מהם הסימנים לחסימת מעיים וכיצד מומלץ לטפל?
חסימת מעי הינה אירוע יחסית נדירה באדם בריא. במצב התקין פריסטלטיקה - גלים מסונכרנים של התכווצות שרירי מערכת העיכול - מובילה אוכל מעוכל וגז לאורך מטרים רבים מהפה עד לפי הטבעת. חסימה של המעי יכולה להתבטא בכאבים עזים, התכווצויות בטן, נפיחות, בחילות והקאות, ואי יכולת להוציא צואה או גזים ודורש הערכה רפואית מידית. חסימת מעי אקוטית נגרמת לרוב מסבב או קליעה בהידבקויות, (הצטלקות ניתוחית פנימית), בקע או המעי בעצמו. במיעוט המקרים דרוש ניתוח חירום מידי, אבל לרוב ניתנת הזדמנות, תחת השגחה, לחסימה להשתחרר מעצמה לפני החלטה כירורגית. יש גם חסימות פרוגרסיביות, בהן התסמינים עדינים יותר ומתפתחים במשך חודשים, והן נגרמות על ידי חסימה בתוך צינור המעי, לרוב מדלקת כרונית או גידולים. נפיחות תמידית לאחר אוכל או שינויים בהרגלי יציאות, אינם מהווים לרוב סימן של תהליך מחלה במעי. אם יש ספק מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה.
ממה נובעים גיהוקים ומה עושים כשהם אינם מפסיקים?
גיהוק, או גרעפס בלשון עממי, הוא למעשה פליטת הצטברות אוויר במערכת העיכול העליונה. במספר תרבויות מזרחיות, גיהוק נחשב מחמאה על שובע ואיכות הארוחה המוגשת, בעוד שבמערב הוא מתפרש כחוסר נימוס. גיהוק היא פעולה טבעית וצפויה כשהקיבה מתמלאת אויר או גז, וכשהלחץ האוויר התוך קיבתי גובר על לחץ סגירת הסוגר בין הושט לקיבה. התופעה מוכרת וגוברת בפעולות שמעודדות בליעת אוויר, כגון אכילה מהירה, דיבור בזמן אכילה, עישון או לעיסת מסטיק, וצריכת מאכלים שמעודדים הצטברות של גז במערכת העיכול, כמו משקאות מוגזים, סוכרים וירקות שמייצרים גז בעיכולם. לעומת שיהוקים, שהם התכווצויות לא רצוניות של הסרעפת, גיהוק נמצא לרוב תחת שליטת האדם, כך שגרפסים בלתי פוסקים הם הרגל רצוני. כדי להתגבר על הרגל של גיהוק מבליעת אוויר והצטברות מעל הקיבה (supragastric belching) דרוש טיפול התנהגותי דוגמת CBT, תרגילי נשימה, היפנוזה ועוד. נדיר מאוד שגיהוקים כרוניים הם סמן לבעיה רפואית משמעותית, אבל מומלץ להתייעץ עם רופא.
מה מעידה הצואה על המצב הבריאותי?
למרות שטקסטים רפואיים עתיקים מדגישים רבות את תיאור, חקר ומשמעות טיב היציאות כסמן לבריאות כללית, הרפואה המודרנית לא דוגלת רבות ביציאות.בתורת האיורוודה ההודית המסורתית, לדוגמה, מראה וריח היציאות הוא חלק בסיסי של אבחנה רפואית, אבל לרוב התמונות שמטופלים מראים לרופאי גסטרו לא משנים רבות את האבחנה או הבירור הרפואי. ישנם כמובן שינויים אקוטיים שיכולים להעיד על תהליך פעיל, כגון דם אדום טרי או מלנה שהיא צואה שחורה זיפתית, שמופיעה כתוצאה מדימום פעיל ממערכת העיכול. יש לציין שתרופות מסוימות ובייחוד כאלה המכילות ביסמוט כמו קלבטן וביטני, הופכות גם את הן את הצואה לשחורה. בדיקות צואה יכולות לעזור באבחון, כמו למשל בדיקת דם סמוי שנתית, בדיקת סקר שגרתית לגילוי סרטן מעי גס, או מצב המעיד על זיהום אקוטי או דלקת כרונית.
למרות שקיים כלי של נורמות מראה הצואה הנקרא סולם בריסטול, יש ספקטרום רחב של מרקם ותדירות צואה נורמלית. צואה "בריאה" תחשב צואה מוצקה לרוב אך יכולה להיות רכה וצבעה חום. היא נתמכת על ידי שתיית מים בכמות מספקת, ותזונה רוויה בסיבים תזונתיים מפירות, ירקות ודגנים מלאים, שגם משקפים אוכלוסיות בריאות של חיידקים טובים במעי הנקראים מיקרוביום ועוזרים לנו בעיכול.
מהו הליקובקטר ומה הוא יודע לחולל?
הליקובקטר פילורי (HP), הינו חיידק נפוץ הנמצא בקיבה של מרבית האוכלוסייה, כ-60% מהאוכלוסייה הישראלית, לרוב הוא אינו פעיל ויכול לחיות שנים בתוך הגוף ללא תסמינים. שני רופאים אוסטרלים אמיצים זכו בפרס נובל בשנת 2005 על כך שגילו כי חיידק ההליקובקטר הוא הגורם העיקרי, ולא מתח נפשי, לאולקוסים בקיבה. אחד מהחוקרים אף שתה מבחנה מלאה בחיידק מה שגרם לכיבים קשים אותם ריפא באמצעות אנטיביוטיקה. חיידק ההליקובקטר חי באקלים עוין וחומצתי של קיבת האדם מילדות, לרוב ללא השלכות, אבל יכול לגרום לדלקת כרונית, כיבים ולעיתים רחוקות מהווה גורם סיכון לסרטן הקיבה. למעט אוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה לתחלואת קיבה, אין המלצה לבדוק אוכלוסייה ללא תסמינים הקשורים להליקובקטר. הביטוי הקליני של הסובלים מהחיידק כולל כאבי בטן פפטיים בבטן העליונה או מציאת כיבים במערכת העיכול העליונה. עקב שכיחות החיידק, גם לאנשים שנבדקו ללא תסמינים הקשורים להליקובקטר (כגון שלשול, צרבת, כאב ראש, עייפות וכו'), תיתכן נוכחות שלו בקיבה שלא תעלם וגם לאחר טיפול בו התסמינים לא יחלפו. שימוש נרחב באנטיביוטיקה בכלל ובטיפול להכחדת הליקובקטר בפרט, הכולל קוקטייל אנטיביוטי ונוגדני חומצה, הוביל לעמידות החיידק לתרופות. לכן, מומלץ לוודא שהטיפול הצליח על ידי בבדיקת נשיפה או צואה בקופת החולים, לאחר הטיפול. לאחר שחוסל, הוא לרוב לא חוזר בבגרות ובעזרת הטיפול רבים מצאו פתרון לכאבי הבטן העליונים מהם סבלו.
ד"ר מנחם שכטר הוא מומחה גסטרו, מנהל מכון הגסטרו משגב לדך, מאוחדת
בשיתוף מאוחדת
