הלב שלנו פועם בממוצע כ-100,000 פעימות בכל יום. זהו אחד התהליכים הקריטיים והמרתקים ביותר בגוף האדם: במצבו התקין, הלב מסוגל לנהל ביעילות את קצב פעימותיו כדי להזרים דם בהתאם לצרכים המשתנים של מערכות גוף האדם – וכך לשמור על אספקת חמצן סדירה לאיברים השונים בגופנו. אולם אנשים רבים, במיוחד בגילים מבוגרים יותר, סובלים משיבושים בקצב פעימות הלב. תופעה זו, שנקראת הפרעת קצב, עלולה לגרום לנזקים בריאותיים חמורים.
הצורה הנפוצה ביותר של הפרעת קצב היא פרפור פרוזדורים (המכונה גם פרפור עליות). לפי מחקרים שונים, מעל ל-50 מיליון בני אדם ברחבי העולם סובלים כיום מפרפור פרוזדורים, כאשר בכל שנה מאובחנים כ-4.5 מיליון חולים נוספים. מדובר בהפרעת קצב פרוגרסיבית שמתפתחת עם הזמן ועלולה לגרום לרשימה ארוכה של תסמינים כמו דפיקות לב מואצות, כאבים בחזה, סחרחורת, עייפות, ירידה בכושר הגופני, קוצר נשימה וחולשה. חמור מכך, הפרעת פרפור פרוזדורים אף מגבירה בצורה ניכרת את הסיכון למצבים רפואיים מסכני חיים כמו שבץ מוחי או אי ספיקת לב.
לאורך העשור האחרון נכנסו לשימוש מגוון שיטות חדשות לטיפול בהפרעות קצב, אשר מאפשרות לטפל בפרפור פרוזדורים בצורה מדויקת וממוקדת יותר מבעבר. בתקופה האחרונה חלה התקדמות משמעותית נוספת וכתוצאה מכך, מטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים נהנים כיום מטיפולים מתקדמים יותר עם שיעורי הצלחה גבוהים ותופעות לוואי מופחתות.
הסיכון לתמותה מוכפל
"אפשר לראות את הפרפור כבלאי טבעי של הלב, אבל לא רק הגיל קובע", כך אומר פרופ' רפאל רוסו, מנהל היחידה לאלקטרופיזיולוגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ואחד הקרדיולוגים הבכירים והמנוסים בארץ בתחום קצב הלב. לדברי פרופ' רוסו, ניתן להצביע על שורה ארוכה של גורמי סיכון להתפתחות פרפור פרוזדורים.
"יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, סכרת, מחלות מסתמים, עודף משקל והפסקות נשימה בשינה – כולם מעלים את הסיכון לפרפור פרוזדורים. בקרב בני 60-70, השכיחות של הפרעת פרפור פרוזדורים היא כ- 5% ובקרב בני 80 ומעלה היא עומדת כבר על כ-10%. למרות שפחות נפוץ לפגוש את ההפרעה במטופלים מתחת לגיל 50, השכיחות שלה בגילאים צעירים יותר מטפסת בחדות בעקבות העלייה בתוחלת החיים וגורמים הקשורים לאורח החיים המודרני".
הפרעת פרפור פרוזדורים מתרחשת בפרוזדורי הלב (המכונים גם עליות) – שני חללים הממוקמים בחלקו העליון של הלב. במסגרת מחזור הדם הטבעי של גופנו, פרוזדורי הלב מקבלים דם מהוורידים ומעבירים דם אל חדרי הלב (שני חללים גדולים יותר בחלקו התחתון של הלב). בכל פעימה של לב האדם, הפרוזדורים מתכווצים כדי להגביר את זרימת הדם לחדרים.
"קצב לב תקין נקבע על ידי קבוצת תאים שנמצאת בפרוזדור הימני של הלב המשמשת כ'מנצח' על התזמורת של פעילות הלב", מסביר פרופ' רוסו. "בפרפור פרוזדורים, הסדר הזה משתבש: תאים בלתי תקינים שנמצאים בעיקר בפרוזדור השמאלי, לרוב סמוך לאזור ורידי הריאה, יוצרים פעילות חשמלית מהירה ולא מאורגנת. אותם תאים הם הטריגר שמניע את המחלה: הפעילות החשמלית המהירה והבלתי סדירה גורמת לכך שהלב פועם בקצב מהיר והחולים חשים בדופק לא סדיר".
פרופ' רוסו מוסיף כי לא כל המטופלים הסובלים מהפרעת פרפור פרוזדורים מדווחים על תסמינים כלשהם. "תחושת אי הסדירות בדופק עלולה לגרום לחוסר נוחות, לכאבים בחזה, לסחרחורות ולקוצר נשימה, אבל ההפרעה יכולה להתבטא גם בתור 'פרפור פרוזדורים שקט' ללא תסמינים. במקרה של אותם חולים שאינם חשים בתסמינים, ההפרעה עשויה להתגלות במקרה במסגרת בדיקות שגרתיות. מעניין לציין כי גם שעונים חכמים מסוימים מסוגלים לגלות את הפרעת פרפור הפרוזדורים".
כאמור, ההשלכות הבריאותיות של הפרעת פרפור פרוזדורים לא מסתכמות רק בתסמינים הישירים של המחלה. "ברגע שהמחלה מתחילה, הפרוזדורים אינם מתכווצים כראוי אלא 'רועדים', מצב שמאט את זרימת הדם ומייצר תנאים להיווצרות קרישי דם", מזהיר פרופ' רוסו. "הקרישים האלה עלולים לנוע לכיוון המוח ולגרום לשבץ מוחי, סיכון שמתעצם במיוחד בגילי 65 ומעלה ובקרב מי שסובלים ממחלות רקע כמו יתר לחץ דם, סכרת, אי ספיקת לב או שבץ מוחי קודם. מהסיבה הזאת, חשוב להיות מודעים לקיומה של המחלה. צריך להבין שנוכחות של פרפור פרוזדורים מגבירה את הסיכון לשבץ מוחי עד פי 5, מעלה את הסיכון לאי ספיקת לב עד פי 3 – ומכפילה את הסיכון לתמותה ותחלואה לבבית בכל גיל".
הטיפול בפרפור פרוזדורים
השלב הראשון בדרך לטיפול בפרפור פרוזדורים הוא זיהוי ההפרעה, כאשר יעילותם של הטיפולים מושפעת, בין היתר, גם ממועד האבחון. "כאמור, פרפור פרוזדורים הינה מחלה פרוגרסיבית, כך שהאבחון המוקדם הוא קריטי", מדגיש פרופ' רוסו. "כשאנחנו מאבחנים את המחלה בשלב מוקדם, יש לנו עדיין את האפשרות למנוע את הנזקים החמורים שלה. מהבחינה הזאת, גם לטכנולוגיה יש תרומה חשובה, כמוזכר, בדמות שעונים חכמים ובדיקות ניטור שגרתיות, שיכולים לזהות במקרים רבים את ההפרעה בשלבים מוקדמים, עוד לפני הופעתם של סיבוכים מסכני חיים. מעבר לכך, חלק מתפקידנו כצוות רפואי הוא למנוע מבעוד מועד את התפתחות המחלה. הדבר נעשה, בין היתר, באמצעות טיפול מקיף בגורמי הסיכון, כמו למשל ירידה במשקל שמפחיתה משמעותית את הסיכוי להתקדמות המחלה".
בעבר, הטיפולים הזמינים בהפרעת פרפור פרוזדורים נועדו רק לווסת את הפעילות החשמלית של הלב ולסייע להפחית את הסיכון להופעת סיבוכי המחלה – זאת מבלי לטפל במוקד הבעיה. כך למשל, בשלהי המאה ה-20 החלו לטפל בחולים הסובלים מפרפור פרוזדורים באמצעות נוגדי קרישה (מדללי דם) בניסיון להפחית את הסיכון לשבץ מוחי.
אחת ההתפתחויות הדרמטיות בכל הקשור לטיפול בפרפור פרוזדורים הייתה כניסתם לשימוש של טיפולי אבלציה (צריבה). "מהפכת האבלציה שינתה את התמונה", מסביר פרופ' רוסו. "בהליך זעיר פולשני מוחדר צנתר לתוך ליבו של המטופל, ובאמצעותו אנו מבודדים את רקמת התאים הבלתי תקינים שגורמים לפרפור. שיטת האבלציה הקלאסית עושה שימוש באנרגיית חום או קור כדי ליצור צלקת עדינה שמונעת את האותות החשמליים באזור המטרה. לאבלציה בשיטה הזאת יש יתרונות וחסרונות: מחד, היא יעילה ומאפשרת לנו לטפל בהפרעת הקצב עם אחוזי הצלחה גבוהים ושיפור באיכות חיי החולים; מאידך, האנרגיה המועברת אינה סלקטיבית ולכן עלולה לפגוע גם ברקמות סמוכות כמו הוושט שנמצא מאחורי הלב. הסיבוך הזה אומנם נדיר – אבל הוא עלול להיות קטלני".
פיתוחים טכנולוגיים חדשים
כדי להפחית את הסיבוכים האפשריים של הטיפול, בתי חולים רבים ומובילים באירופה מטמיעים בשנים האחרונות את הדור החדש של טיפולי האבלציה: צריבה בטכנולוגיית PFA - Pulsed Field Ablation שנחשבת לפריצת דרך דרמטית בתחום הטיפול בהפרעות קצב לב:
"במקום לצרוב את התאים בחום או קור, בצריבת PFA אנחנו יוצרים חורים זעירים בממברנת התא באמצעות פולסים חשמליים", אומר פרופ' רוסו. "הפעולה מעוררת מנגנון הרס סלקטיבי של התא ובכך מונעת את הפעילות החשמלית הלא תקינה שזוהתה כמקור ההפרעה. הדבר מאפשר פעולה מדויקת יותר, פגיעה סלקטיבית ממוקדת יותר והפחתה של סיבוכים. כך אנחנו יכולים להעניק טיפול מותאם אישית שמטפל ישירות במקור הבעיה - ולא רק בסימפטומים".
בהשוואה לטיפולי אבלציה בשיטה הקלאסית, לטיפולים בטכנולוגיית PFA מספר יתרונות בולטים. "בתור התחלה, זמן הטיפול הוא קצר משמעותית: כ-40 דקות בצריבת PFA לעומת כשעתיים בצריבה בשיטה הקלאסית", מפרט פרופ' רוסו. "בזכות הצמצום הניכר של זמני הפעולה, אנחנו יכולים להגיע כיום ליותר מטופלים, בשלבים מוקדמים יותר של המחלה, ולהביא לשינוי דרמטי בחייהם. הטיפול בטכנולוגיית PFA נהנה גם מפרופיל בטיחות גבוה יותר, מסיכון מופחת לפגיעה נלוות בכלי דם, עצבים או איברים סמוכים, משיעורי הצלחה מרשימים ומהליך החלמה קצר יותר בהשוואה לאבלציה בשיטה הקלאסית".
"אנחנו רואים כיום שילוב של מערכות הדמיה תלת ממדיות, צנתרים חכמים עם חיישנים והנחיה בעזרת בינה מלאכותית בזמן אמת, כל אלה מסייעים להעלות עוד יותר את רמת הדיוק והבטיחות של הפעולה".
לאור ההתקדמות בתחום, ניתן לזהות גם שינוי הדרגתי בקווים המנחים של איגודים קרדיולוגיים בעולם. בעוד שבעבר אבלציה נתפסה כ"קו טיפול שני" שנועד רק למצבים של אי הצלחה או היעדר אפשרות למתן טיפול תרופתי, בימים אלה האבלציה מתקדמת ותופסת את מקומה כ"קו טיפול ראשון" עבור מטופלים או מקרים מסוימים. "אנו בוחנים כל מקרה לגופו, ובהתאם שוקלים טיפול באבלציה גם כקו טיפול ראשון עבור מטופלים צעירים ובריאים יחסית שסובלים מסוג מסוים של פרפור פרוזדורים", מסכם פרופ' רוסו. "אין ספק שמהפכת הקדמה והחדשנות הטכנולוגית, אשר מוטמעת באופן משמעותי ברפואת הלב, מעצימה את מגוון אפשרויות הטיפול ומאפשרת לנו להגיע ליותר מטופלים".
האמור בכתבה מהווה מידע כללי ולא נועד להוות תחליף לייעוץ רפואי פרטני.
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת ג'יי-סי הלת' קר בע"מ
