לוקמיה לימפטית כרונית (CLL) היא הלוקמיה השכיחה במערב. בישראל מאובחנים מדי שנה כ-500 חולים חדשים. לרוב, המחלה מתפתחת בצורה איטית ובשליש מהמקרים אין צורך בטיפול כלל וניתן להסתפק במעקב בלבד; בשליש מהמקרים החולים יזדקקו לטיפול בשלב כלשהו בחייהם; ובכשליש מהמקרים החולים יזדקקו לטיפול בסמוך לאבחון. כיוון שמדובר במחלה המאפיינת את הגיל המבוגר, יש חשיבות להפחית בכלל את תופעות הלוואי מהטיפול, ובפרט את השפעתן על מחלות רקע נוספות.
במחלת ה-CLL, מח העצם מתחיל לייצר תאים לבנים (לימפוציטים) לא תקינים שמתרבים באופן לא פרופורציונלי, נכנסים לזרם הדם ולעיתים מתיישבים בבלוטות לימפה, בטחול ובכבד וגורמים להגדלתם. ב-CLL ספירת הלימפוציטים גבוהה, הם נראים נורמליים אך אינם בעלי תפקוד תקין. אפיון לימפוציטי על סמך דגימת דם פשוטה יאפשר לזהות את המחלה.
ד"ר אוהד בנימיני, מנהל שירות לוקמיה לימפטית כרונית במרכז הרפואי שיבא תל השומר, אומר כי ב-80% מהמקרים עולה החשד בבדיקת דם שגרתית, מבלי שהחולה מרגיש במשהו חריג או מודע למחלתו. המספר הגבוה של לימפוציטים בדם מהווה נורה אדומה שמצריכה הפניה להמטולוג. קצב התקדמות המחלה וביטוייה משתנים מאדם לאדם. עם זאת, ניתן לאתר גורמים מנבאים שעלולים להביא להידרדרות ולפרוגנוזה שלילית כגון מוטציות בתאי המחלה.
בלוקמיה לימפטית כרונית המחלה אינה מורגשת, לפחות בתחילתה. "טבעי שמי שהתגלתה אצלו מחלה ממארת ירצה להיפטר ממנה מיד, אבל ב-CLL, אצל חולים רבים נדרש מעקב בלבד", אומר ד"ר בנימיני. "יש שיחושו עייפות ותופעות לא ספציפיות אחרות", הוא מוסיף. ככל שהמחלה מתקדמת ייתכנו תסמינים נוספים: הגדלה של בלוטות הלימפה, הטחול והכבד; פגיעה במח העצם ובעקבותיה בייצור תאי הדם, מה שעלול לגרום לירידה בהמוגלובין (אנמיה) ובטסיות האחראיות על קרישת הדם; ופגיעה במערכת החיסון ועמה נטייה לזיהומים. כל אלה מחייבים טיפול.
טיפולים ממוקדי מטרה
העשור האחרון עומד בסימן מהפכה בטיפול בלוקמיה לימפטית כרונית בזכות התקדמות המדע והטכנולוגיה ופיתוח תרופות ביולוגיות הפועלות על מנגנונים ספציפיים במחלה. הטיפולים התרופתיים כוללים מנגנוני טיפול ממוקדים ובחירת הטיפול לכל חולה נבחנת בהתאם לאופי וביטוי המחלה, המאפיינים הגנטיים והמולקולריים שלה, מחלות רקע נלוות ועוד.
תרופות המבוססות על מנגנון מעכבי BTK – תרופות המעכבות אותות שיוצאים משטח התא אל הגרעין, ומשפיעים על שגשוג הלימפוציטים הלא תקינים, שרידותם והקשרים ביניהם. טיפולים אלו הם לתקופה בלתי מוגבלת והפסקת הטיפול עלולה להחזיר בהדרגה את המחלה. ד"ר בנימיני מציין כי דור התרופות החדש מפעיל את מנגנון העיכוב באופן סלקטיבי ומשפיע פחות על אנזימים אחרים, מה שמסיר את החשש מלתת אותן לחולים עם מחלות רקע לבביות שמאפיינות פעמים רבות את החולים המבוגרים. מעכבי BTK יועדפו במקרי סיכון גבוה יחסית, דוגמת מוטציה בגן TP53. תופעות לוואי אפשריות הן כאבי ראש, השפעה על מערכת החיסון ונטייה קלה לדימומים.
תרופות המבוססות על מנגנון מעכבי BCL2 – תרופות שמפעילות את מנגנון ההשמדה העצמית של התאים. זהו טיפול תחום בזמן, ונהוג לשלב אותו עם נוגדן שניתן בעירוי באשפוז יום בבית החולים אחת לחודש. מחשש להרס מהיר ואגרסיבי מדי של תאים, המינון נבנה בהדרגה, ובתחילה נדרשות בדיקות דם רבות. הטיפול פחות מתאים למטופלים הסובלים מאי ספיקת כליות, ועלולה להיות לו השפעה על מערכת החיסון.
תרופות המבוססות על נוגדן חד שבטי מסוג אנטי CD20 – תרופות המכילות נוגדנים נגד חלבון המבוטא על גבי התא האופייני ללוקמיה. הטיפול ניתן בעירוי, אך יש לתת אותו בשילוב עם טיפול נוסף.
"הטיפולים הולכים ומשתכללים לצד השיפור ביעילות שהושג עם טיפול הממוקד, תרופות חדשות מצמצמות את תופעות הלואי ומשפרות את הנוחות בחיי המטופלים", אומר ד"ר בנימיני. לדבריו, הולכים ומתפתחים חידושים בתחום שנמצאים בשלבים מתקדמים של מחקר החל משילוב של המעכבים (BTKi+BCL2i) ועד טיפולים מוכוונים על ידי בדיקות רגישות לאיתור שארית מחלה מינימלית (MRD) שייתכן ויאפשרו, לעצור ולחדש את הטיפול באופן מדויק לפני התקדמות המחלה. "נוחות המטופל היא קריטריון חשוב בקביעת הטיפול. הדאגה היא לא רק להארכת החיים אלא גם לאיכותם, ואם הצלחנו בזה, השגנו המון".
בשיתוף אסטרהזניקה
