בית הספר האקדמי לאֲחָיוּת (סיעוד) נצרת ממשיך לפתוח דלת ללימודי סיעוד עבור צעירי הצפון והחברה הערבית. באמצעות הכשרה קלינית מתקדמת, ליווי אישי ותהליכי למידה מותאמים, המוסד פועל לצמצום פערי שפה ונגישות, הרחבת הזדמנויות גם מעבר לציונים. בריאיון עם הנהלת בית הספר עולה כיצד ההשקעה המתמשכת בחינוך למקצועות הבריאות הופכת למנוע אמיתי של מוביליות חברתית, פיתוח אזורי וחיזוק מערך הבריאות בצפון הארץ.
בנצרת של 1924, ליד בית החולים האנגלי שהקים הארגון הסקוטי אי.מ.מ.ס נצרת, קם מוסד שהציע לנשים צעירות בעיר ובסביבתה דבר שלא היה מובן מאליו: ללמוד מקצוע טיפולי, לקבל הכשרה מסודרת ולהשתלב בעבודה בבית החולים. "נצרת בתחילת המאה שעברה, הייתה עיירה קטנה ושמרנית. פתאום מגיע ארגון שקורא לצעירות לצאת מהבית, לרכוש מקצוע, ונותן להן תעסוקה בבית החולים. זאת המהפכה החברתית הראשונה שנצרת חוותה", מספר רו"ח וסים דיביני, מנכ"ל אי.מ.מ.ס נצרת.
יותר מ-100 שנים אחר כך, בית הספר האקדמי לאֲחָיוּת (סיעוד) נצרת ממשיך לפתוח דלתות שאולי בלעדיו היו נותרות סגורות. עבור צעירים וצעירות רבים בצפון ובחברה הערבית, הדרך למקצוע מבוקש במערכת הבריאות קיימת, אבל יש בה לא מעט אתגרים: שפה, פסיכומטרי, מוכנות לאקדמיה, עלויות מחיה ומרחק מהבית.
מה התפקיד שמילא בית הספר לאורך השנים, מעבר להכשרת אחים ואחיות?
דיביני: "כבר בתחילת הדרך סיפקנו לנשים צעירות הכשרה למקצוע עם אופק התפתחותי, זו הייתה השפעה חברתית עצומה על מעמד האישה ועל העצמה נשית. לאורך כל הדרך, בית הספר, כמו הארגון כולו, פועל תוך הסתכלות על החברה".
ד"ר סלאם חדיד, מנהלת בית הספר, מספרת כי בשנים האחרונות נוספו לבניין שתי קומות, הכיתות שודרגו לכיתות חכמות, ומרכז הסימולציות כולל בובות חכמות, מערכת להקלטה ולתחקור תרחישים קליניים ושימוש במציאות מדומה. ההכשרה הקלינית מתקיימת בשדות שמפגישים את הסטודנטים עם עבודת האחות באשפוז ובקהילה, כדי להעניק להם הכשרה מתקדמת קרוב לבית, בלי להתפשר על הרמה המקצועית.
איך נראה היום בית ספר לסיעוד שרוצה להכשיר סטודנטים למערכת בריאות מתקדמת?
ד"ר חדיד: "סטודנט מהאזור לא צריך לנסוע רחוק כדי לקבל הכשרה ברמה הגבוהה ביותר. בית הספר נותן לסטודנטים הכשרה מקצועית חזקה, גם בידע וגם במיומנויות, וכשהם מגיעים לשדות הקליניים ולמערכת הבריאות, הם כבר מוכנים ובטוחים בעצמם".
בית הספר פועל בשיתוף עם הקריה האקדמית אונו ומציע כיום שלושה מסלולים מרכזיים: תואר ראשון באחיות, הסבת אקדמאים לאֲחָיוּת ו"אפיק מעבר". המסלול האחרון נוגע באחת השאלות המרכזיות של בית הספר: איך מזהים יכולת גם כשהיא אינה מגיעה דרך המסלול הרגיל של פסיכומטרי, עברית אקדמית ותנאי קבלה מלאים.
מהם הפערים שאתם מזהים אצל צעירים?
ד"ר חדיד: "אתגר מרכזי הוא השפה. בוגרי תיכון בחברה הערבית אינם בהכרח חזקים בשפה העברית, הם מתקשים להשיג את ציוני היע"ל הדרושים. האתגר השני הוא המבחן הפסיכומטרי, ואתגר נוסף הוא המוכנות של הבוגר למעבר מרמת התיכון לאקדמיה. לכן בנינו תוכנית שבה הסטודנטים לומדים עברית, אנגלית, ארבעה קורסים מתוך סמסטר א' של לימודי הסיעוד, וגם סדנאות לניהול זמן, התמודדות עם חומר אקדמי ולחץ של בחינות".
כיצד מגשרים על פערים אלה?
"אנחנו מלמדים בעברית, המצגות בעברית וההכשרה היא בעברית, אבל מאחר שאנחנו מכירים את האתגר השפתי, בעיקר בשנה א' אנחנו מתווכים בין השפות. מרצה יכול לעבור רגע לערבית, להסביר שני משפטים ולחזור לעברית. הסטודנטים שלנו יעבדו במערכת הבריאות במדינה והם נדרשים לרמה גבוהה בעברית", מציינת ד"ר חדיד.
אפיק מעבר אינו קיצור דרך ואינו ויתור על דרישות אקדמיות. הוא מאפשר למועמד להוכיח את יכולתו בתוך מסגרת שמדמה חלק מהדרישות האמיתיות של הלימודים. מי שמסיים את התוכנית בהצלחה מקבל כרטיס כניסה ללימודים משום שהוכיח שהוא עומד ברף הנדרש.
אתם יודעים לזהות פוטנציאל שלא תמיד בא לידי ביטוי בציונים ובתנאי הקבלה הרשמיים.
ד"ר חדיד: "נכון, אנחנו מאמינים במתן הזדמנות. פעמים רבות, ההחלטה לא לגשת לבחינה הפסיכומטרית או הציון אינם משקפים את היכולות של הסטודנט שיש לו מוטיבציה גבוהה. לפעמים גם האתגר הכלכלי והיציאה מחוץ לעיר משפיעים, ולכן אנחנו מזהים את הפוטנציאל, נותנים את ההזדמנות, מלווים את הסטודנט באופן אישי ומחזקים אותו בשעות תגבור וחונכות באווירה תומכת, לכן יש לנו אין ספור סיפורי הצלחה".
לצד אפיק המעבר, בית הספר הגדיר תנאי קבלה ייחודיים גם למצטייני בגרות ולבוגרי מגמות מערכות בריאות בתיכונים, שבחרו בכיוון טיפולי כבר בגיל צעיר. בנוסף, האפשרות ללמוד בנצרת מאפשרת לסטודנטים רבים להמשיך לגור בבית, לחסוך דמי שכירות ועלויות מחיה ולהגיע בתחבורה ציבורית, ולשלב עבודה כסטודנט בבית החולים הסמוך לבית הספר, לכך מצטרפות מלגות של משרד הבריאות, מפעל הפיס ותורמים נוספים.
מקצוע האֲחָיוּת השתנה ונדרש לפחות תואר ראשון. איך השינוי משפיע על הבוגרים שלכם?
ד"ר חדיד: "הסטודנטים צריכים להכיר את כל מערכות הגוף, את כל התרופות, את שיטות האבחון והטיפול לאורך כל הגילים, ולשלב את כל המערכות החדישות הקיימות במערכת הבריאות. מקצוע הסיעוד היום צריך מיומנויות תקשורת, חשיבה קריטית ותהליך קבלת החלטות ברמה גבוהה, ובנוסף,מציע אופק התפתחותי רחב, גם ברמת ההתמחות, גם מומחיות קלינית, גם במסלול הניהולי וגם במסלול האקדמי. ככל שהאחות מתמקצעת יותר, כך מתרחבות הסמכויות והיכולת לקבל החלטות".
דיביני רואה בבית הספר קטר אזורי: מקום שמוציא לשוק העבודה אנשי מקצועות בריאות, מחזק את בית החולים, מגדיל את היצע השירותים הרפואיים לתושבי הצפון ומייצר תעסוקה איכותית. אם החזון יתממש, ההשפעה תגיע למשפחות, לעסקים, למערכת הבריאות המקומית ולצעירים שיוכלו לבנות עתיד מקצועי באזור שבו גדלו.
"החזון", אומר דיביני, "הוא להפוך את בית הספר לסיעוד לבית ספר למקצועות הבריאות. נפתח תוכניות נוספות כמו רנטגן, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק. כך נשיג שתי מטרות מקבילות: תרומה למדינה וסגירת פערים, ובמקביל נתרום לחברה הערבית ונכשיר צעירים למקצועות מבוקשים".
מה המשמעות של עוגן כזה עבור נצרת והאזור?
דיביני: "אם בבית הספר הזה יהיו 2,000 סטודנטים במקום 400 כיום, שיגורו פה במעונות, תהיה גם תנופה כלכלית בעיר. אם בית החולים יכפיל את עצמו וינגיש שירותי רפואה זמינים ואיכותיים לתושבי האזור, הוא יהיה מקום לתעסוקה איכותית לעוד אלפי מועסקים באזור מוכה אבטלה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. כשנביא רופאים, אחיות ופרה-רפואי שמשתכרים יפה, האזור ייהנה מתנופה כלכלית".
עוד מוסיף דיביני: "אנחנו מאמינים שמערכת הבריאות היא המערכת היחידה שאם מישהו מספיק טוב, הוא ישתלב ללא גזענות ובלי אפליה. יש לנו באוכלוסייה הערבית ובפריפריה אנשים מצוינים, שצריכים רק להאמין שהם יכולים. כארגון, תפקידנו להרים להם את התקרה עד למקסימום".
בשיתוף בית הספר האקדמי לסיעוד נצרת
