תארו לכם שאתם קמים בבוקר, מסתכלים במראה ורואים שחיוך מופיע רק בצד אחד של הפנים. כל היכולת שלכם לתקשר עם העולם משתנה. אלה הם בדיוק המצבים שבהם מטפל פרופ' אייל גור, מומחה בעל שם עולמי בכירורגיה פלסטית ובמיקרו כירורגיה (חיבור כלי דם ועצבים זעירים, קטנים ממילימטר).
"אנחנו לוקחים עצבים שניתן להקריב מהרגל, ומשחילים אותם מתחת לעור, מהצד הבריא אל הצד המשותק", מסביר פרופ' גור. "עצב צומח בקצב של מילימטר ביום, אז לאחר תשעה חודשים אנחנו יוצרים 'כבל מאריך' שמעביר את הפקודה לצד המשותק".
"בשלב הבא", הוא ממשיך, "משתילים שריר שניתן לוותר עליו מהירך, מחברים אותו בכלים מיקרו-כירורגיים לכיוון החיוך הרצוי, ולאחר כמה חודשים כשאותו מטופל יחייך בצד הבריא, גם הצד המשותק יגיב. זהו רגע כמעט קסום, שבו אדם שלא חייך שנים רואה את ההבעה חוזרת אליו".
כדי לבצע הליכים כאלה, נדרשת טכנולוגיה מתקדמת במיוחד. בעשור האחרון התפתח תחום המיקרו כירורגיה עם מיקרוסקופים המאפשרים הגדלה פי 20 ואף 40, ותפירה בחוטים דקים יותר משערת אדם. טכנולוגיות נוספות מסייעות לשחזור תפקודים אבודים, כמו מכשור ישראלי חדשני שמאפשר לאנשים עם פגיעה בעצב המצמוץ להחזיר את יכולת סגירת העין.
מעבר למקרים רפואיים מורכבים, אתה גם עוסק בניתוחים אסתטיים. איך אתה רואה את התחום הזה?
"כירורגיה אסתטית אינה רק מותרות, היא עוסקת גם בהחזרת תחושת שלמות למטופלים. כשאנחנו מדברים על שחזור שד לאחר כריתה בעקבות סרטן, כולם מבינים כמה זה חיוני, אבל מה לגבי נשים שנולדו ללא שדיים כלל? גם הן ראויות לאותה התייחסות. כל אישה שמגיעה אלי מקבלת מידע מלא כדי שתוכל לבחור באופן מושכל כיצד היא רוצה להרגיש עם הגוף שלה".
"מצד שני", הוא מוסיף, "אם מגיעה אליי מטופלת שאין לה צורך אמיתי בניתוח – אני לא מהסס לומר לה זאת, גם אם זה אומר לאכזב אותה".
פרופ' גור כיהן בעבר כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב, אחד התפקידים היוקרתיים בתחום. אלא שבשיא הקריירה שלו, הוא בחר לעשות צעד לא שגרתי ולפרוש מניהול. "ניהול מחלקה הוא אחריות אינסופית על איכות ניתוחים, אקדמיה, ובטיחות חולים", הוא מסביר, "והבנתי שאם אני רוצה להמשיך להתפתח כמנתח, אני צריך לפנות מקום למישהו שיכול להשקיע בזה את כל כולו".
-חווית פציעה משמעותית כששירת בשלדג. איך זה השפיע על דרכך הרפואית?
"במלחמת לבנון הראשונה נפצעתי קשה ואיבדתי את הרגל. עברתי שיקום מהיר כי הייתי צעיר ומלא מוטיבציה, אבל החוויה נתנה לי פרספקטיבה אחרת על כאב ועל תהליך ההחלמה. זה לא רק ההסתגלות לפרוטזה, זה להבין את הפחדים, האתגרים הרגשיים, את הרגע שבו אתה צריך להיכנס לבריכה בפעם הראשונה בלי רגל".
כיום פרופ' גור מלווה פצועים, בעיקר פגועי "חרבות ברזל" שנפצעו בצורה קשה במיוחד. "אני לא רק עוזר להם להתרגל לפרוטזה, אלא תומך בהם ברגעים הקשים ומסייע להם להבין את הכוחות שלהם לצאת לחיים חדשים".
לצד עבודתו הכירורגית, פרופ' גור שם דגש על חיבור אנושי. עבורו, הניתוח הוא שליחות אמיתית להחזיר למטופלים את מה שאיבדו – בין אם זה חיוך, תנועה, או תחושת שלמות עם עצמם.
בשיתוף פרופ' אייל גור
