כאדריכל, כאשר אני מתכנן מרכז אונקולוגי, אינני מתכנן רק בניין, אני מתכנן מצב נפשי. אונקולוגיה היא תחום רפואי מורכב, טעון וממושך. המטופל אינו מגיע לביקור קצר; הוא נכנס למסע. לכן האדריכלות חייבת לייצר מסר ברור: אתה לא רק חולה – אתה אדם. ואתה לא לבד.
נקודת המוצא התכנונית שלי נשענת על שלושה עקרונות: בהירות מרחבית, רכות חומרית וחיבור עמוק לטבע – עקרונות הביופיליה. קשר לאור טבעי, לצמחייה, לנוף ולחומריות טבעית מפחית חרדה ומחזק תחושת שליטה. באונקולוגיה, אלה אינם אלמנטים דקורטיביים, הם חלק מהטיפול.
פרוטונים ואנושיות
במגדל אדלסון שבמרכז רפואי איכילוב תל אביב, ביקשנו לנסח אונקולוגיה אחרת – אנכית, עתידנית ופתוחה לעיר. כבר במפלס הרחוב שולבו 3 קומות מסחר המייצרות המשכיות עירונית: בתי קפה, שירותים קהילתיים ותנועה יומיומית. המסר ברור – הטיפול איננו מנותק מהחיים.
בלב קומות "טיפול היום", יצרנו חלל ציבורי רחב המפריד בין אגף המרפאות לבין אזורי העירוי. זהו חלל מוצף אור, דרך קירות מסך מזכוכית אקלימית מצפון ומדרום. צמחייה משולבת באדניות ובקירות ירוקים נמוכים, והריהוט רך וחמים. יצרנו מרחב נשימה בין רפואה אינטנסיבית לבין שהייה אנושית.
אך לבו הייחודי של המגדל מצוי דווקא בעומק האדמה: המכון הלאומי לטיפול בקרינת פרוטונים – אחד מכ-100 בלבד בעולם. עצם קיומו של מכון כזה בישראל הוא אירוע רפואי ואדריכלי חסר תקדים. מדובר במערכת מורכבת שבה מאיץ חלקיקים מייצר קרן פרוטונים באנרגיה גבוהה, המכוונת סאב מילימטרי אל הגידול הסרטני. היתרון הגדול של הקרינה הזו הוא בכך שהאנרגיה משתחררת כמעט כולה במטרה עצמה ללא פגיעה ברקמות הסובבות את הגידול. מבחינה תכנונית, זהו חלל בקנה מידה חריג: מערכת גנטרי עצומה, המתנשאת על פני 3 קומות, עטופה בקירות בטון בעובי 3 מטרים להגנה מלאה. דווקא בתוך המעטפת הכבדה הזו מתקיים תהליך עדין ביותר. לפני כל טיפול מתבצע תכנון רב תחומי מדויק על ידי רופאים, פיזיקאים וטכנאים, הקובעים את זווית הקרן ועוצמתה בהתאם לאנטומיה האישית של המטופל. משך הקרינה עצמה קצר, דקה או שתיים, אך הדיוק הוא קריטי.
בהקרנות בילדים, הטיפול נעשה לעיתים בהרדמה מלאה כדי למנוע תנועה ולשמור על דיוק מרבי. לכן תכננו אזורי הכנה והתאוששות רכים במיוחד, עם תאורה עקיפה, צבעים רגועים ונוכחות של עץ וצמחייה גם בסביבות תת קרקעיות. המסר ברור: גם כאשר הטכנולוגיה היא מהמתקדמות בעולם, הסביבה חייבת להישאר אנושית.
הביופיליה במגדל איננה מסתיימת במפלסי הקרקע. עמדות הטיפול מסודרות כך שלכל מטופל שדה ראייה אל החוץ או אל צמחייה פנימית. הווילונות והמחיצות מאפשרים פרטיות גמישה. האחות שולטת במרחב, המטופל לא מרגיש חשוף.
בין הציבורי לפרטי
בבית החולים רות רפפורט לילדים במרכז הרפואי רמב"ם עקרונות אלה קיבלו ביטוי מרחבי רחב עוד יותר. 2 אטריומים גבוהים מכניסים אור טבעי לעומק הבניין. מכל מיטה נשקף הים. חצר פטיו פנימית משלבת צמחייה ואזורי ישיבה. לכל קומה נושא וצבע משלה: ים, פרדס, אגם, המייצרים תחושת שייכות ואופטימיות. גם להורים תוכננו אזורי מנוחה ייעודיים, מתוך הבנה שהטיפול משפחתי.
במרכז האונקולוגי במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), הרחבנו את הקשר לחוץ דרך מרפסות עמוקות המאפשרות להוציא את מיטת האשפוז אל האוויר הפתוח. זהו רגע תכנוני טעון: בתוך טיפול ממושך, המטופל חווה שמיים, רוח ואור.
החלוקה בין מרחבים ציבוריים לפרטיים קריטית. האטריומים והחללים הציבוריים מאזנים את חדרי הטיפול האינטימיים. ההפרדה בין אזורי הכנה סטריליים לבין קהל ברורה ואינטואיטיבית. חוסר התמצאות מייצר חרדה, ובהקשר אונקולוגי, כל חרדה מיותרת.
המסר שאני מבקש להעביר הוא כפול: הרפואה בישראל היא מהמתקדמות בעולם, מדויקת עד רמת חלקיק תת אטומי, אך היא מתקיימת בתוך סביבה אנושית, חמה ופתוחה לטבע ולעיר. מרכז אונקולוגי איננו רק מכונה רפואית; הוא מרחב של חיים, של מאבק ושל תקווה. גם בתוך קירות בטון בעובי שלושה מטרים המאיצים פרוטונים למהירות עצומה – אנחנו בוחרים להכניס אור, צמחייה ואופק. זו בעיניי המשמעות העמוקה של אדריכלות אונקולוגית.
אדריכל ארד שרון, מנכ"ל ובעלים שרון אדריכלים בע"מ
בשיתוף שרון אדריכלים
