מאז ומעולם נחשבת הלידה לאחד האירועים המכוננים והמרגשים בחייה של אישה. עצם האפשרות לייצר חיים ולהרחיב את התא המשפחתי היא חוויה מטלטלת ומעצימה במובן החיובי של המילה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות, עולה גם המודעות בקרב נשים אשר חושפות מצבים אחרים הכוללים חוויית לידה טראומתית וכזו שמותירה אותן עם מועקה נפשית שמלווה אותן למשך תקופה ארוכה.
בניסיון להעניק את המענה האופטימלי לנשים אלה ולייצר להן מוכנות ללידה הבאה, מפעיל בית חולים בילינסון מערך יוצא דופן שתכליתו מעטפת טיפולית רחבה המעניקה את הפתרון עבור אותן נשים, תוך גילוי רגישות מקסימלית בשילוב הצוותים הרפואיים המקצועיים ביותר.
על השירות המדובר "מנצחת" אורנה פלד, מיילדת שעוסקת בתחום כבר למעלה מ-2 עשורים, במהלכן יילדה אלפי נשים. ב-7 השנים האחרונות היא משמש כאחראית חדר הלידה בבית חולים בילינסון, ומפקחת מקרוב על אופן הטיפול המוענק לנשים הסובלות על לא עוול בכפן, מחוסר ביטחון ועד לחששות ופחדים מתהליך הלידה, בין אם עקב אירוע לידה טראומטי בעבר או בשל גורמים אחרים.
"חשוב להבין מהם הגורמים שעלולים להוביל להתפתחות של טראומה בעקבות לידה'', מסבירה פלד, תוך שהיא מגוללת שורה של סיבות, חלקן גופניות וחלקן בעלות רקע נפשי או חברתי. כדי שנוכל להבין לליבן של הנשים האלה ולספק להן את המענה הנכון.
''מבחינה פיזית, חוויית לידה טראומתית עלולה להיגרם עקב סיבוכים עובריים או עוצמת כאב גבוהה במיוחד בתהליך הלידה. האישה שחשה מצוקה סובייקטיבית, מפרשת את הסיטואציה לעיתים בצורה שגויה. לדוגמה, דימום רגיל עלול התפרש אצלה כדימום מאסיבי ולגרום לה לבהלה ואף לתחושה שהיא הולכת 'למות'".
סיטואציה אחרת עלולה להתרחש עקב ירידה דרמטית של דופק העובר או מצבים אחרים שלאו דווקא מובנים מבחינה רפואית. גורמים אלה ועוד יוצרים אצל האישה תחושה של חוסר אונים והיעדר שליטה, שבחלק מהמקרים עלולים להותיר אותה עם טראומה משמעותית. גם לידת חירום שמתרחשת בבהילות בדרך לחדר הניתוח לצורך ביצוע ניתוח קיסרי, היא אירוע מורכב לכשעצמו, שלא פעם מנפץ את הפנטזיה של האישה ההרה שציפתה ללידה קסומה. צריך לנסות להיכנס לעיניים של היולדת ולהבין שמדובר עבורה בהרגשה כי 'חרב עליה עולמה' ועד לתחושה שהיא מצויה בסכנת חיים אמיתית".
טראומה היא טראומה
פלד מתארת גורמי רקע נוספים שעלולים כאמור להשליך על חווית לידה פוסט-טראומתית.
''הפן הפסיכולוגי משחק כאן תפקיד משמעותי, שכן המעורבות הרגשית של היולדת יחד עם הסתירה הסובייקטיבית בין הציפייה של הכלל והחברה כלפי היריון כחוויה שחייבת להיות מושלמת כביכול, לבין התחושה האישית של האישה, יוצרת לפעמים פער שהנשים מתקשות להכיל מבחינה רגשית.
הדבר יכול לקרות עקב היריון לא רצוי או צפוי, אישה שהתמודדה עוד בטרם הלידה עם מורכבות נפשית כזו או אחרת, או לחילופין היעדר תמיכה או תמיכה נמוכה מצד בני המשפחה והסביבה הקרובה. כל אישה בסופו של יום היא עולם ומלואו עם מערכת של רגשות ושיקולים שונה בין האחת לשנייה, כך שחשוב להבין מהם הגורמים שהובילו אותה לפתח תסמיני טראומה.
לאורך השנים פגשתי הרבה מאוד נשים שמטבען רגילות לשלוט בכל סיטואציה בחייהן. פתאום הן מגיעות לחדר הלידה ונדרשות לשנות ברגע את כל דפוסי החיים שלהן ולהתמודד עם מצב שונה לחלוטין בו הן כלל לא שולטות בסיטואציה. עבור חלק מהנשים מדובר בחוויה קשה במיוחד שנדרש זמן כדי לעבד אותה. יש גם את סוגיית טראומות העבר, בין אם בעקבות לידה קודמת שנחרטה כאירוע קשה, חוויה משפחתית לא נעימה או כל אירוע טראומטי שתהליך הלידה עלול 'לעורר' ברמה כזו או אחרת'', מדגישה פלד.
ארגז כלים טיפולי
בבילינסון פועלים לאיתור מוקדם של נשים הרות אשר עלולות לפתח סימפטומים של טראומה עקב חוויית הלידה או לקראתה. לשם כך, נוקטים הצוותים במעטפת טיפולית רחבה במיוחד, כזו שנועדה לספק את המענה המדויק לצרכיה של כל אישה.
התהליך מתחיל באמצעות שימוש במודל של ''עיבוד לידה'', אותו מסבירה פלד באריכות:
''זהו תהליך שנועד 'להקדים תרופה למכה' ולמנוע התפתחות של טראומה בלידה עבור אותן נשים, עוד בתוך חדר הלידה. הצוותים מגיעים אל הנשים בימים הראשונים שלאחר הלידה, מקשיבים לסיפור שלהן ולתחושותיהן, ומנסים לערוך יחד איתן תהליך של נירמול המצב בניסיון למלא את 'החורים השחורים' שנותרו אצלן, ליד ובכך להעצים אותן. התהליך כולל תיעוד ורישום של השיחות, מתוך כוונה לתת דגש מולן על הפן החיובי שבלידה תוך שימוש בחיזוקים, כך שבסופו של דבר הן תצאנה עם ארגז כלים מלא לטובת התמודדות עם התהליך''.
פלד מספקת דוגמה לתהליך שכזה אותו קיימה לאחרונה עם אישה שעברה לידת ואקום טראומתית.
''מדובר באישה שהייתה במצב נפשי לא קל אחרי לידה ראשונה ומורכבת. במסגרת מודל עיבוד הלידה, הסברתי לה את התהליך. היא מצידה טרחה לציין פעם אחר פעם שהיא אמא גרועה וכיצד יכול להיות שהיא אפילו לא מסוגלת לרדת מהמיטה, ומדוע האחיות שלה הן אלה שצריכות לטפל בתינוקת שזה עתה נולדה. במהלך השיחה הפתוחה והכנה, הצלחתי לקלף אצלה את שכבות המועקה הנפשית. הסברתי לה שמבחינה פיזית אין באפשרותה כעת לרדת מהמיטה בשל התפרים ולידת הוואקום שעברה.
הסברתי לה שהמצב לא מפחית כהוא זה מהאהבה שלה לתינוקת, וכמובן שהוא לא מעיד דבר על כישורי האימהות שלה. השיחה תרמה רבות לתחושת המסוגלות שלה. עבורנו זהו חלק בלתי נפרד מהטיפול שאנחנו מעניקים, והוא מצריך לא מעט תעצומות נפש, אך אנחנו מבינים את האחריות הגדולה שמוטלת עלינו כדי לסייע לנשים לחזור לשגרה ככל הניתן''.
במידה והשימוש בתהליך עיבוד הלידה אינו נושא פרי, מציעים בבילינסון, אפשרות נוספת במרכז יובל, הפועל מכבר 5 שנים ותפקידו לסייע לנשים שחוו לידה טראומתית, להיערך לקראת לידה עתידית תוך הסתכלות על היולדת כמכלול, לצד האמונה כי לכל אישה קיימת זכות לחוות את הלידה כאירוע מרגש ומעצים.
''הרעיון הוא לספק לכל אחת ארגז כלים טיפולי תפור למידותיה, כך שתוכל להיערך בצורה הטובה ביותר לקראת הלידה. הטיפול כולל גם הצמדה של צוות מדויק תוך התאמה למבנה האישיות של האישה, ולצרכים הרפואיים הייחודיים לה'', כך לדבריה.
מי הן הנשים שהצוות פוגש?
"נשים מכל האוכלוסיות, שהרי התמודדות עם טראומה הוכחה כחוצת מגזרים. התפיסה היא כי מי שנושאת בקרבה תחושה קשה שמקורה בלידה טראומתית, חייבת לשתף בנושא איש מקצוע, שכן לא תמיד בן הזוג, בני משפחה או המעגל הקרוב מסוגלים להכיל אותן. כאן טמון הערך המוסף, עם צוות מסור שתפקידו לשקף להן את החוויה שעברו ולפשט אותה עבורן.
הצוות יודע לאבחן ולטפל בהקדם בתסמינים שכאלו, כמו רגזנות, עוררות יתר, פגיעה בתפקוד, תחושת מצוקה, התנהגות תוקפנית או כל דפוס אחר שקשור לדיכאון אחרי לידה. חשוב לזכור שהזמן משחק תפקיד חשוב, כך שעלינו לפעול בהקדם על מנת למצוא עבורן נקודת אור חיובית, בתוך מציאות מורכבת. עבודת הקודש של הצוות מספקת לנשים הללו תקווה, וזה אולי הערך החשוב ביותר של העבודה שלנו''.
תסבירי.
''לא מזמן עבדנו עם יולדת שחוותה לידת ואקום לא פשוטה, תוך כדי פרוצדורה מורכבת ואשפוז במחלקת היולדות. תחילה הגעתי לבקר אותה במחלקה, כשעל פניו הכל נראה היה בסדר, אלא שאחרי כמה ימים התברר שהיא נמצאת במצוקה נפשית. היא סיפרה עד כמה קשה לה והדגישה שעליה ללכת הביתה. גם כאן נדרשתי מיד לתהליך של נירמול המצב מולה. הסברתי לה שהיא חווה תחושות הגיוניות, ושאף אחד לא יעצור בעדה מללכת הביתה. הצעתי לה לצאת החוצה, לנשום יחד אוויר ולשתות קפה יחד. תוך זמן קצר ניתן היה לראות כיצד אותה אישה מסירה את החומות סביבה.
עצם השיח ותשומת הלב שהענקתי לה, העניקו לה לגיטימציה לתחושות שלה, ושוב הפיחו בה תקווה. זהו ניצחון קטן ואפשרות להתרומם מתוך התהום''.
כיצד מסייעים לאישה שכבר חוותה היריון טראומטי להתכונן להיריון נוסף?
''במידה והאישה מרגישה שהיא עדיין 'תקועה בתוך התהליך', אחרי פרק זמן של 6 שבועות מיום הלידה, לרבות תחושות דכדוך או דיכאון, או שהיא אינה מצליחה לחזור לעצמה, ההמלצה הגורפת היא להמשך טיפול אצל רופא משפחה או כל גורם מקצועי אחר שיוכל לסייע לה להתמודד עם התהליך. בני הזוג והמשפחה הקרובה הם בעלי מרכיב חשוב במצב שכזה. התפקיד שלנו במחלקה ובמרכז יובל שמובילה אותו ימית דרור ינדונסקי הוא להציב בפניהם מראה או תמרור אדום, ביחס למצבן הנפשי של הנשים, כך שתגענה לטיפול בהקדם האפשרי בטרם תחול הידרדרות במצבן''.
האם אפשר לומר כי לידה טראומתית היא כבר חלק מהנורמה?
''אין ספק שהמודעות לכך עלתה, והדבר כמובן מבורך. חשוב לי שכל אישה תדע שאנחנו נמצאות יחד איתה לאורך כל הדרך. חשש ופחד הן תחושות טבעיות ונורמליות, במיוחד עבור נשים שחוות לידה ראשונה, אך ניתן להתמודד איתן במגוון רחב של כלים. כולנו חוששים מפני הלא ידוע, חשוב שהן תדענה שזה בסדר ומובן לגמרי. מה שבטוח, צוות בית החולים בילינסון ימשיך לספק את הטיפול המיטבי תוך גילוי רגישות מיטבית, ובדגש על סגירת מעגל ושימוש בארגז הכלים שניתן להתמודדות עם החוויה הטראומתית ולהתכונן לקראת לידה חיובית ככל הניתן''.
בשיתוף בית חולים בילינסון
