"ניתוח לב הוא לא טיול בפארק", כך התבטאה סימונה (שם בדוי) שורדת שואה בת 84, אשר ידעה תלאות רבות בחייה. סימונה הגיעה לבית החולים איכילוב לצילום גב, לאחר שהתלוננה על כאבי גב טורדניים. מיד לאחר שבוצע הצילום, היא הובהלה לחדר הצנתורים במערך הקרדיולוגי, שם התגלו 2 עורקי לב מוצרים וחסומים, באופן שלא ניתן היה לצנתרם.
"הגעתי לצילום גב ויצאתי עם ניתוח לב, ממש שדרוג", אומרת סימונה בחיוך, חודש לאחר שנותחה במחלקה לניתוחי לב, בגישת— multi vessel MIDCAB. מדובר בגישה זעיר פולשנית וייחודית לניתוחי לב באיכילוב, במהלכה ניתן להשתיל יותר ממעקף אחד עם חתך זעיר, ללא ניסור עצם החזה, על לב פועם, ללא חיבור למכונת לב-ריאה.
הלב, הגוף והנפש
החלוץ והראשון שנותח בגישה זו בישראל לפני כשנתיים, היה אברהם ציפרוט (67). ציפרוט נפצע לפני 49 שנה במלחמת יום הכיפורים, במהלך שירותו הצבאי כלוחם בסיירת שקד. קטיושה התפוצצה על רגליו והותירה אותו נכה והלום קרב, כשהוא בן 18 בלבד. המלחמה הסתיימה, אבל מלחמתו האישית של ציפרוט, רק החלה ונמשכת עד היום. מאז הפציעה הוא נעזר בקביים כדי להתנייד, הכאבים הפיזיים היו עודם מנת חלקו וכדי לשככם, נהג להשתמש במדבקות מיוחדות. גם הנפש כאבה, אך ציפרוט, ניסה בכל כוחותיו לחיות את החיים, הוא נישא והפך אב לילדים וסב לנכדים. אמנם הכאבים המשיכו בגוף ובנפש, אך לפני כ-4 שנים החליט לעבור תהליך שיקום וניקוי מרעלים. כעבור תקופה קצרה חש ברע, ושכאב עז פילח את בית החזה שלו, הובהל ציפרוט למרכז הרפואי איכילוב כשהוא סובל מאירוע לבבי מסכן חיים. בעברו עבר מספר צנתורים והפרמדיק שהיה עמו באמבולנס בדרך לבית החולים, עדכן את הרופאים במיון על מצבו כדי שיערכו לצנתרו.
אלא שעד מהרה התגלה שמספר עורקים בליבו של ציפרוט היו חסומים, והטיפול היחיד שהתאים עבורו היה ניתוח מעקפים, ולא הטיפול האלטרנטיבי—שבו מתבצעת השתלת תומכנים - "סטנטים" בצנתור.
"ראינו שעקב מוגבלותו (פציעה מרסיסים מגפיים התחתונות) והצורך שלו להישען רבות על זרועותיו ולנייד עצמו ממקום למקום בעזרת קביים, קיים סיכון מוגבר לביצוע ניתוח מעקפים 'קונבנציונלי', הכולל פתיחה מלאה של עצם החזה העלולה לגרום לעומס מוגבר על פלג הגוף העליון (כפי שקיים אצל מטופלים הנעזרים בקביים), ולהוביל לחוסר יציבות של החתך בעצם החזה, ובעקבות כך לזיהומים, ואף לניתוחי שחזור עצם החזה, המובילים לאשפוזים ממושכים, למוגבלויות ואף לגרוע מכך", מספר פרופ' ינאי בן גל, מנהל המחלקה לניתוחי לב באיכילוב.
ציפרוט הוצא מחדר הצנתורים, לאחר דיון רב תחומי שנערך בהשתתפות הקרדיולוגים המצנתרים ומנתחי הלב, והועבר למחלקה לניתוחי לב, תחת ניטור והקפדה, להמשך טיפול.
"לנוכח מצבו הגופני והלבבי של ציפרוט, ולאור הניסיון הרב מאוד שנצבר במחלקה בניתוחים זעיר פולשניים, ובכלל זה גם בניתוח ה—MIDCAB (שבמהלכו אנו מחברים מעקף בודד ללב הפועם), החלטנו לנתחו באופן שיתאים במיוחד עבורו, בשל הצורך לטפל בעוד עורק חשוב והמגבלה לעשות זאת בצנתור. הניתוח שבוצע היה ניתוח לב זעיר פולשני multi vessel MIDCAB במהלכו בוצעו המעקפים תוך שימוש בעורק החזה ובעורק נוסף שנלקח מאמת ידו השמאלית. הניתוח בוצע בחתך בין צלעי קטן של מספר סנטימטרים, ללא ניסור עצם החזה. כל המעקפים נתפרו על ליבו הפועם ללא עצירת הלב וללא שימוש במכונת לב-ריאה".
ציפרוט שהיה כאמור הראשון בישראל ובאיכילוב שעבר את הניתוח הייחודי, נגמל יפה מההנשמה וחזר לאחר החלמה לתפקוד מלא. אמנם במחלקה לניתוחי לב באיכילוב אמונים על ביצוע ניתוחי מסתמים ומעקפים בגישה זעיר פולשנית, אך הניתוח של ציפרוט, סימן את המעבר לניתוח מעקפים בו לא מבוצע רק מעקף בודד, אלא ניתן מענה מלא לכל החסימות בליבו של המטופל.
"ניתוח זה מסמל כברת דרך נוספת ביכולות המחלקה לתת מענה מלא לחולים הנזקקים לגישה ניתוחית ייחודית ופחות פולשנית. גישות אלה כרוכות בין היתר בהפחתת כאבים לאחר הניתוח, הפחתת צורך בעירויי דם, מניעה מוחלטת של זיהומי עצם החזה, ובכלל בהתאוששות וחזרה לשגרה מהירה יותר. אני מאמין שחולים רבים נוספים ייהנו מניתוח לב בגישה ייחודית ובלעדית זו", אמר פרופ' בן גל, בתום הניתוח של ציפרוט.
חותרת להפצת הבשורה
גם מאירה ציטיאט (57),עברה ניתוח מעקפים בליבה, בגישת MIDCAB לפני כחודש ומחלימה כעת בביתה. ציטיאט, תושבת שוהם ועוסקת בראיית חשבון, ניהלה אורח חיים של ספורטאית שכלל: הליכה, שחייה, וחתירה בים בקיאקים, במסגרת מועדון קיאקים בתל-אביב.
"חשבתי שאני אנטיתזה למחלות לב, עוסקת הרבה בספורט, שומרת על משקל גוף מיטבי כבר 30 שנה, לא חשבתי על בעיות בלב", היא מספרת.
למרות אורח החיים הפעיל שלה, לפני כחודש החלה להרגיש תעוקה בחזה, במיוחד במנוחה. לאחר שהתופעה חזרה על עצמה, פנתה ל"ד"ר גוגל", ומהקריאה ברשת, הבינה שכל רגע היא עלולה לחטוף התקף לב. בעצת בעלה, הגיעה למיון באיכילוב, שם פגשה קרדיולוג צעיר בדק אותה והקשיב לדבריה, ולא הסתפק רק בתוצאות הבדיקות.
"תמיד כשאני עושה אקו לב במאמץ התוצאות יוצאות מצוינות ובינתיים מתרחשת ומתקדמת אצלי, הסתיידות בעורקים, שלא התגלו. וכך קרה גם במיון. אבל הרופא שעמד מולי והקשיב היטב לתיאורים שלי, אמר שלמרות שהמדדים שלי טובים, הוא מפנה אותי לצנתור אבחנתי. זה היה המזל הגדול הראשון שלי, שכן אם הרופא לא היה מקשיב לדברי ומסתמך רק על הבדיקות, כנראה היה משחרר אותי לדרכי ואני מסופקת אם הייתי חיה היום", משחזרת ציטיאט.
בתום הצנתור, הוסבר לי ולבעלי שנמצא אצלי עורק שחסום ב-90%, ולכן לא ניתן להכניס בו תומכן ולפתור את הבעיה.
"לנוכח המצב אנחנו המצנתרים לא יכולים לעזור, אין ברירה, רק ניתוח מעקפים הוא הפתרון", הסביר לה הרופא המצנתר.
"הייתי בהלם, איך יכול להיות? אני ספורטאית, בכושר, חותרת. ואז הבנתי שניתוח מעקפים יותיר אותי עם ריצ'רץ' במרכז החזה. מיד הודעתי לרופאים שזה לא יקרה. אני לא חוזרת הביתה עם ריצ'רץ' בחזה. אסתטיקה מאד חשובה לי וצלקת ענקית בחזה לא תהיה", קבעה ציטיאט.
בנקודה זו, פגשה את המזל בפעם השנייה, כשהוסבר לה ולבעלה על ניתוח מעקפים בגישה זעיר פולשנית, ללא צורך בפתיחת בית החזה, עם צלקת קטנה מתחת לשד.
"'יש לך מזל, התייעצנו עם הכירורגים אצלנו ואת מתאימה, לניתוח בגישת MIDCAB', אמר לי הקרדיולוג. ביקשתי לחשוב ולהתייעץ, ובינתיים אושפזתי במחלקה הקרדיולוגית תחת השגחה כבדה. בעלי ובנותיי, הצטרפו אלי בקריאה ולמידה על הגישה החדשנית והיתרונות שלה, והסכמתי".
ההסכמה הובילה אותה אל המחלקה לניתוחי לב, שם נותחה על ידי פרופ' בן גל וצוותו.
"אמנם כאבתי אחרי הניתוח, אבל אני לרגע לא מצטערת על ההחלטה. כשראיתי את הצלקת נפעמתי, החתך בקו החזייה, לא רואים כלום. אפילו הספקתי לאחרונה להגיע לביקורת שגרתית אצל כירורג שד, אשר התפעל מהצלקת הקטנה וציין בפני ש'עשו עבודה ממש טובה'. והוא הרי אובייקטיבי בענין", מדגישה ציטיאט.
בעוד חודשים אחדים היא מתכננת לשוב לקיאקים ולאורח חיים פעיל. בינתיים היא חותרת להפיץ את הבשורה: "אני ממש מרגישה שליחות, חשוב לי שנשים וגברים ידעו על האפשרות הייחודית הזו באיכילוב, כדי שיבחנו האם היא מתאימה למצבם, במקרה של הזדקקות לניתוח מעקפים".
הלב איתן
איטן (אור הירח בטורקית) חסיד (86) תושבת תל-אביב, התעוררה באחד הלילות לפני כחודש וחצי, עם תחושת לחץ בחזה. היא מיד לחצה על לחצן המצוקה של נטלי והתקשרה לבנה.
"אני זוכרת שאמרתי לנטלי שישלחו גם חמצן, כי התקשיתי לנשום. אבל מכאן ואילך אני לא זוכרת כלום", מספרת חסיד, ילידת איסטנבול שעלתה ארצה כנערה.
"כשהתעוררתי ראיתי ליד המיטה שלי את פרופ' בן גל, הוא הניח את היד שלו על שלי, הסביר לי שנמצאו בליבי שני עורקים סתומים, האחד ב-97% והשני ב-75% ושעלי לעבור ניתוח מעקפים. פרופ' בן גל שאל האם אני מוכנה שהוא ינתח אותי. שאלתי אותו היכן למד רפואה, כשהשיב שלמד באוניברסיטת תל-אביב, מיד הסכמתי", מספרת חסיד בחיוך.
פרופ' בן גל הסביר לחסיד ולבני משפחתה שהניתוח שיבצע יהיה בגישה חדשנית, ללא צורך בפתיחת בית החזה.
"יומיים אחרי הניתוח ירדתי מהמיטה והתהלכתי במסדרון. כעת אני בתקופת החלמה, וממליצה למבוגרים שצריכים לעבור ניתוח לב, לבדוק עם הרופא האם הניתוח החדש מתאים להם. אני חושבת שהרופא הכי טוב נמצא למעלה, אבל יש רופאים טובים גם על הארץ", אומרת חסיד.
בשיתוף המחלקה לניתוחי לב, איכילוב
