מחלת לב כלילית היא אחת הסיבות העיקריות למוות בעולם המודרני, כולל בישראל. זאת למרות ההתקדמות הטכנולוגית, ייעול שירותי החירום הרפואיים ושיפור בתוצאות הטיפול. חלק מחולי הלב עדיין לא מזהים או לא מפרשים נכון את הסימפטומים שהם חווים כסימני אירוע לב. כשהם פונים לעזרה רפואית, הדבר נעשה באיחור שמביא להחרפת סיכוני ונזקי האירוע. זיהוי מאוחר עלול לגרום למצב בו החולה מגיע לטיפול רפואי כשכבר נגרם נזק משמעותי לשריר הלב וישנן ירידה בתפוקת הלב, אי ספיקת לב או הפרעות קצב. עוד ייתכן שנוצר מצב שחסימת העורק שגרמה לאוטם הופכת לחסימה כרונית. חסימה כלילית כרונית מוחלטת (CTO – Chronic Total Occlusion) מהווה אתגר משמעותי בתחום הקרדיולוגיה הפולשנית, אך בזכות ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות, חולים יכולים לקבל כיום טיפול מתקדם, ממוקד ויעיל יותר מאשר בעבר.
"בעבר האפשרויות היו מוגבלות לניתוחי מעקפים או לטיפול תרופתי בלבד. כיום ניתן לפתוח חסימות כרוניות באמצעות צנתור מלעורי בטכניקות חדשניות", אומר ד"ר איליה ליטובצ'יק, מנהל תחום ה-CTO במרכז הרפואי שמיר.
"לפני שמגיעים לשלב הזה, יש לתת את הדגש על חשיבות המניעה, כמו בכל תחום רפואי. הצורך באבחון מוקדם של מצבים קרדיאליים אקוטיים, כמו אירועי לב, הוא קריטי. כך גם שיפור המודעות, במיוחד באוכלוסיות בסיכון שעלולות לפספס את התסמינים".
מי בסיכון לחוות "אירוע לב שקט"?
"מבוגרים, חולי סוכרת ונשים, עלולים לחוות תסמינים שאינם טיפוסיים להתקף לב, כמו כאבי חזה 'קלאסיים', סימפטומים לא טיפוסיים כמיחושים באזורי הכתפיים, לסת או בטן, לרוב מפורשים כבעיה אחרת. כשמדובר בצעירים, הם לרוב מפרשים אותם כבעיה אורתופדית או כביטוי פיזי למתח נפשי".
בהיבט הצנתורי, חסימה כלילית כרונית מוחלטת היא אחת התוצאות של אירוע לב שקט. במצב זה, החולה סובל מחסימה בעורק הלב, אך לא חווה תסמינים חריפים ולכן לא פונה לעזרה רפואית. חסימה זו הופכת לכרונית ונוכחותה מגבירה את הסיכון באירועים לבביים בעתיד.
ד"ר ליטובצ'יק מדגיש שמדובר במצב מורכב יותר לטיפול, בהשוואה לחסימות חלקיות. "בעבר, ניתוח מעקפים או טיפול שמרני בתרופות היו הפתרונות המרכזיים לטיפול בחסימות אלה, כשצנתור נחשב למסוכן ומורכב מדי. בעשורים האחרונים, חלו התפתחויות מרחיקות לכת בצנתור הטיפולי".
מהי מהות ה-CTO וההשלכות של החסימה הכלילית הכרונית?
"חסימות כליליות כרוניות מוחלטות קיימות בכ-15% מכלל מקרי הצנתור. הן נגרמות לרוב מהצטברות פלאק טרשתי, קרישי דם ושקיעת סידן בתוך העורק, תהליכים המובילים לחסימה מוחלטת של זרימת הדם. לאורך הזמן, הלב מפתח מעקפים טבעיים – כלי דם קטנים שצומחים מעורקים בריאים לכיוון האזור הפגוע ומספקים דם לאזור הסובל מחוסר אספקת הדם. חלקם עשויים להתחבר לעורק החסום ולהזרים דם בכיוון ההפוך. תהליך זה גורם לכך שהחולה לא יחוש יותר כאבים חדים ותסמיניו יהיו קלים יותר, למשל קוצר נשימה או התעייפות מהירה. התוצאה היא הגבלת יכולת המאמץ שלו. הוא עשוי להפחית את עצימות פעילותו כך שתתאים ליכולותיו ולמגבלות באספקת הדם. לעיתים קרובות מציין המטופל ירידה ביכולת המאמץ בשל עלייה במשקל, עייפות ודיכאון. הסימנים הקליניים נחשפים כשהוא מאתגר את עצמו במאמץ גבוה יותר מהרגיל: הליכה מהירה, עליית מדרגות, פעילות ספורטיבית או עבודה פיזית".
מהי הגישה הטיפולית העכשווית?
"המצנתרים היפנים היו בין הראשונים שהובילו בפיתוח טכניקות מתקדמות לפתיחת חסימות כרוניות באמצעות גישות מלעוריות. טכניקות אלה כוללות 2 גישות. הראשונה היא הגישה האנטרוגרדית, כלומר פתיחת העורק דרך הכיוון הרגיל של זרימת הדם. השנייה היא הגישה הרטרוגרדית, החדשנית, המתבצעת באמצעות המעקפים הטבעיים מעורקים בריאים. זהו תהליך מורכב, המצריך שימוש בציוד מתקדם וכולל כלים ייחודיים שפותחו במיוחד למטרות אלו ומיועדים לפתיחת החסימה הקשה, מבלי לפגוע בכלי הדם והלב".
ובישראל?
"הטכניקות המתקדמות בתחום הצנתור שהיו בשימוש ברחבי העולם הגיעו גם לכאן. כיום, מספר מצומצם של מצנתרים בכירים ומנוסים מבצעים פעולות אלו בהתאם לפרוטוקולים קפדניים. במרכז הרפואי שמיר אנו מיישמים תוכנית סדורה לאיתור, אבחון, טיפול ומעקב אחר מטופלים עם חסימה כלילית CTO. ביצענו מאות פרוצדורות עם שיעור הצלחה גבוה ואנו מנהלים מעקב ארוך שנים אחר כל מטופל. כך צברנו ניסיון רב בתחום, אותו אנו חולקים עם קולגות בארץ ובחו"ל".
צנתור מתאים לכל אחד הסובל מהבעיה?
"לא כל מטופל עשוי להפיק תועלת מהצנתור, אלא רק מי שסובלים מסימפטומים משמעותיים ואיסכמיה (חסך באספקת הדם לשריר הלב שנגרם מהחסימה) משמעותית. ההליך רלוונטי במיוחד למעוניינים לשמור על אורח חיים אקטיבי ולמנוע הגבלות במאמץ גופני. לפני ההתערבות עובר כל מטופל הערכה קלינית מקיפה להבנת סימפטומים, אופטימיזציה של הטיפול התרופתי והערכת מידת האיסכמיה".
כיצד מתבצע התהליך?
"מדובר בצנתור אלקטיבי המתבצע מבחירה ולא בחירום אליו המטופל מגיע לאחר תיאום, כשהוא מרגיש טוב. צוות הצנתורים כולל שני מצנתרים בכירים ומנוסים וצוות סיעודי מיומן. הצנתור מתבצע בתכנון מקיף וקפדני, תוך הבנת האנטומיה של העורקים והמעקפים הטבעיים. מדובר בפעולה עתירת טכנולוגיה הכוללת הדמיה תוך-עורקית בעזרת אולטרסאונד והדמיה אופטית. במהלך הצנתור אנו משתמשים בטכניקות המאפשרות התמודדות עם הסתיידויות קשות: שיטות כקידוח ושיוף הסיד מדפנות העורק או שבירת הסיד באמצעות גלי קול מיוחדים. הערכת איכות זרימת הדם מתבצעת על ידי מדדים פיזיולוגיים מתקדמים. הצנתור הוא למעשה כפול: נעשה שימוש בשתי מערכות צנתור בו זמנית. כלומר: 2 צנתרים מוחדרים לגוף, כדי לאפשר גישה לעורק החסום שיש לפתוח וגם לעורק אחר שמספק מעקפים טבעיים (קולטרליים) ולאפשר גישה הפוכה – רטרוגרדית. צנתור כזה אורך זמן ממושך יותר בהשוואה לצנתור רגיל, אך לרוב לא דורש הרדמה כללית אלא רק מקומית, או טשטוש, כך שאין כאב. לאחר הצנתור, המטופל נמצא בהשגחה בבית החולים ואם הכול כשורה הוא משתחרר לביתו למחרת וחוזר לפעילות רגילה. כל מטופל ממשיך במעקב רפואי, עם יצירת קשר ובדיקה חודש לאחר הפעולה ובמהלך השנה שלאחר מכן. כך מוודאים את החלמתו התקינה, שיפור בסימפטומים, יכולת ביצוע מאמצים וצמצום האיסכמיה, קרי צמצום בחסך אספקת הדם".
בשיתוף מדפוינט
