היא כונתה "הגברת עם העששית", אך דמותה ההיסטורית של פלורנס נייטינגייל חרגה בהרבה מתדמית "האחות הרחמניה". נייטינגייל הייתה חלוצה אמיתית – אחות, סופרת, סטטיסטיקאית, חוקרת מבריקה ובעלת חזון, שייסדה את מקצוע הסיעוד המודרני והציבה את היסודות למה שעתיד להפוך לאחד ממקצועות הבריאות המרכזיים בעולם.
עשייתה לא הסתכמה בטיפול פיזי, אלא הייתה כרוכה באיסוף ובניתוח נתונים, פיתוח והצגת דוחות גרפיים להצגת נתונים ושינוי במדיניות הרפואית של בריטניה.
"פלורנס נייטינגייל הייתה אחות סטטיסטיקאית", מדגישה ד"ר רעיה טשליצקי-מדר, RN, PhD, אחות בכירה בסורוקה, מומחית במנהל ובמדיניות סיעוד, מרצה קלינית וחוקרת. "כבר אז, היא פעלה מתוך עולם המחקר – וזה מה שהופך את דמותה לרלוונטית כל כך גם היום".
מתפקיד ביצועי – להובלה ולהשפעה
המקצוע שייסדה נייטינגייל עבר שינוי בעידן המודרני. בעבר נתפס הסיעוד כעיסוק תומך וסועד את המטופל בלבד בעוד שהיום מדובר בתחום דינמי, רב-תחומי, שבו פועלים אנשי מקצוע בעלי הכשרה אקדמית מתקדמת, עצמאות קלינית, סמכויות נרחבות ויכולת לקבל החלטות מושכלות ברגעי אמת.
"המומחיות הקלינית באה לצמצם פערים, לשפר את זמינות השירות ואת האיכות הקלינית הטיפולית ולהפוך את מערכת הבריאות לנגישה וטובה יותר עבור הציבור. אנחנו כאן כדי להעצים טיפול איכותי, מבוסס ראיות ומעודכן", מציינת ד"ר טשליצקי-מדר.
במהלך העשורים האחרונים התרחב תפקידם של האחים והאחיות לא רק בכמות אלא בעיקר באיכות. בעקבות עלייה בתוחלת החיים, במורכבות הרפואית, במצבי חירום לאומיים כמו מגפות ומלחמות, ובמחסור בכוח אדם רפואי, נוספו לתחום מסלולים קליניים מתקדמים, תארים אקדמיים, התמחות בניהול ובמדיניות, חדשנות רפואית ומחקר.
במהלך 3 עשורים מילאה ד"ר טשליצקי-מדר שורת תפקידי שטח וניהול במרכז הרפואי סורוקה, בהם אחות בטיפול נמרץ פגים ומנהלת בית הספר לסיעוד בברזילי לאחר שהשלימה את מומחיותה במנהל ומדיניות סיעוד, החלה להוביל קו חדשני שמחבר בין עשייה קלינית למחקר ופיתוח.
לדבריה, אחת הדרכים המשמעותיות לשימור וגיוס הצוות הסיעודי היא בעידוד עיסוק מקצועי מגוון.
"חדשנות ומחקר מונעים שחיקה ופותחים מרחב ליצירתיות, יוזמה וחזון. הידע וההשכלה מעניקים לאח/ות לא רק יכולת לטפל – אלא גם להוביל ולשנות. היכולת לשלב טיפול ישיר, ראייה מערכתית וחשיבה חדשנית היא לב המקצוע בעידן שלנו", קובעת ד"ר טשליצקי-מדר שמלווה אחיות ואחים בפרויקטים קליניים, מדריכה בשימוש בכלי AI למחקר, ותומכת בפיתוח מקצועי שמחבר בין שטח למדיניות.
כיצד מחקר או דוקטורט תורמים לעשייה הסיעודית ולשינוי מדיניות?
"הכול מתחיל בהבנה שעשייה קלינית צריכה להיות מבוססת ראיות. כשהייתי אחות אחראית במחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים סבן לילדים יזמתי מחקרים ארציים, כמו בדיקת תהליכי טיפול בזיהומים ובפצעי ניתוח בילדים. הבחירה שלי לעשות דוקטורט נבעה מתוך הרצון להוביל שינוי. חקרתי את נושא הטיפול בילדים עם טראומה פיזית אני מאמינה שהנהלה תומכת היא אחת הסיבות המרכזיות לשילוב בין עשייה קלינית למחקרית. חגית חדד, מנהלת האחיוּת בסורוקה, יחד עם הנהלת בית החולים מאמינה בקידום מחקר וחדשנות, והיא זו שפתחה בפנינו את הדלת לעשייה משמעותית, מקצועית ואקדמאית. היום אני מלווה אחיות ואחים בפרויקטים חדשניים, כמו מחקר על הנקה ונשים סוכרתיות. השילוב בין עשייה קלינית למחקר מעלה את איכות הטיפול וגם שומר על צוות מחויב ומעורב".
סוכרת, לא רק פצעים
כשהיה בן 10, דניאל דרחלר, אח מומחה קליני בסוכרת ובאשפוז, כבר החזיק בידו מזרק אינסולין כדי להזריק לסבתו חולת הסוכרת. את דרכו המקצועית במקצוע האֲחָיוּת, החל במחלקה האורתופדית, משם התוודע ונחשף מחדש לתחום הסוכרת. "ראיתי את סיבוכי הסכרת הקשים אז הבנתי שמשהו חסר בטיפול, עם מטופלים שחוזרים שוב ושוב לאשפוזים, ללא שיפור. הבנתי שצריך מישהו שיראה את התמונה הרחבה – שיבין סוכרת, לא רק פצעים".
יותר משני עשורים לאחר מכן, עומד דרחלר, בראש תחום הסוכרת בסורוקה, ומוביל שינוי משמעותי באופן שבו מטופלים עם סוכרת מקבלים מענה מקצועי.הוא למד בקורס על-בסיסי בסוכרת, ובהמשך השלים תואר שני עם מומחיות קלינית בתחום. במסגרת ההתמחות, שכללה לימודים עיוניים וקליניים רכש דרחלר כלים לא רק בניהול מחלת הסוכרת – אלא גם בהתמודדות עם מכלול שלם של בעיות מטבוליות נלוות: לחץ דם, כולסטרול, עודף משקל. הוא מונה לתפקיד מתאם הסוכרת בבית החולים, והצטרף לד"ר עידית ליברטי, מנהלת השירות לסוכרת בסורוקה. יחד הם שדרגו את מערך הייעוץ הסוכרתי ואת הדרכות הצוותים בכל מחלקות האשפוז. כיום הוא מוסמך להתאים מינוני אינסולין, להעלות או להפחית תרופות, וללוות את המטופלים עד לאיזון מיטבי.
"כשנכנסתי לתפקיד, בוצעו כ-230 תהליכי ייעוץ בשנה. היום אנחנו עומדים על כ־3,000. זה לא רק שינוי בכמות – זו קפיצה בתודעה, בגישה וביכולות", הוא קובע. בין השאר, הונהג נוהל המאפשר גם לאחיות ולאחים לפתוח בייעוץ סוכרתי, מה שתרם לאיתור מהיר של בעיות איזון וטיפול יעיל יותר בזמן אמת על ידי צוותי הרפואה
למרות שמתחילת דרכו המקצועית כיוון להיות אח אחראי או סגן, דרחלר מעיד שהעיסוק בסוכרת הפך עבורו לייעוד: "לא תכננתי, אבל זה פשוט התחבר למה שתמיד רציתי – לעזור למטופל. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש לראות את ההבדל שמעקב צמוד וטיפול נכון עושים".
כיום הוא גם מדריך צוותים מכל הסקטורים בסורוקה, משתתף בהכשרות פנימיות, ומעודד את הדור הבא של הצוות הסיעודי לצאת ללימודים ולהתפתח. "יש המון הזדמנויות, המערכת תומכת, וכל קורס פותח עוד דלת", הוא מסכם באופטימיות.
גשר בין סיעוד לרפואה
רבקה טפר, האחות המומחית הקלינית הראשונה בתחום הפגים בבית החולים סורוקה, הייתה בין הבודדות שנשלחו לפני כעשור לארצות הברית, מטעם משרד הבריאות, יחד עם 3 אחיות מפגיות אחרות, כדי ללמוד מקרוב את תפקיד האח.ות המומחית קלינית בתחום פגים.
"הגענו ליחידה גדולה ומובילה באחד מבתי החולים המובילים בארה"ב. צפינו ולמדנו את תפקיד האחות המומחית. כשחזרנו ארצה נבנה לראשונה התפקיד במשרד הבריאות".
טפר למדה את המומחיות הקלינית בתחום הפגים בשנת 2015 במשך כשנה וחצי, במהלכן לצד החלק העיוני המעמיק חוותה התנסות קלינית בשני בתי חולים. "כשהגעתי לסורוקה, הייתי הראשונה שעיצבה את התפקיד מאפס."
המעבר מתפקידה כאחות לתפקיד המומחית דרש לא רק ידע קליני רחב, אלא גם יכולת להוביל שינוי תפיסתי במערכת.
"הצוות הסיעודי והרפואי קיבל אותי בזרועות פתוחות, דבר שלא היה מובן מאליו מבחינתי. קשה להכניס תפקיד חדש, עם סמכויות מאד נרחבות למתן טיפול בפג". לדבריה, המומחיות הקלינית משפרת את איכות הטיפול, שהופך הוליסטי, המשכי ואפקטיבי יותר, ויוצרת אופק מקצועי חדש. "התפקיד מאפשר דרך מקצועית אמיתית לצמוח – להוביל, ללמד, להשפיע. אני גאה בכך שאנחנו, האחיות והאחים המומחים, ממצים את כל ההרשאות שניתנו לנו ממשרד הבריאות – מהחלפת עירוי מרכזי, דרך אינטובציה ועד ניהול ביקורי מטופלים".
לדבריה, בתפקידה היא נהנית מעצמאות מקצועית ושיתוף טיפולי וקליני יחד עם הרופא הבכיר במחלקה. טפר מדגישה כי ע"י הוספת אחים ואחיות מומחים קליניים בתחום, נגיע למצוינות איכותית במערכת הבריאות.
בין חדר הניתוח למחלקה – להחזיר את הלהט למקצוע
כמעט 3 עשורים חלפו מאז שליליה גולדנברג הצטרפה למערכת הבריאות, אך רק לפני 3 שנים היא חוותה שוב את הלהט וההתרגשות כמו בהתחלה. "כבר כיהנתי כעשור כסגנית אחות אחראית במחלקה הכירורגית. התמודדתי עם אתגרים שונים, והרגשתי שאני רוצה לשנות משהו".
המהפך הגיע מתוך רגעי משבר. בתקופת הקורונה עברה לעבוד במחלקת טיפול נמרץ, שם מצאה עניין מחודש: למידה, אתגר, תנועה והרבה "אקשן". משם, הדרך אל ההתמחות הקלינית הייתה קצרה. היא יצאה לקורס מומחיות קלינית בכירורגיה, בעיצומה של מגפה עולמית.
"לא ידעתי אם תהיה לי אפשרות לממש את תפקידי כמומחית במסגרת עבודתי, אבל הרגשתי שזה הצעד הנכון. היום אני יודעת – זו הייתה אחת ההחלטות המשמעותיות בחיי המקצועיים". עם סיום הלימודים זכתה לאייש תקן אחות מומחית ייעודי, ונבנתה עבורה תוכנית התפתחות אישית ומקצועית מדוקדקת, אשר משפרת את הטיפול המקצועי במחלקה.
"בכל חודש נוסף לי תחום חדש, והרבה ידע ומיומנות. זכיתי בליווי צמוד ובהרבה תמיכה".
כיום נוטלת גולדנברג חלק פעיל בכל מהלך במחלקה. החל מביקור מטופלים יחד עם רופא אחראי, ועד לפרוצדורות כמו דיקורים, הטריות פצעים, תיאום הליכי יעוץ בין מחלקות, מעקב אחר מטופלים אונקולוגיים, תיעוד רפואי, ואפילו שהות בחדרי ניתוח, שם היא מבצעת סמכויות רלוונטיות.
"יש לי סמכויות נרחבות בתחום הקליני ויחד עם זאת אני מחוברת לצד הסיעודי, החומל שבי, וזה משתלב נהדר עם היותי אחות מומחית קלינית".
בנוסף לאלה, אחראית גולדברג על חניכת אחיות ואחים צעירים, הרצאות וליווי מקצועי. גולדנברג מאמינה גדולה בגמישות המקצועית של תחום האֲחָיוּת. "מי שלא מוצא את מקומו בתחום אחד, יכול לפרוח באחר. יש הרבה תחומי התפתחות למקצוע – ניהול, מחקר, הדרכה, אקדמיה. זה מקצוע שאי אפשר להשתעמם בו".
לאתר סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי
בשיתוף סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי, כללית
