: "נכון שחשוב לנו שהבוגרים יקבלו סט של כלים טכניים, זה הבסיס, ולכן התלמידים נעזרים בכלים כמו הדפסה תלת-ממדית, שליחת קבצים ל C&C ועוד, אבל הטכנולוגיה כל הזמן משתנה ויותר חשוב שיפעלו מתוך מודעות לפוטנציאל היצירתי שלה, שיכירו גם מה היה קודם ושידעו להתאים את עצמם אל מציאות טכנולוגית המשתנה במהירות".
גם כיום בן-אבו עדיין מתרגש מהתרומה של המוצר הטיפולי שעיצב לעולם המוחשי שבחוץ: "בתור מעצב חשבתי על מספר מסוים של שימושים, אבל כשילדים מתחילים להפעיל את זה ויוצרים בעזרת הדמיון עולם משלהם זה מדהים כי אני רואה כיצד הפרויקט נעשה גדול מהעיצוב שלי. היה למשל ילד שחווה פגישה משפחתית קשה שהתרחשה ברחוב, ובעזרת 'באבו' שחזר אותה ויצר הדמיה שלמה של הסיטואציה שיכולה לסייע לו להתמודד. זו בסופו של דבר הייתה מטרת המוצר: לאפשר משחק ולייצר סיטואציה שאינה כבולה לתבניות ולאפשר טיפול הרבה יותר מוצלח בטראומה".
