חיפוש

פרופ' ינאי בן גל: לא כל ניתוח לב מחייב פתיחת חזה

ריאיון עם פרופ' ינאי בן גל, מנהל המחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי איכילוב, על ניתוחי לב גם בגישה זעיר פולשנית, במהלכם יוצרים מעקפים שמבוססים על עורקים שנלקחים מהחזה, ולהם זמן תפוגה ארוך במיוחד, ועל העובדה שניתן לעבור ניתוח לב ללא צלקות גדולות בחזה. ניתוחי לב — הדור הבא

שיתוף בוואטסאפ

הדפסת כתבה זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ותמונות, ובהגשה נוחה להדפסה

לרכישת מינוי
תגובות:

קריאת זן זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ובהגשה נוחה לקריאה

לרכישת מינוי
יניב דורנבוש בשיתוף איכילוב
תוכן שיווקי

בעידן שבו מחלות לב הן אחד מגורמי המוות המובילים בעולם המערבי, ולצדן הפחד הברור מניתוחי לב, פרופ' ינאי בן גל מביא בשורות מרגיעות. כמנהל המחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי סוראסקי איכילוב, פרופ' בן גל מוביל מהפכה בגישה לניתוחי לב – גישה שמתמקדת בטכניקות חדשניות, זעיר-פולשניות, המאפשרות התערבות כירורגית עם פחות טראומה וזמן החלמה קצר יותר.

"לא כל ניתוח לב מצריך פתיחת חזה", מבהיר פרופ' בן גל. "יש אחוז מסוים של הניתוחים, הן מעקפים והן החלפת מסתמים, שאפשר לבצע בחתך קטן בין הצלעות, ללא ניסור של עצם החזה." זוהי בשורה משמעותית עבור אלפי מטופלים הנזקקים לניתוחי לב מדי שנה.

מה אתה אומר לאדם שעתיד לעבור ניתוח לב וחושש מאד?
"אני נוהג להסביר למטופלים שניתוח לב הוא ניתוח בטוח מאוד, הסיכוי למות בניתוח שואף לאפס. בנוסף, ואולי מפתיע יותר – ניתוחי לב הרבה פחות כואבים ממה שאנשים חושבים. אחרי יומיים-שלושה המטופלים מתהלכים על רגליהם במסדרונות המחלקה, ואחרי ארבעה-חמישה ימים הם משתחררים לביתם".
התמונה הזו שונה מאוד מהסטריאוטיפ של מטופל לאחר ניתוח לב – מרותק למיטה לתקופה ממושכת עם מגבלות תנועה חמורות. במציאות היום, תוך חודשיים-שלושה המטופלים חוזרים לפעילות מלאה, כולל פעילות חגורת הכתפיים, אפילו אם מדובר באנשים צעירים שעוסקים בספורט.

למי מתאימים הניתוחים הזעיר-פולשניים?
"הגישות החדשניות מתאימות במיוחד לשתי קבוצות עיקריות: אנשים מבוגרים יותר, בסוף שנות ה-70 או בגיל שמתחיל בספרה 8, שעבורם פתיחת חזה מלאה עלולה להוות סיכון גבוה יותר. יש גם אנשים שהם יותר שבריריים, או כאלה עם מחלות נוספות כמו מחלות ריאה כרוניות או מעשנים כבדים. הקבוצה השנייה כוללת מטופלים שמחפשים יתרון קוסמטי. הניתוחים האלה מתבצעים בין הצלעות, ובמקרה של נשים – דרך קפל השד, כך שהצלקת קטנה ומוסתרת. הן יכולות ללכת עם בגד ים ואף אחד לא ידע שעברו ניתוח לב".

סימני האזהרה שחשוב להכיר
פרופ' בן גל מדגיש את חשיבות המעקב הרפואי, במיוחד אחרי גיל 50. "אנחנו מדברים בעיקר על גברים בגיל העמידה ומעלה, אנשים עם יתר לחץ דם, שומנים בדם, ומעשנים. אין תחליף למעקב מסודר אצל רופא המשפחה, בדיקות דם ואק"ג כחלק מהשגרה".
המסר של פרופ' בן גל ברור: אם אתם במעקב הדוק וערניים לנושא, הסיכוי לקבל טיפול מרפא ומונע בזמן, הוא גבוה מאוד. "הניתוח לא רק מציל חיים, הוא גם מחזיר את המטופלים לחיים נורמליים".

ייעוד של חיים שלמים
דרכו של פרופ' בן גל לתחום ניתוחי הלב הייתה ברורה לו מגיל צעיר. "קרובת משפחה סידרה לי לצפות בניתוח לב פתוח, וזה הקסים אותי. ידעתי מראש שמכל עולמות הרפואה, זה התחום שאני בוחר".
המסלול לא היה קצר. "מרגע שמתחילים את לימודי רפואה ועד שהופכים להיות מנתחי לב עצמאיים, חולפים קרוב ל-17 שנה. 7 שנות לימוד, 7שנות התמחות, תת-התמחות בחו"ל, ועוד כמה שנים כמומחה צעיר".

למרות העומס והאחריות הכבדה, פרופ' בן גל רואה במקצועו שליחות אמיתית. "זה עניין של משמעות", הוא אומר בפשטות. ההקלה והשיפור באיכות החיים שהוא מביא למטופליו הם התגמול האמיתי בעבודתו, לראות אנשים שחששו מניתוח לב חוזרים לשגרת חיים מלאה, לעיתים אפילו טובה יותר מזו שהייתה להם לפני המחלה.

הודות לשיטות החדשות שפרופ' בן גל מוביל, מטופלים ומטופלות יכולים לעבור את אחד ההליכים הרפואיים המורכבים ביותר באופן בטוח, מדויק וידידותי יותר, עם פחות כאבים, פחות חששות, וחזרה מהירה לשגרה מלאה ובריאה.

בשיתוף איכילוב

חזרה למדור

Labels

תוכן שיווקי

    כתבות שאולי פספסתם

    חוקרים ישראלים זיהו לראשונה תנועה שמהירה יותר ממהירות האור

    גדעון לב
    "כשהייתי בת חמש הייתי בטבח בנמל התעופה לוד. היתה שם אישה אחת יפה. היא מתה"

    "אם המלחמה תיגמר בלי מהפכה אני עוזבת, מסתלקת מפה"

    מאי פלטי
    פותחת

    החוק שעבר באישון לילה חושף את המוטיבציות האמיתיות של מחוללי ההפיכה

    דינה זילבר | פרשנות
    בן גביר בישיבת הוועדה לביטחון לאומי, אתמול

    אם זה קרה במדינה של גתה, זה יכול לקרות גם במדינה של עירית לינור

    ענת קם | דעה
    החרמון

    מה חשוב יותר עכשיו - לשרוד או לחיות? אני לא בטוח

    עומר ולדמן
    ירושלים הולילנד 2021

    הברוטליסט: אדריכלים וסטודנטים העריצו אותו, אבל בציבור שנאו את בנייניו