חיפוש

פרופ' שמואל דקל: האורתופד שרואה את התמונה הרחבה

בעידן של התמחויות צרות, פרופ' שמואל דקל שומר על גישה אורתופדית כוללת שמאפשרת לו לאבחן מחלות נדירות ולחבר בין תסמינים לכאורה לא קשורים. הוא חלוץ בטכניקות כמו החלפת ברך חלקית וטיפול בבוטוקס לכאבי ברך

שיתוף בוואטסאפ

הדפסת כתבה זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ותמונות, ובהגשה נוחה להדפסה

לרכישת מינוי
תגובות:

קריאת זן זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ובהגשה נוחה לקריאה

לרכישת מינוי
Haaretz Labels
יניב דורנבוש בשיתוף פרופ' שמואל דקל
תוכן שיווקי

הרפואה האורתופדית עוברת מהפך, במסגרתו אנחנו עוברים לעידן של תתי-התמחויות, שבו כל רופא מטפל באזור ספציפי, כתף, קרסול או עמוד שדרה. אולם פרופ' שמואל דקל, עם ניסיון של קרוב ל-50 שנה, בולט בגישה שונה לחלוטין. לאחר שניהל שתי מחלקות גדולות בסורוקה ובאיכילוב, וידע רחב בכל תחומי האורתופדיה, הוא מביא ראייה כוללת המאפשרת לו לאבחן בעיות שאחרים מפספסים, ולפעמים להציל מטופלים מניתוחים מיותרים או אבחנות שגויות.

מדוע חשוב לדעת כדי לטפל בכל התחומים ולא להתמקד רק באחד?
"כשרופא עוסק רק בקרסול או רק בכתף הוא מפספס את ההקשר הרחב. אני רואה חולים שמסתובבים בין מומחים שונים, וכל אחד נותן תשובה נקודתית. אבל לפעמים כל הכאבים קשורים לאותה מחלה. רק כשאתה שוחה בכל התחומים, אתה יודע לחבר את הנקודות".

חיבור נקודות שכזה אירע לו עם חיילת ששירתה בגדוד קרקל. היא התלוננה על חולשה בגפיים התחתונות, והרופאים בבסיס חשבו שהיא ממציאה, שלחו אותה ממרפאה למרפאה, ושיבצו אותה בשקם. "אני", אומר פרופ' דקל, "הסתכלתי על כפות הרגליים שלה וראיתי עיוותים קטנים, רמזים נוירולוגיים. מיד הבנתי שמדובר במחלה גנטית מתקדמת".

פרופ' דקל שאל את החיילת אם יש מישהו במשפחה עם בעיה דומה והיא סיפרה שגם לאחיה יש תסמינים דומים. "כתבתי מכתב מיידי לשחרור מהצבא", הוא אומר, "לקח עוד מספר חודשים עד ששחררו אותה, אבל האבחנה הייתה ברורה מההתחלה. זה מקרה שהרבה רופאים לא זיהו".

וזה לא המקרה היחיד. "בחור צעיר הגיע אליי עם הפניה לניתוח להסרת חלק מעצם הבריח, בגלל גידול", מספר פרופ' דקל. "ביקשתי ממנו להראות לי את כפות הידיים, היו לו פצעים נדירים בצד הפנימי של היד. מיד הבנתי שזה לא גידול אלא ביטוי של מחלה ראומטית. אמרתי לו: אל תיגע בזה. זה לא ניתוח, זו מחלה. חסכתי לו ניתוח גדול ומיותר".

אתה גם עוסק בתחום שכמעט לא מבוצע בארץ, החלפה חלקית של הברך.
"נכון. ברך מורכבת משלושה חלקים. אם רק חלק אחד שחוק, למה להחליף את כולה? באירופה כשליש מההחלפות הן חלקיות. בארץ? 5% בלבד. הסיבה פשוטה, זה ניתוח קשה יותר, ודורש דיוק. אבל כשהוא מבוצע נכון, ההבדל עצום: שיקום מהיר יותר, תפקוד טבעי יותר, פחות סיבוכים. כל המתמחים שלי מתמחים בזה – זה הניתוח הכי אהוב עליהם".

הליך נוסף שלא רבים מכירים אולם פרופ' דקל מבצע אותו, הוא בוטוקס לברך. "יש בנות", הוא מתאר, "בעיקר ספורטאיות, שסובלות מכאב בקדמת הברך בגלל תפקוד לא מאוזן של השרירים שמייצבים את הפיקה. הזרקת בוטוקס לשריר מסוים מאזנת את הכוחות והכאב נעלם".

מדובר בטיפול לא פולשני, ללא תופעות לוואי, עם תוצאה שמחזיקה גם שש–שבע שנים. "מיד אחרי ההזרקה, המטופלת עולה ויורדת במדרגות ואומרת לי שהכאב נעלם", הוא אומר.

מדוע ההליך לא נפוץ בארץ?
"כי אף אחד לא מלמד את זה. אבל אני לא שומר סודות, כל מי שרוצה ללמוד, אני מזמין אותו. אני נוסע לכל מקום בארץ כדי ללמד רופאים שרוצים לבצע את ההליך כמו שצריך".

אחרי כמעט 50 שנות פעילות, מה שומר על ההתלהבות להמשיך וללמוד טכניקות טיפול חדשות?
"כשמישהי שסבלה 20 שנה מכאב בבית החזה מקבלת ממני זריקה אחת ונוסעת לחו"ל סוף סוף בלי כאב, זה לא רק עושה לי את היום, זה עושה לי את החודש. אין חודש בלי מקרה כזה. זה הניצוץ שלי ואני לא מתכוון לוותר עליו".

פרופ' שמואל דקל
טלפון: 03-6185908
למעבר לאתר >>

בשיתוף פרופ' שמואל דקל

חזרה למדור

Labels

תוכן שיווקי

    כתבות שאולי פספסתם

    בר בהר הרצל, בשנה שעברה. מושאי ההתקפות של נתניהו ואנשיו נעשו חשדנים במיוחד

    קורבנות מסע ההסתה הקונספירטיבי של נתניהו משוכנעים: זה ייגמר בדם

    גידי וייץ | פרשנות
    מזל ביסהוור

    לכתבה הזאת רואיינו אנשים מצליחים. רק אחת הסכימה לדבר בשמה

    רן שמעוני
    תומר אייגס בכלא

    שני סרטונים של קצין ובן 14 גוססים שיקפו מציאות אחת: חיי אדם הם הפקר

    נועה לימונה | דעה
    אדיר מילר ב"ריסט". היה עדיף לגמור עם זה

    אדיר מילר מקצין את ההומור הדלוח מ"רמזור". התוצאה רעה מאוד

    איתי זיו
    ג

    המדינה שבה נולדתי קרסה כשהייתי בן עשר. מאז אני נטול שורשים

    חשיפה | בלוג הצילום
    משפחתה של נועה מימן. בכל יעד אנחנו מגיעים לאי חדש, ארץ אחרת, שפה שונה. אנחנו כל הזמן במצב של התרחבות ולמידה

    אחרי 5 שנים מורכבות, משמחות וקשות על הים, נדמה שרק התחלנו | טור אחרון