השעה כמעט חצות באחת המחלקות במרכז הרפואי איכילוב, במסדרון אחות מתעדכנת בזמן אמת במדדים שמתריעים על הידרדרות אפשרית של מטופל, בחדר סמוך אח מרגיע משפחה מודאגת, ובתחנת האֲחָיוּת מתקבלות החלטות מהירות שמשפיעות על חיים שלמים. למציאות האינטנסיבית הזו נכנסה ענבל ירקוני לתפקידה החדש כסמנכ"ל האֲחָיוּת של איכילוב, עם תפיסה ברורה: האח/ות של היום, ובוודאי של המחר, הם כבר מזמן לא רק מי שמבצעים הוראות, הם מנהיגים קליניים, טכנולוגיים ואנושיים בלב מערכת הבריאות.
נכנסת לתפקיד בתקופה מורכבת במיוחד. מה היה הדבר הראשון שסימנת לעצמך?
"היעד שסימנתי היה להיות 'עוגן בתוך הסערה' – גם עבור הצוותים וגם עבור המערכת.המיקוד הראשון שלי הוא אנושי: לחזק את החוסן, תחושת השליטה והזהות המקצועית של האחים והאחיות. בתקופה של אי ודאות ומתח מתמשכים, חשוב שירגישו שיש להם גם את הכלים המקצועיים וגם את הגיבוי הניהולי להוביל בביטחון.המיקוד השני הוא מנהיגותי – לייצר ודאות ניהולית, להיות נוכחת בשטח, ולהעניק תחושת ביטחון אמתית לצוותים".
כיצד את רואה את דור העתיד של האֲחָיוּת בישראל?
"זהו דור שייעשה את המעבר מתפיסה של סיוע לתפיסה של סמכות והובלה. אני שואפת לראות אחיות ואחים שהם אוטוריטה מקצועית עצמאית, אקדמית וטכנולוגית.התרבות הסיעודית שאני מאמינה בה נשענת על שלושה ערכי ליבה: מקצוענות ללא פשרות, שותפות רב מגזרית וחמלה אקטיבית. אנחנו לא רק מטפלים במחלה – אנחנו מובילים את המערכת סביב המטופל".
מה מדאיג אותך לגבי עתיד המקצוע?
"עיקר הדאגה היא לגבי הדימוי הציבורי המיושן של המקצוע, שאינו משקף את המורכבות האדירה שלו בפועל. כדי למשוך צעירים וצעירות למקצוע, אנחנו חייבים לשנות את המשוואה: זהו מקצוע שמאפשר שילוב נדיר של קריירה ניהולית, יכולות טכנולוגיות מתקדמות והשפעה חברתית עמוקה.אנחנו צריכים לייצר מסלולי התפתחות מהירים, גם מומחיות קלינית וגם תפקידי ניהול בכירים, ולהבטיח תגמול והכרה שתואמים את גודל האחריות".
האם לדעתך מערכת הבריאות מתקשה לדבר בשפתו של הדור הצעיר?
"בהחלט, קיים פער בין קצב השינוי בעולם לבין השמרנות של המערכת. אני חוששת מאובדן רלוונטיות תעסוקתית בעידן שבו צעירים מחפשים אימפקט מידי, גמישות ודינמיות, בעוד מערכת הבריאות נתפסת לעיתים כמנגנון כבד, היררכי ושוחק.התפקיד שלנו הוא 'לארוז' את המקצוע מחדש עבור הדור הזה ולהראות לו את העוצמה, המשמעות והאפשרויות שהוא מציע".
האם עידן הבינה המלאכותית והדאטה משנה את תפקיד האח/ות?
"להפך, הוא משדרג אותו. האח/ות של 2026 צריכים לדעת לעבוד בסביבה מבוססת דאטה, לקרוא אלגוריתמים של חיזוי הידרדרות מטופל ולנתח מדדים בזמן אמת. הטכנולוגיה משחררת אותנו מהבירוקרטיה הטכנית ומאפשרת להתמקד במה שבאמת חשוב: קבלת החלטות קליניות מורכבות וקִרבה אנושית למטופל".
ובכל זאת, כיצד שומרים על המגע האנושי בתוך כל הקדמה הטכנולוגית?
"השילוב בין חדשנות לחמלה הוא האמנות של המקצוע. הטכנולוגיה היא אמצעי – לא מטרה. כשהאח/ות נעזרים במערכות AI לניטור נתונים, הם מתפנים להביט למטופל בעיניים, להבין את הצרכים שלו ולתת לו תחושת ביטחון. המטרה היא להשתמש בכלים מתקדמים כדי להעניק טיפול אישי, מדויק ואנושי יותר".
אם היית יכולה לשנות דבר אחד במערכת הבריאות, מה היית משנה?
"הייתי מחזקת את הרצף הטיפולי. הפער בין בית החולים לקהילה הוא אחד מנקודות התורפה המרכזיות שלנו.אני מאמינה במודל של 'איכילוב מחוץ לאיכילוב' – הוצאת שירותי סיעוד ורפואה מומחית אל הבית והקהילה, באמצעות טלרפואה וניטור מרחוק. המערכת צריכה להיות סביב המטופל, ולא המטופל סביב המערכת".
מקצוע האֲחָיוּת ישנה בעתיד את פניו?
"חד משמעית כן. האח/ות הם כבר היום מנהיגים טכנולוגיים, חוקרים, מנהלים וקלינאים בכירים. אם בעבר הדגש היה על ביצוע פעולות, היום הדגש הוא על ניהול ידע וקבלת החלטות. אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה – והאח/ות הם הלב הפועם של השינוי הזה".
בשיתוף איכילוב
