התרחיש הזה מוכר לרבים: אדם מרגיש רע. הוא סובל מעייפות כרונית, בעיות עיכול, כאבים, דכדוך או חרדה. הוא הולך לרופא המשפחה, מבצע את סדרת הבדיקות המקובלת בקופת החולים, ואז מגיע המסר המבלבל: "הכול בסדר, הבדיקות תקינות". במקרים מסוימים הוא אפילו עובר בדיקות פולשניות, שגם הן לא מעלות דבר.
"הבעיה היא שהרפואה מוכוונת לגלות מצבים מסוכנים ואקוטיים", מסביר ד"ר בן עמית, פסיכיאטר מומחה, המשלב בעבודתו את גישת הפסיכיאטריה הפונקציונלית. "אם לא מוצאים ממצא מסוכן או בר טיפול, המצב מוגדר כ'כרוני', והמערכת עוברת לגישה של טיפול בתסמינים, לפעמים לכל החיים. אבל העובדה שלא נמצא 'ממצא חריג' בבדיקות הבסיסיות שנכנסו לסל הבריאות, לא מבטיחה שהגוף מאוזן. יש עולם שלם של מדדים ובדיקות שעשויים לגלות את שורש הבעיה, ושם בדיוק אנחנו נכנסים לתמונה".
ד"ר עמית (47), נשוי ואב לשלושה, מביא עימו רקע אקדמי וקליני עשיר. הוא מומחה בפסיכיאטריה, ששימש כרופא בכיר במרפאה להפרעות חרדה ומצב רוח במרכז הרפואי איכילוב, בוגר אוניברסיטת אוקספורד בתחום הפרמקולוגיה (מדעי התרופות) ולימודי המשך ברפואת כאב בטכניון. כיום הוא מתמחה במגוון הפרעות של הנפש והגוף, כולל טיפול במתח וחרדה, דיכאון, OCD, הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), כאב כרוני והפרעות שינה. הוא מקפיד על גישה הוליסטית, סבלנית ולא שיפוטית, ומאמין בטיפול בגובה העיניים.
הבלש הרפואי
"אני לא 'אנטי-פסיכיאטריה'", מדגיש ד"ר עמית. "אני רופא, פסיכיאטר, ומשתמש בתרופות כשצריך, אבל הפסיכיאטריה הפונקציונלית שמה דגש על מציאת הגורם הראשוני, התאמת טיפול אישי למטופל, מניעה ושיפור אורח חיים. אנחנו רגילים לחשוב על גוף ונפש כשתי ישויות נפרדות, כשהאמת היא שהרבה גורמים פיזיים משפיעים ישירות על המצב המנטלי שלנו: דלקתיות בגוף, חוסר איזון הורמונלי, רגישויות למזון, חשיפה לרעלים או חוסרים תזונתיים, רבים מהם כתוצאה מאורח החיים שלנו. אם לא נאתר אותם, שום כדור פסיכיאטרי לא יפתור את הבעיה מהשורש".
תהליך האבחון אצל ד"ר עמית מזכיר יותר עבודת בילוש מאשר ביקור סטנדרטי אצל רופא. האבחון מתחיל בתשאול עומק על איכות השינה, התזונה, החשיפה לחומרים ופעילות גופנית, וממשיך לבדיקות מעבדה מתקדמות, שחלקן נשלחות למעבדות מתמחות בחו"ל.
"אנחנו שוכחים לפעמים שהגוף הוא מכונה שצריכה תחזוקה. אנחנו בודקים פרמטרים שהרפואה הציבורית לרוב מדלגת עליהם. בין השאר בוחנים בדיקות שתן מיוחדות שנותנות לנו מפה של המנגנונים הביוכימיים בגוף, בדיקות שיער שחושפות חשיפה למתכות רעילות או חוסרים במינרלים לאורך זמן, בדיקות גנטיות ואפילו בדיקות צואה למיפוי המיקרוביום (חיידקי המעי), שיש לו השפעה דרמטית על המצב הנפשי".
תן דוגמה למקרה קלאסי.
"ויטמין D למשל. רוב הישראלים בטוחים שהשמש בישראל מספיקה לייצור הוויטמין, אבל בפועל, כמחצית מהאוכלוסייה סובלת מחוסר, אשר שכיח דווקא במזרח התיכון, ובקרב בעלי עור כהה. ויטמין D ידוע בעיקר כתורם לבריאות העצם, אבל הוא חיוני גם לייצור סרוטונין במוח, אותו חומר שתרופות נוגדות דיכאון מנסות לשמר. אם אין מספיק ויטמין D, אין מספיק סרוטונין מלכתחילה. לתת לאדם כזה תרופה נוגדת דיכאון, משמעו 'ללחוץ פול גז בניוטרל', המנוע פשוט לא יעבוד כי אין לו דלק. ברגע שאנחנו מזהים את החוסר ומאזנים אותו, פתאום הטיפול עובד, או שאפשר להפחית את המינון התרופתי בחצי. תופעה דומה אנחנו רואים למשל גם עם חוסר במגנזיום, הגורם להפרעות שינה וכאבי שרירים ונפוץ בישראל בגלל צריכת מים מותפלים, או חוסר באומגה 3, הגורם לחרדה ודכאון. הבעיה היא שעולם התוספים מאוד מבלבל, וקשה לדעת לבד במה לבחור ומה המינון הנכון, ולכן חשוב לבדוק מהם החוסרים ולקחת טיפול בהתאם".
ישראל על הספה: "מכה על מכה"
כשד"ר עמית מתבקש לנתח את הנפש הישראלית הקולקטיבית, אחרי 7 באוקטובר, הוא משתמש במונח "מכה על מכה". "אנחנו שוכחים ש-7 באוקטובר לא הגיע בחלל ריק. הגענו לשם אחרי הקורונה, שפגעה נפשית בעיקר בקשישים ובחולים, ואחרי תקופה ארוכה של אי-יציבות פוליטית שערערה את תחושת הביטחון של רבים. המלחמה הייתה המכה השלישית, והיא יצרה צונאמי".
לדבריו, מחקרים מצביעים על הכפלה של שיעורי הדיכאון והחרדה בישראל מאז פרוץ המלחמה. "זה לא רק אצל מי שנפגע ישירות או פונה מביתו. גם צרכני החדשות הכבדים, שנחשפים לזוועות דרך המסך, מפתחים תסמינים קשים. המערכת הציבורית, עם כל הגבורה של הצוותים בשטח, נמצאת באי-ספיקה. היא לא מצליחה להכיל את האירוע הזה".
אז אנחנו בדרך להיות אומה פוסט-טראומטית?
"אי אפשר לאבחן פוסט-טראומה כשאנחנו עדיין בתוך האירוע, והטראומה מתמשכת. אבל לצד הקושי, אני מזהה את החוסן הישראלי המפורסם. ה'ביחד' שלנו, תחושת המשמעות והגורל המשותף, אלה גורמי חוסן אדירים. אני מאמין שנראה תהליכים של 'צמיחה פוסט-טראומטית' ואנשים שחוו טראומה או משבר קשה לא רק שיחזרו לעצמם, אלא אף ייצאו מהאירוע חזקים יותר, אבל אסור להסתמך רק על זה".
העתיד: טכנולוגיה וראש פתוח
כשהוא מביט קדימה אל תחום בריאות הנפש בעשור הבא, ד"ר עמית מודאג אך פרקטי. אם הייתה לו האפשרות לייעץ למקבלי ההחלטות, הוא היה דורש הקצאת משאבים מאסיבית לפתרונות חדשניים.
"אי אפשר להמשיך באותה הדרך, אנחנו חייבים לאמץ פתרונות שהם 'מכפילי כוח'. זה אומר להכניס טכנולוגיות של בינה מלאכותית לטיפול, להשתמש בטיפולים מתקדמים כמו נוירו-פידבק, הזרקות SGB (טיפול חדשני לחרדה ופוסט טראומה המאושר על ידי משרד הבריאות), ואפילו לבחון בזהירות ובאחריות את התחום המתפתח של טיפולים באמצעות חומרים פסיכדליים, שיכולים במקרים מסוימים לזרז החלמה".
הטיפול בנפש, לדבריו, הוא קריטי לחוסן הלאומי. "אדם חרד או מדוכא הוא אדם שחולה יותר פיזית, עובד פחות וצורך יותר שירותי בריאות. לרפא את הנפש הישראלית זה גם לרפא את הכלכלה הישראלית ולשמור על עתידנו כאן, ולא רק אקט של חמלה".
לא להתבייש, לא להתייאש ולא להתייבש
לסיום, ד"ר עמית מציג תובנה, כזו שלא דורשת בדיקות מעבדה יקרות שצריך להטיס לחו"ל. הוא קורא לה "חזרה לאדם הקדמון", אבל בגרסה מודרנית. "במשך מיליון שנה, המכונה האנושית חיה בטבע, אכלה מזון אמיתי, זזה המון וישנה בלילה שנת ישרים בחושך מוחלט כשהיא מוקפת בשבט תומך. היום אנחנו יושבים כל היום מול מסכים, אוכלים מזון מעובד ובודדים. אמנם אנחנו לא צריכים לעבור לגור במערה, אבל כל צעד קטן בכיוון הזה: שינה ממושכת יותר, אכילת מזון פחות תעשייתי, תזוזה ופעילות גופנית ומפגש עם חברים, מהווה צעד ראשון להחלמה. הגוף יודע לרפא את עצמו, אנחנו רק צריכים להסיר את החסמים שמפריעים לו".
המוטו שלו מסכם אולי את הגישה כולה: "לא להתבייש - לבקש עזרה; לא להתייאש - כי אפשר למצוא את הדרך להרגיש טוב יותר; ולא להתייבש - להמשיך לחפש עד שיימצא הפתרון. ולשתות הרבה מים. זה חשוב".
לפרטים נוספים:
www.drbenamit.com | info@drbenamit.com | 052-2244160
בשיתוף ד"ר בן עמית
