המסע שלי כקרדיולוג במהלך 30 השנים האחרונות עוצב מתוך סקרנות, תחושת אחריות וכבוד ללב האנושי, לא רק כאיבר פיזיולוגי, אלא כסמל לחוסן, לפגיעוּת ולתקווה. במבט לאחור, אני רואה דרך שהוגדרה פחות על-ידי תארים או מספר פרסומים, ויותר על-ידי אנשים: מטופלים שהפקידו בידי את האיבר החיוני ביותר שלהם, מורים שדרשו מצוינות, תלמידים שאילצו אותי לאתגר הנחות יסוד, ועמיתים שחלקו מחויבות בלתי מתפשרת לשיפור הרפואה הקרדיווסקולרית.
כבר בראשית דרכי הרפואית הרגשתי שקרדיולוגיה היא בחירה טבעית. הלב הפועם הוא דינמי, בלתי סלחני ומלא אלגנטיות עמוקה. טעות קטנה עלולה להסתיים באסון, אך התערבות נכונה, בעיתוי נכון, יכולה להשיב חיים במובן המילולי ביותר. הדואליות הזו, בין סיכון לגאולה, שבה את ליבי.
משלב מוקדם בקריירה שלי, נמשכתי לא רק להבנת המחלה, אלא גם לפעולה החלטית ברגעים הקריטיים. הקרדיולוגיה ההתערבותית, המשלבת פיזיולוגיה, הדמיה, טכנולוגיות צנתור ושיקול דעת תחת לחץ, הפכה לבית המקצועי שלי.
עם השנים, הייעוד הזה התפתח למשימה רחבה יותר: לבנות מערכות, צוותים וידע שמספקים בעקביות את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. לאחר שנות ניהול של מכון הצנתורים בבילינסון והשרון, כאשר קיבלתי על עצמי ב-2013 את הנהגת מערך הקרדיולוגיה במרכז הרפואי רבין, ירשתי תשתית חזקה, ואחריות כבדה אף יותר. כיום, מערך הקרדיולוגיה ברבין הוא מהגדולים בישראל מבחינה קלינית ואקדמית, מטפל בעשרות אלפי מטופלים מדי שנה ומכשיר את הדור הבא של הקרדיולוגים.
מנהיגות, למדתי, אינה עניין של נראות או סמכות; היא היכולת ליצור סביבה שבה אחרים יכולים להצטיין, לערער על דוגמות קיימות ולחדש בבטחה, לטובת המטופלים.
מחקר
אחד ההישגים המשמעותיים ביותר עבורי היה הקמת ארגון מחקר קרדיווסקולרי מקיף בתוך מערך הלב, המשולב בעשייה הקלינית היומיומית. מחקר, בעיניי, אינו תרגיל אקדמי מופשט, אלא חובה מוסרית מלאה בסקרנות וחדוות יצירה. כל שאלה שנותרה ללא מענה מייצגת מטופל שעשוי לקבל טיפול טוב יותר מחר מאשר היום. המחלקה שלנו הובילה והשתתפה במחקרים קליניים רבים, במחקר תרגומי וביוזמות חדשנות. מחקרינו התמקדו בעבר ובהווה בהתערבויות כליליות, פלטפורמות טכנולוגיות חדשות של סטנטים מצופי תרופות, הדמיות חדשות של לב וכלי דם, אבחון וטיפול במחלות לב מולדות ומבניות. במסגרת זו הקדמנו לבצע השתלות של מסתם אאורטלי ומיטרלי בצנתור (TAVR/TMVR), תיקוני מסתם מיטרלי ו/או טריקספידלי בצנתור (TEER), טיפולים בהפרעות קצב חשמליות, הטמעה של בינה מלאכותית בקרדיולוגיה ועוד. כל מחקר כזה נשען על עיקרון מנחה פשוט: התוצאות קובעות - ותמיד שואפים לשפר אותן.
מדע
כתיבה והשתתפות בקרוב ל-900 פרסומים מדעיים ופרקי ספרות מקצועית מעולם לא היו עבורי עניין של כמות. המטרה הייתה תרומה עקבית להבנה הקולקטיבית של מחלות לב וכלי דם. המדע מתקדם בצעדים קטנים, לעיתים דרך התמדה ולאו דווקא באמצעות פריצות דרך דרמטיות. למדתי שתוצאות שליליות חשובות לא פחות מתוצאות חיוביות, ושמתודולוגיה קפדנית היא ביטוי של כבוד - למטופלים, לעמיתים ולאמת. למדתי גם שאנו חייבים לנטר את תוצאות הטיפולים שלנו, בצורה שקופה ומדויקת. בעיני, רפואה אקדמית במיטבה, היא שליחות ומחויבות.
זווית בינלאומית
במקביל לפעילותי המוסדית, הייתי ועדיין אני מעורב עמוקות בעשייה מקצועית ברמה הלאומית והבינלאומית. כהונתי כיו"ר החוג לקרדיולוגיה התערבותית וכנשיא האיגוד הקרדיולוגי בישראל הייתה חוויה מעצבת ומעוררת ענווה. לאורך השנים, פיתחתי קשרים חזקים עם קולגות בארץ וברחבי העולם. תפקידים אלו חיזקו בי את ההבנה שרפואה אינה מתקיימת בחלל ריק. קווים מנחים, חינוך, מדיניות וסטנדרטים מקצועיים משפיעים על תוצאות לא פחות ממיומנות אישית. שיתוף פעולה בין מוסדות ומעבר לגבולות הוא אינו מותרות, אלא הכרח בעולם רפואי המשתנה במהירות.
הוראה
בפקולטה לרפואה ע"ש גריי באוניברסיטת תל אביב, לימוד סטודנטים, עמידה בראש החוג לקרדיולוגיה וניתוחי לב במשך 4 שנים והחזקת הקתדרה ע"ש רנה פבלורו להתערבויות קרדיווסקולריות, נושאת עבורי משמעות מיוחדת. מורשתו של ד"ר פבלורו מזכירה לנו כי חדשנות חייבת להיות אמיצה אך אתית, חזונית אך ממוקדת-מטופל. ההוראה לסטודנטים, למתמחים ולרופאים צעירים הייתה ותישאר אחת החוויות המספקות ביותר בקריירה שלי. שאלותיהם חדות יותר, ציפיותיהם גבוהות יותר, וחוסר הסובלנות שלהם לקיפאון הוא מרענן. בהוראה אני נזכר מדי יום שרפואה היא דיסציפלינה חיה, המתחדשת ללא הרף בזכות אלה המאתגרים את גבולותיה.
חמלה והחלמה
עם זאת, שום מסע מקצועי אינו שלם ללא ההכרה בצד האנושי של הקרדיולוגיה. הייתי עד להחלמות יוצאות דופן ולטרגדיות כואבות. למדתי שהצלחה טכנית אינה תמיד שקולה לריפוי, ושלעיתים ההקשבה מרפאה לא פחות מההתערבות. מטופלים אינם זוכרים את הפרסומים או התארים שלנו; הם זוכרים אם ראינו בהם בני אדם. תובנה זו עיצבה לאורך השנים את גישתי לטיפול, להנהגה ולהדרכה.
הקרדיולוגיה של ימינו ניצבת בצומת מרתקת. טכנולוגיות חדשות, בינה מלאכותית, הדמיה מתקדמת, טיפולים זעיר-פולשניים - מציעות אפשרויות חסרות תקדים. אך טכנולוגיה לבדה אינה מספקת. עתיד התחום תלוי ביכולת לשלב חדשנות עם אמפתיה, נתונים עם שיקול דעת, ומהירות עם מחשבה. אני מאמין בכל ליבי שהקרדיולוג/ית של המחר חייב להיות ידען, מדען וגם הומניסט.
מבט לעתיד
אם יש לקח אחד שמסעי לימד אותי, הרי הוא שהתקדמות היא מאמץ משותף. אף צנתר אינו מתקדם, אף מחקר אינו מושלם, ואף מחלקה אינה נבנית בידי אדם אחד בלבד. הרפואה משגשגת כאשר אמון, סקרנות ומטרה משותפת נפגשים. אני מוסיף להיות מונע מהזכות לטפל בלב, מהאחריות להוביל ביושרה, ומההזדמנות לתרום מדי יום, בדרכים קטנות אך משמעותיות, לחיי המטופלים ולעתיד הרפואה הקרדיווסקולרית.
המסע שלי רחוק מסיום. כל עוד יש שאלות פתוחות, צרכים לא מסופקים, מטופלים הזקוקים לריפוי ורופאים צעירים השואפים לעשות טוב מאיתנו, יש עוד עבודה. ובמרכז כל זאת ניצב הלב, שדורש את המיטב מאיתנו, וראוי ללא פחות מכך.
פרופ' רן קורנובסקי הוא מנהל המערך לקרדיולוגיה ע"ש הסופר עמוס עוז, מרכז רפואי רבין - בילינסון והשרון, פרופ' לקרדיולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש גריי, אוניברסיטת תל-אביב
בשיתוף מרכז רפואי רבין
