גם מי שחובבים את ז'אנר סדרות הרפואה, בעיקר אלה המצולמות בחדרי הניתוח, מקווים לא להזדקק לניתוח, ובוודאי לא לניתוחי לב. אלה האחרונים, זכו לתדמית של ניתוחים קשים, מורכבים ומצילי חיים. אלא שבזכות גישות כירורגיות חדשות וטכנולוגיות מתקדמות, לא כל ניתוח לב מחייב פתיחת עצם החזה והותרת צלקת גדולה, לא בכל ניתוח מעקפים, משתמשים בוורידים שנלקחים מאזורים אחרים בגוף. כיום ניתוחי לב מבוצעים גם בגישה זעיר פולשנית, ומרבית המעקפים מבוססים על עורקים שנלקחים מהחזה, להם זמן תפוגה ארוך במיוחד.
ניתוח לב, מהווה "מסע" למנותח ולמשפחתו.
"נכון. מרבית החולים השומעים שעליהם לעבור ניתוח לב, עוברים לאחר שלב השוק, לשלבי ההכחשה וההדחקה, הכעס, המיקוח, העצב ולבסוף הקבלה. השלב האחרון מואץ כשהם פוגשים במחלקה מנותחים ימים אחדים לאחר שעברו ניתוח דומה כשהם מתהלכים ומחויכים. כדי להפיג את מסכת החששות, אין תחליף למפגש בין המטופל למנתח הלב, שיסביר וירגיע", מציין פרופ' ינאי בן גל, מנהל מחלקת ניתוחי לב באיכילוב.
מה חשיבותו של מפגש כזה?
"במפגש הזה אני נוהג לומר למטופלים 3 דברים עיקריים, המהווים גם את ה'אני מאמין' של המחלקה לניתוחי לב באיכילוב. ראשית, הניתוח הקונבנציונאלי (עם פתיחת עצם החזה) הוא מאד בטוח, במיוחד כשמגיעים אליו בזמן, כלומר כשמדובר בניתוח אלקטיבי – לא תוך כדי החייאה, והמנותח לא 'גורר' עמו מחלות רקע מרובות ומורכבות. ברוב המקרים הסיכון בניתוח לב אינו אפסי, אבל מאד נמוך, כך שרמת הבטיחות של הניתוח גבוהה מאד. בנוסף, הניתוח לא כרוך בסבל או כאב משמעותי, גם כשפותחים את עצם החזה. יש ניגוד גדול בין הדימוי של פתיחה ופיסוק עצם החזה לבין מה שקורה בפועל. שכן, יש מיעוט יחסי של סיבי כאב בעצם החזה ולכן הכאב מתון בדרך כלל, ודאי בעזרת תרופות אנלגטיות. הדבר השלישי שנאמר בפגישה כזו הוא שהניתוח יעיל ביותר ונותן פתרון ארוך טווח, כך שבדרך כלל ביכולתו להחזיר את המנותח לאיכות ולתוחלת החיים כמו של האוכלוסייה הבריאה. במילים אחרות:ניתוח לב הוא המפתח לחזרה בטוחה לאיכות חיים ולאריכות ימים".
ניתוחים בגישה זעיר פולשנית, הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מענפי הכירורגיה השונים. כיצד הם באים לידי ביטוי בניתוחי לב?
"ניתוחים זעיר פולשניים, מבוצעים דרך חתכים מזעריים וכך מאפשרים הפחתת הדימום ולעיתים רמת הכאבים, מזעור הסיכון לזיהומים ופתרון אסתטי. גם זמן האשפוז והאפשרות לחזור לשגרת החיים המלאה לאחר הניתוח מהירים יותר. בתחום ניתוחי הלב, הגישה הזעיר פולשנית התפתחה במהלך שנות ה-90, והפכה מיושמת במספר מרכזי לב מובילים בעולם. הגישה הזו מאפשרת להתמודד באופן מיטבי עם ההכרח לביצוע ניתוח לב מצד אחד, אל מול הפולשנות הכרוכה בו, שמשמעה לפי הגישה הפתוחה ניסור של עצם החזה ופיסוקה לטובת הגעה אל הלב וכלי הדם הסובבים אותו. אין ספק שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית בציוד ובמכשור ייעודי כמו גם הבשלת הטכניקות הניתוחיות הרלבנטיות, אנו עדים לאפשרות ביצוע ניתוחי לב פתוח, בגישה זעיר פולשנית".
מהם ניתוחי הלב אותם ניתן לבצע בגישה זעיר פולשנית?
"הגישה הכירורגית הזעיר פולשנית, מאפשרת בין השאר את הטיפול במצבים הבאים: ניתוחי מעקפים לעורקי הלב החסומים, החלפה או תיקון מסתמים פגומים, סגירת חללים לא רצויים במחיצות שבין חדרי הלב לסילוק גידולים חבויים וטיפול בהפרעות קצב עיקשות. כאשר מוחלט על ביצוע ניתוח מעקפים זעיר פולשני הוא יבוצע ללא פתיחת עצם החזה אלא דרך המרווח הבין צלעי הרביעי משמאל ובמהלכו יושתל מעקף טבעי אחד לעורק הקדמי היורד, שהוא העורק החשוב והמשמעותי מבין עורקי הלב. במידה ויש צורך בפתיחת כלי דם נוסף, הדבר יתבצע בצנתור משלים שיהיה בטוח הרבה יותר לאחר המעקף שהושתל בניתוח. ניתוח כזה בגישה זעיר פולשנית, אמנם נדיר בישראל, אך במחלקה לניתוחי לב באיכילוב יש אפשרות ייחודית אף יותר, שקיימת רק במספר מצומצם של מרכזים בעולם, והיא לבצע ניתוח זה הקרוי Multi vessel MIDCAB תוך השתלה של מספר מעקפים ולא מעקף בודד ובכך לייתר גם את הצנתור המשלים".
נדבך נוסף העיקרי אולי בניתוחי הלב הזעיר פולשניים הוא המחלות המסתמיות.
"בהחלט. במקרים של מחלות המסתמים, מתבצעים ניתוחים לתיקון ולעיתים להחלפה של המסתמים השונים (המסתמים המיטרלי והאאורטלי בצדו השמאלי של הלב והמסתם הטריקספידלי בצדו הימני). בניתוחים אלה מתבצעת הגישה הזעיר פולשנית, מצדו הימני של בית החזה במרווח הבין צלעי מעל השד, ולעיתים מתחתיו כך שהצלקת נותרת סמויה בקפל השד הטבעי. בניתוחים אלה יש שימוש במכונת לב-ריאה ובמסגרתם ניתן לבצע גם תיקונים מורכבים או טיפול במספר מסתמים בה בעת. בגישה זו אנו מטפלים גם במגוון בעיות אחרות כגון: גידולים תוך לבביים, פגמים (חורים) במחיצות בין העליות, והפרעות קצב ובראשן פרפור עליות עיקש שלא ניתן היה לטפל בהם באמצעים תרופתיים או בצנתור. פעולה נוספת היא סגירה של אוזנית העלייה השמאלית שמהווה לעיתים מקור ליצירת קרישי דם שיסכנו את המטופל בתסחיפים מוחיים (שבץ מוחי)".
כיצד נקבעת ההחלטה באיזו גישה לנתח?
"למרות שכיחותם היחסית של ניתוחים זעיר פולשניים, נקודת המוצא היא עדיין בחירה מושכלת של סוג הניתוח המתאים לחולה. בחירה זו נובעת מההיכרות העמוקה הנדרשת בין המנתח למטופל, למחלות הרקע שלו, כמו גם הערכת המאפיינים האנטומיים הייחודיים לו. חלקם גלויים הנסקרים בבדיקה הגופנית, וחלקם סמויים מן העין, המתגלים בעזרת בדיקות הדמיה שונות. הליך היכרות זה, מהווה חלק אינטגראלי מכל התקשרות בין רופא ומטופל, והינו המפתח להצלחת הטיפול, ובמקרה זה – הניתוח. חשוב לזכור, שלמרות שאחוז ניכר מהחולים יתאימו לניתוח בגישה זעיר פולשנית, מרביתם יופנו גם כיום לניתוח בחתך 'קונבנציונלי' - פתיחת עצם החזה וזאת בשל מאפיינים הקשורים למחלות רקע, למבנה גופו של המטופל או לאופי הפגם הלבבי. כמובן שתנאי לביצוע ניתוח בגישה זעיר פולשנית הוא ביצועו במרכז מנוסה ועל ידי צוות מיומן הכולל מנתחים, רופאים מרדימים ואחיות חדר ניתוח".
לסיכום, לאן פניה של הכירורגיה הלבבית?
"ניתן להעריך שמעבר להרחבת השימוש בגישות זעיר פולשניות, נעמיק ידע גם בהתוויות הנכונות לטיפול במחלות מסתמיות בצנתור או בניתוח. ישנה כיום הטייה מסויימת (לפחות על פי הבנתי) של הפניית מטופלים צעירים יחסית להשתלות מסתם בצנתור, בעוד שהידע הנרחב לגבי הבטיחות היעילות והעמידות של מסתמים לטווח ארוך, קיים רק לגבי מסתמים המושתלים בניתוח. אני מקווה שבעתיד הלא רחוק נגיע יחד עם עמיתינו הקרדיולוגים להבנה מעמיקה יותר ובעקבות כך להסכמות לגבי השאלה - מתי משתילים מסתם בצנתור ומתי בניתוח, כפי שקרה אגב עם תחום ניתוחי המעקפים אל מול השתלת בתומכנים (סטנטים)".
בשיתוף איכילוב
