בין מחלקות בתי החולים, הקליניקות, חדרי המיון והמרפאות הקהילתיות – ניצבים אחיות ואחים, עמוד השדרה האנושי של מערכת הבריאות בישראל. בעוד שהרופאים לרוב נמצאים בקדמת הבמה, האחים והאחיות הם אלה שמחזיקים את הקשר היומיומי והבלתי אמצעי עם המטופלים. הם מפעילים שיקול דעת קליני, מעניקים טיפול מסור, ומלווים את החולה ואת בני משפחתו במסע הרפואי – משלב האבחון ועד לשיקום.
למרות מרכזיותם, מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם מחסור חמור באחים ואחיות. שיעור האחים והאחיות לנפש בארץ נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD והעומס על הצוותים גדול. רבים מהם מתמודדים עם משמרות ארוכות, לחץ רגשי ושחיקה מתמשכת – תופעות שהתעצמו בעקבות מגפת הקורונה והציפו את הצורך הדחוף בשינוי עומק בתחום.
"אני סבורה שמערכת הבריאות בישראל התפתחה בשנים האחרונות למקום יוצא דופן", אומרת ד"ר שושי גולדברג, האחות הראשית הארצית וראשת מנהל האחיוּת במשרד הבריאות. "מאז תקופת הקורונה הובלנו חזון שמבוסס על גמישות ארגונית, עמוד שדרה ניהולי איתן, שותפות מקצועית ואמון הדדי בין כל הגורמים. כל אלה מאפשרים לנו להניע תהליכים משמעותיים ולחתור למצוינות אמיתית – כזו שמתחילה בהון האנושי, באנשים שמונעים מתוך תחושת שליחות עמוקה ומוכנים לקחת חלק בשינוי".
האחיוּת בישראל כמיצג של חוסן ושליחות
ואכן, תחום האחיוּת חווה מהפכה של ממש בשנים האחרונות, תחת הנהגתה של ד"ר גולדברג, וכולל שינוי מהותי בליבת העיסוק, מהלך אקדמיזציה רחב היקף, הרחבת סמכויות, והטמעת מסלול קריירה מגוון ויוקרתי.
נכון לשנת 2025 יש בישראל כ—88 אלף אחיות ואחים, מהם כ-93% מוסמכים. גילם הממוצע עומד על 43 – נתון שנחשב צעיר יחסית לממוצע באירופה. שיעור הגברים במקצוע עדיין נמוך, ועומד על כ-17.5%, אך לדבריה של ד"ר גולדברג, נמצא במגמת עלייה.
"אני מאמינה שדווקא אופיו ה'נשי' של המקצוע הוא זה שמקנה לו יתרון. מדובר במקצוע שדורש גמישות, ארגון, יכולת ניהול, כל אלה במקביל לחמלה ולרגישות אנושית. זהו מקצוע רב-עוצמה, ואנחנו רואים זאת בשטח – ביכולת להחזיק את המערכת גם ברגעים של משבר", קובעת ד"ר גולדברג.
לדבריה, מערכת הבריאות בישראל אמנם עמוסה, אך בעלת יכולת הסתגלות נדירה. "אם נדרש להיערך במהירות למבצע חיסונים – אנחנו יודעים להתארגן. זו אחת התכונות הכי 'ישראליות' שיש – לפעול מחוץ לגבולות התפקיד, לגלות יוזמה, אומץ ניהולי, ולרתום את כולם למען מטרה משותפת. במערכות בריאות אחרות בעולם, אנשי המקצוע פועלים בגבולות ברורים של הגדרת התפקיד. אצלנו יש חופש פעולה, שנובע בעיקר מתוך אחריות משותפת ולטובת המטופל".
עתיד של מצוינות
ד"ר גולדברג מדגישה כי האחות/אח המודרניים כבר מזמן אינם רק בבחינת "יד מסייעת". "האחים והאחיות כיום מבצעים אבחונים, מזהים חריגות במצב הבריאותי, מדריכים, יועצים, שומרים על רצף טיפול רפואי, ואפילו מצילים חיים. מדובר במקצוע עם מנעד קליני רחב – מהטיפול הפשוט ביותר ועד למורכב ביותר – וכל כולו למען רווחת המטופל ומשפחתו".
ד"ר גולדברג מוסיפה כי במהלך 4 השנים האחרונות נבנתה תוכנית חומש אסטרטגית לאומית ובה 3 נדבכים עיקריים: הגדלת הזרם – הגדלת מספר הסטודנטים, הרחבת הנגישות ללימודים בפריפריה, מתן מלגות והלוואות, חיזוק התשתיות, והטמעת טכנולוגיות מתקדמות; אקדמיזציה מלאה – לימודים של ארבע שנים לתואר ראשון, בדומה למקצועות רפואיים אחרים; שינוי ליבת העיסוק – הגדרת מסלול קריירה עם 4 אפשרויות התפתחות עיקריות: מסלול קליני-טיפולי, מסלול התמחות הכולל קורסים על-בסיסיים, מסלול ניהולי ומסלול הדרכתי-אקדמי.
אחת ממטרות התוכנית, שנמצאת בשנתה השלישית, הגדלת שיעור האחים והאחיות בישראל ל-7 לכל 1,000 נפש, כבר זוכה להצלחה. הוא עלה בכ-30% ועומד כיום על 6.97 ל-1,000 נפש.
במקביל פועלים במנהל האחיות באופן שיטתי לשדרוג איכות ההכשרה, להרחבת סמכויות מקצועיות ולקידום שכבת הנהגה חדשה ומשמעותית. החזון שמובילה ד"ר גולדברג, מומחית קלינית בהכשרתה, יועצת ארגונית, בעלת דוקטורט בניהול מערכות בריאות, ותארים באחיוּת, מנהל עסקים ולימודי CBT, הוא "אחות מצוינת בכל מקום" – חזון שמתורגם לתוכנית פעולה רב-שנתית הכוללת יעדים מדידים, מערכות ניטור ומעקב (דשבורדים), הכשרות ייעודיות ותוכניות עתודה להובלה מקצועית. לדבריה, הקו המנחה את העבודה במנהל הוא חיבור יומיומי וממשי לשטח. "אנחנו לא פועלים ממגדל השן אלא מתוך הבנה עמוקה של הצרכים בשטח וחתירה לביצוע מיטבי".
למה את מייחסת את העלייה המרשימה במספר הלומדים אחיוּת בישראל?
"זו תוצאה של התוכנית האסטרטגית שגיבשנו, אבל לא רק. בעבר נתפס התחום כמקצוע נשי ומוגבל, והיום מדובר בקריירה מגוונת עם מסלולי פיתוח – קליני, ניהולי, אקדמי והדרכתי. אחות יכולה להתחיל בטיפת חלב, להמשיך למחלקת טיפול נמרץ, לעבור לתפקיד ניהולי, ולבסוף להפוך למומחית במדיניות ומנהל. זה אחד המקצועות הכי גמישים שיש. בנוסף, אנחנו משקיעים המון בחוסן ובמניעת שחיקה – עם תוכניות לוויסות רגשי, שיתופי פעולה עם מערכת החינוך, מועצת הילדים ועמותות טיפול. התוצאה ניכרת – כ-50% מהאחיות והאחים הם בעלי הכשרה מתקדמת, ושיעור העזיבה מהמקצוע נמוך מאחוז אחד. אלה נתונים שמצביעים על מהפכה אמיתית".
ואם מזכירים מהפכה – גם ההחלטה להחליף את שם המקצוע מסיעוד ל"אחיוּת" היתה דרמטית. כיצד נולד המהלך הזה?
"היה לנו ברור שהשם 'סיעוד' כבר לא משרת את ליבת העיסוק של האחיות והאחים. הוא מבלבל, כי הוא מתייחס גם לחוק הסיעוד, למטפלים ולעובדים סיעודיים, ואנחנו רצינו שם שמבטא את העשייה המקצועית והייחודית שלנו, שם שמגדיר את מהות המקצוע. פנינו לאקדמיה ללשון עברית, והמלצתם הייתה ללכת עם השם 'אחיוּת'. הדאגה היחידה שלי הייתה לגבי אופן ההטמעה שלו, אבל ברגע שהחלטנו לאמץ אותו נפעמתי כמה מהר הוא נקלט. בשנתיים האחרונות הוא נוכח בכל מקום – באקדמיה, בשטח, בבתי החולים, בקופות, במשרד הבריאות. אפילו במעלית שומעים 'מנהל האחיוּת'. זה לא סתם מיתוג – אלא שם שמחובר ישירות לליבת העיסוק של מי שעוסקת או עוסק במקצוע. אני אחות – ואני עוסקת באחיוּת".
המהפכה בתחום האחיוּת בישראל משפיעה גם על ההכרה במקצוע?
"בהחלט. ההוקרה למקצוע ניכרת גם ברמה הלאומית. בטקס ההוקרה לאחיות ישראל, שנערך לאחרונה בבית הנשיא, עמדו במרכז הבמה 30 אחים ואחיות שנבחרו מכל רחבי מערכת הבריאות בשל פועלם יוצא הדופן מאז ה-7 באוקטובר. מבחינתנו זו לא רק מחווה טקסית, אלא הכרה עמוקה בכך שאחיוּת היא שליחות – והיא תמשיך להיות עמוד התווך של מערכת הבריאות בישראל".
