בישראל חיים כיום אלפי בני אדם שסובלים ממחלות רשתית העין הנחשבות לגורם הנפוץ ביותר לירידה משמעותית מאוד בראייה. שני סוגי המחלות העיקריים הם בצקת מקולרית סוכרתית (DME) וניוון מקולרי ניאווסקולרי תלוי גיל (nAMD), הפרעות שמתפתחות באזור המקולה – מרכז הראייה. מדובר באזור שאחראי על חדות הראייה, הבחנה בין פרטים וצבעים ותפקודו התקין חשוב גם ליכולת לזהות פנים של אנשים אחרים, קריאה, כתיבה ופעולות בסיסיות אחרות.
"הפגיעה העינית במחלת הסוכרת שכיחה במיוחד, ומקובל לומר שאחרי כ-10 שנים עם סוכרת, עד 90% מהמטופלים יסבלו ברמה כזו או אחרת מפגיעה עינית שנקראת רטינופתיה סוכרתית", אומרת פרופ' מיכאלה גולדשטיין, מנהלת יחידת הרשתית במערך העיניים במרכז הרפואי איכילוב-ת"א.
"המחלה הזו יכולה להופיע באחד משני סוגים, ולכל אחד מהם דרגת חומרה שונה. הדרגה הקלה יותר נקראת רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית, שבה אנחנו רואים הופעה של דימומים ו/או תפליטים ברשתית, והתפתחות של בצקת מקולרית, כלומר בצקת במרכז הראייה ברשתית", מסבירה פרופ' גולדשטיין.
לדבריה הבצקת נובעת מדליפה לא תקינה מכלי הדם הקטנים שברשתית, שנפגעו עקב הסוכרת. "דליפת הנוזל אל תוך הרשתית גורמת להיווצרות בצקת וירידה בראייה המרכזית. הצורה הקשה יותר של המחלה נקראת רטינופתיה סוכרתית שגשוגית, שבה הגוף מנסה לפצות על חסימת כלי דם קיימים באמצעות שגשוג של כלי דם חדשים. הבעיה היא שכלי הדם החדשים אינם תקינים, הם עלולים לדמם ולגרום לירידה קשה מאוד בראייה".
כיצד מטפלים במחלה זו?
"הפגיעה בעין נגרמת מהפרשת חומרים שונים שהחשוב שבהם נקרא VEGF (Vascular endothelial growth factor) חומר שמעודד את יצירת כלי הדם הלא תקינים. כיום יש לנו טיפול בהזרקות תוך עיניות של תרופות ממשפחת נוגדי ה-VEGF, שמורידות את הדלף מכלי הדם, וגורמות לנסיגה של אותם כלי דם לא תקינים שנוצרים כתוצאה מאותה הפרשת יתר של החומר. לכן אנחנו משתמשים בזריקות הללו לבצקת מקולרית סוכרתית", משיבה פרופ' גולדשטיין.
"את רוב התרופות הקיימות צריך להזריק אחת לחודש עד 3 חודשים בהתאם לרמת הפעילות של המחלה, על פני תקופה שיכולה להימשך גם מספר שנים. לאחרונה נכנסו לשימוש טיפולים מתקדמים ויעילים מאוד, שעשויים להגדיל את המרווח בין ההזרקות לשלושה עד ארבעה חודשים בשיעור ניכר של המטופלים".
האם לטיפולים החדשים יש יתרונות משמעותיים עבור החולים?
"אמנם נשמע כמו טיפול לא נעים במיוחד אך הטיפול עצמו לא כואב, אנחנו משתמשים בטיפות להרדמה מקומית, ותוך מספר שניות המחט הדקיקה כבר בחוץ. זהו טיפול אמבולטורי לגמרי,כאשר המטופל משתחרר לביתו מיד לאחר ההזרקה. בעזרת הטיפולים החדשים אנחנו מצליחים להגיע לאותן תוצאות חדות ראייה, עם מרווחים גדולים בין הטיפולים. בהחלט יש כאן יתרון משמעותי עבור המטופלים. גם לנו הרופאים יש כאן יתרון, משום שאנחנו צריכים לקבוע פחות תורים, והעומס על מערכת הבריאות פוחת".
המחלה השנייה שפרופ' גולדשטיין מתייחסת אליה היא ניוון מרכז הראייה שקשור לגיל –AMD, מחלה הנחשבת לסיבה השכיחה ביותר לירידה בראייה מגיל 50 ומעלה, שהיום כבר ממש לא נחשב לכל כך מבוגר.
כשהיבש הופך רטוב
"גם למחלה הזו יש שתי צורות, הצורה הקלה יותר היא היבשה, והמורכבת יותר היא הרטובה", מסבירה פרופ׳ גולדשטיין: "בצורה היבשה אנחנו רואים משקעים צהובים ברשתית שנקראים דרוזן, והיא מלווה בדרך כלל בראייה יחסית שמורה, קושי מסוים בקריאה, וירידה קלה ברגישות לאור. בתוך המחלה היבשה יש תת קבוצה בדרגת חומרה קשה מאוד שנקראת אטרופיה גיאוגרפית, והיא מתבטאת בהידקקות משמעותית מאוד של הרשתית. הצורה הרטובה של AMD נקראת ניוון מקולרי ניאווסקולרי תלוי גיל (nAMD), גם כאן מתפתחים כלי דם לא תקינים, אולם מקורם בשכבה הדמית שמתחת לרשתית. מכלי הדם החולים הללו יכול לדלוף נוזל ולדמם למרכז הראייה ברשתית, ובכך לגרום לירידה קשה מאוד בראייה המרכזית עד כדי אובדן היכולת לקרוא לכתוב, ולזהות פנים. אמנם לא מדובר בעיוורון מוחלט, אך כן בהפרעה תפקודית מאוד קשה".
לדברי פרופ׳ גולדשטיין, גם במחלה הזו הטיפול נעשה באמצעות הזרקות שניתנות לרוב אחת לחודש עד חודשיים במשך שנים ארוכות, והטיפולים החדשים עשויים להגדיל את מרווחי ההזרקות גם במקרה של ניוון מרכז הראייה תלוי גיל: "המחלה הרטובה עשויה לגרום לפגיעה קשה יותר בראייה, אבל ב-80% מהמטופלים אנחנו יכולים לשמור על המצב ולעצור את ההידרדרות. יש כאן חשיבות גדולה מאוד לאבחון מוקדם, כי אם מגיעים אלינו מספיק מוקדם אנחנו יכולים אפילו לשפר את הראייה בקרב 30% מהמטופלים, וזה משמעותי".
מהם התסמינים אליהם כדאי לשים לב ולהגיע לאבחון בזמן?
"בשלבים הראשונים חשים בקושי בקריאה, הקושי לא נפתר על ידי קירוב או הרחקת הספר או כל טקסט אחר. בהמשך הכתב מתעוות ומתעקם, ואחריו מופיע כתם במרכז הראייה שהולך וגדל. כבר הוכיחו מעל כל ספק שככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר, כך הראייה הסופית תהיה טובה יותר, כי מצב ההתחלה של הרשתית פחות חולה. אל תחכו לרגע שבו אתם רואים כתם, הגיעו לאבחון כבר כשאתם חשים ורואים אותיות נשברות, קווים עקומים, וכל קושי אחר בקריאה. הדבר יכול להיות גם אם רואים פתאום את הפנים של מגישת הטלוויזיה באופן מעוות. מטופלים שהגיעו לאבחון בזמן וקיבלו את טיפולי ההזרקות בשלב מוקדם, מדווחים שהם יכולים לקרוא טוב יותר ולזהות פנים, כך שההטבה בפירוש מורגשת".
האם המטופלים עצמם יכולים לעשות משהו כדי להבטיח שהטיפול יהיה יעיל?
"במחלה הסוכרתית הטיפולים החדשים יעילים מאוד, אבל כדי למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם, חשוב מאוד איזון הסוכרת וההקפדה של המטופלים עצמם. ברור לנו מעל לכל ספק, שאם החולה לא מאוזן וערכי הסוכר גבוהים, התגובה עלולה להיות לא טובה מספיק למרות הטיפול".
האם ניתן להימנע ממחלות הרשתית?
"בהקשר לסוכרת, לא ניתן להימנע אבל ניתן להפחית. אין-ספור מחקרים הוכיחו שרמת איזון מצוינת לאורך שנים יכולה להוריד את הופעת המחלה בעיניים עד כ-50%, וגם את ההתקדמות שלה. מעבר לכך, מומלץ לבצע מעקב סדיר ורציף אצל הרופא העיניים עוד לפני שיש סיבה להתלונן, וכך יתאפשר לזהות מחלות כבר בשלבים המוקדמים ביותר שלהן ולהתחיל טיפול אפילו כשעוד אין ירידה ממשית בראייה. בהקשר ל-AMD אין דרך אמיתית למנוע את המחלה, אבל אם מאבחנים אותה בשלבים המוקדמים של הצורה היבשה שלה, הוכח שמתן ויטמינים בקומבינציה מסוימת יכול להאט את המעבר לצורה הרטובה בכ-25% לאורך זמן. לכן אנחנו ממליצים על הוויטמינים לאנשים שנמצאים במצב היבש של המחלה. המטופלים בשלב הזה, שעדיין לא מקבלים זריקות, צריכים להיות במעקב סדיר אצל רופא עיניים עם צילומי רשתית שנקראים OCT מדי 6-4 חודשים בהתאם למצבם".
מה צופה העתיד בתחום הטיפול במחלות הרשתית?
"ישנם מספר כיוונים. הראשון ממשיך את תחום ההזרקות, כשאנחנו רוצים להשיג תרופות בעלות השפעה ממושכת יותר שיאפשרו מרווחים גדולים יותר בין הזרקה להזרקה. פיתוחים עתידיים כוללים טיפולים גנטיים על ידי הזרקת חומר לתוך העין, שיעכב באופן גנטי וקבוע את אותו ייצור חלבון VEGF. טיפול כזה יאפשר לנו להפסיק את ההזרקות משום שהחלבון לא ייוצר מראש, או שהוא ייוצר פחות ובכל עת יהיה עיכוב בייצור. ישנן מספר תרופות גנטיות שנמצאות בשלבי מחקר שונים", מדגישה פרופ' גולדשטיין.
העתיד נמצא לא רק בטיפולים, אלא גם בבדיקות שיאפשרו אבחון מוקדם של המחלה: "כבר היום נמצאים בפיתוח אמצעי ניטור ביתיים כמו מכשיר לבדיקת OCT, שמאפשר למטופל לבדוק את מצבו באופן עצמי מספר פעמים בשבוע. המכשיר שמצויד בטכנולוגיות בינה מלאכותית יהיה מחובר למוקד, וברגע שיתגלה שינוי כלשהו, הרופא המטפל יקבל התראה והחולה יוזמן לבדיקה. הדבר יחסוך עבור המטופלים זמן הגעה לצילומים בבית החולים או במרפאות, אבל חשוב מכך: ההתראה תאפשר גילוי מוקדם של מחלה, וכך ניתן יהיה להפוך את טיפולי הזריקות החדשניים ליעילים אפילו יותר", מסכמת פרופ' גולדשטיין.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון ליולי 2023. למידע נוסף, יש לפנות לרופא המטפל. שירות לציבור. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ.
בשיתוף רוש פרמצבטיקה
