השמנת יתר, הקשורה בקשר הדוק לסוכרת, הינה המגיפה האנושית של המאה ה-21. בשנת 2022, 2.5 מיליארד איש בעולם סבלו מעודף משקל ומתוכם 890 מיליון אובחנו כסובלים מהשמנת יתר. מאז שנות ה-80, שיעור ההשמנה שילש את עצמו בארה"ב ובמדינות נוספות. גם בישראל הנתונים מדאיגים. יותר מ-1/4 מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלת מהשמנת יתר, והשכיחות בקרב ילדים מגיעה ל- 12%, נתון גבוה בהשוואה לממצע מדינות ה- OECD.
תיאוריות שונות ניתנו לעלייה המטאורית הזו: שינוי גודל המנות והרכבן (מזון יותר מעובד, רווי שומן ופחמימות פשוטות), אכילה בשעות מאוחרות, עלייה ביושבנות וירידה בפעילות גופנית, פגיעה באיכות ובכמות השינה, שינויים אפיגנטיים (שינויים שמשפיעים על ביטוי הגנים בגוף), שיבוש המיקרוביום (החיידקים השוכנים בגופינו), וחשיפה למזהמים סביבתיים (כגון ביספנולA, ופתלאטים). כל אלו בשילוב עם נטייה גנטית, התורמת כ40% ויותר לשונות במשקל.
מודדים מדדים
השמנת יתר מוגדרת לפי משקל (בק"ג) חלקי גובה בריבוע (במ"ר). הגם שיש מדדים יותר מדויקים יותר לדרגת ההשמנה (היקף בטן, תחלואה מטבולית נלווית לפי בדיקות דם, יחס היקף הבטן להיקף ירכיים או לגובה), אנו עדיין משתמשים במדד זה לצורכי קליניקה ומחקר בשל פשטותו. יחס זה, הנקרא גם BMI — BODY MASS INDEX נמצא בקורלציה חזקה עם עליה בתמותה כולל וקרדיווסקולרית, תחלואה קרדיווסקולרית וסרטן.
BMI תקין נחשב בין 18.5 ל-24.9, מ-25 עד 29.9 – משקל עודף, ומ-30 ומעלה – השמנת יתר.
בניגוד למה שחשבו בעבר, השמנת יתר אינה בחירה מרצון אלא מחלה מורכבת עם מנגנונים המערבים מספר מערכות בגוף ובראשן המוח, רקמת השומן ומערכת העיכול. לא בכדי הוכרזה השמנה כמחלה לכל דבר על ידי איגודים רפואיים שונים בארץ ובעולם.
השמנת יתר כרוכה בתחלואה נלווית מרובה, ובראשן מחלות מטבוליות: מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, אירועים מוחיים, תנגודת לאינסולין וסוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, כבד שומני, דום נשימה בשינה. בנוסף השמנת יתר הינה גורם סיכון לכ-13 סוגי סרטן שונים. השמנת יתר היא גורם סיכון משמעותי למחלות מפרקים, ירידה בפוריות בגבר ובאשה ודכאון. מחלת ההשמנה היא גורם סיכון לסיבוכים ולתמותה ממחלות זיהומיות, והדוגמה הדרמטית ביותר הייתה העלייה בתמותה במגפת הקורונה. השמנת היתר העלתה את סיכון התמונה מקורונה ב- 34% לעומת משקל תקין.
מחלת ההשמנה מהווה גם נטל כלכלי כבד, כאשר לפי הערכות שונות כל 1 ק"ג של משקל עודף גורם לתוספת עלות בהוצאה הבריאותית של 93$ לשנה. בארצות מפותחות ההוצאה הכספית הקשורה להשמנת יתר היא כ—8%—9% מסך הוצאות הבריאות. מספר דומה הוערך גם בישראל (7.9%) אך יש לציין שזו הערכה מלפני מעל 15 שנה.
היין והיאן של ההשמנה
להשמנה פנים רבות, ונשים וגברים משמינים בצורה שונה. בעיקר בהשפעת ההורמון הנשי אסטרוגן (אך גם ככה"נ מסיבות כרומוזומליות) לנשים מסת שומן גבוהה יותר מגברים. אולם, עד לגיל הפסקת המחזור, ההשמנה הנשית היא בדרך כלל השמנה פחות "מסוכנת" כיוון שהיא מתרכזת ברקמת שומן תת עורית ולא ברקמת שומן בטנית (ויסרלית). התיאור העממי של השמנה בצורת אגס (=נשי) לעומת השמנה בצורת תפוח (=גברי) משקף את ריכוז השומן בגוף. רקמת השומן התת עורית היא רקמה חשובה אשר מפרישה הורמונים החשובים לחילוף חומרים והתמודדות עם דלקת. לעומת זאת, רקמת השומן הבטנית היא רקמה דלקתית המפרישה חומרים שתורמים לתחלואה הנלווית להשמנה.
השמנת יתר בנשים
נשים חוות שינויים במעגל החיים אשר מעמידים אותן בפני אתגרים בתחום ההשמנה. כבר בגיל ההתבגרות חלה עלייה במשקל אצל חלק מהנערות, שקשורה להופעת המחזור. לא ברור לגמרי מה "הביצה והתרנגולת" כיוון שהשמנת יתר בילדות בפני עצמה גורמת לבגרות מינית מוקדמת. השילוב של השניים תורם למצוקה נפשית וירידה בדימוי הגוף בגיל מורכב זה.בנוסף, השמנת יתר היא גורם סיכון להפרעות במחזור והפרעות בפוריות.
היריון היא תקופה נוספת בה חלה עליה במסת שומן ועליה בתנגודת לאינסולין. העלייה בגיל ההיריון בשנים האחרונות אף היא תורמת לעליה במשקל. השמנת יתר בהריון היא גורם סיכון לסוכרת היריונית, יתר לחץ דם הריוני ומהווה גורם סיכון לאם ולעובר. בנוסף, השמנה בהריון משפיעים על העובר על ידי שינויים אפיגנטיים (שינויים בביטוי של גנים שונים) אשר גורמים להשמנה ותסמונת מטבולית בהמשך חייו. כך נשמרת ההעברה הבין דורית של ההשמנה.
התקופה השלישית בה חלה עליה במשקל במקביל לשינויים הורמונליים היא המנופאוזה ("גיל המעבר"). זו תקופה שנמשכת כמה שנים ומתחילה מספר שנים לפני הפסקת המחזור. בתקופה זו נצפית בעיקר עליה במסת שומן בטני, השומן הוויסרלי, שהיא מסת השומן אשר נמצאת בקורלציה עם תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית. הסיבות לכך מגוונות וכוללת ירידה בהורמון הנשי אסטרוגן אשר משפיע על פיזור השומן בגוף, עליה בהורמונים גונדוטרופים (ובפרט fsh), עלייה בנוירוקינין 1 ועוד.
הטיפול בהשמנת יתר
הטיפול בהשמנת יתר מצריך צוות רב-מערכתי של רופאים, תזונאים, פיזיולוגים ואנשי בריאות הנפש. כוון שמדובר במחלה כרונית יש צורך במעקב ארוך שנים.
בבסיס הטיפול שינוי אורח חיים הכולל פעילות גופנית ושינויים תזונתיים. בנוסף, בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בטיפול וכיום קיימות מגוון תרופות חדשות אשר מאפשרות להתמודד עם המחלה בצורה מיטיבה. רוב התרופות הקיימות בשוק פועלות על המח, אחד האיברים החשובים הקשורים למחלה. התרופות בעיקר מתקשרות עם אזורי הרעב והשובע במח, וכן אזורים הקשורים להנאה (הדוניזם). בעקבות כך יש ירידה בתדירות וכמות האכילה ומאזן קלורי שלילי. מטופלים רבים מדווחים על ירידה ב"רעש" הבלתי פוסק של הרצון לאכול עם התרופות ובכך משוחררים לבצע את השינוי המיוחל באורח החיים.
חלק מהתרופות גם מורידות את מרכיב הדלקת הקשור בהשמנה ובכך משפרות את הפרוגנוזה אף ללא קשר לירידה במשקל. חשוב להבין שכוון שמדובר במחלה כרונית הטיפול גם הוא צריך להיות כרוני, כלומר לשנים רבות. הפסקת הטיפול תגרום על פי רוב לעליה חזרה של רוב או כל המשקל בחזרה.
פתרונות נוספים הקיימים היום, במיוחד במקרים של השמנת יתר קיצונית, הם ניתוח בריאטרי/מטבולי ("קיצור קיבה") או פרוצדורה של תפירת קיבה בגסטרוסקופיה. חשוב מאוד להיות במעקב בכל אחד מהאופציות הטיפוליות, כדי לעקוב אחרי תופעות הלוואי (כגון הפרעות במערכת העיכול, בחילות, חסרים תזונתיים) וכדי להשיג ירידה איכותית ולא רק כמותית במשקל. ירידה במשקל גורמת לירידה הן במסת השומן אך למרבה הצער גם ירידה במסת העצם והשריר החשובים כל כך.
מניעת השמנה
רפואה מונעת היא חיונית. צעדים כמו מיסוי משקאות ממותקים, תוספת שיעורי ספורט בבתי הספר, והשקעה בסביבה שמעודדת תנועה יכולים להפחית את שכיחות ההשמנה, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. השמנה היא מחלה מורכבת אך ניתנת לטיפול ומניעה, עם מאמץ משותף של הפרט, מערכת הבריאות והחברה.
מחקר ענק מסין: השפעת תזונה דלת שומן על הסיכון לחלות בסרטן הריאות
סרטן הריאות הוא סוג הסרטן הגורם למספר הרב ביותר מקרי התמותה מסרטן, ולכן יש חשיבות לזיהוי גורמי סיכון הניתנים להשפעה ולשינוי. עד כה היו מעט עדויות על הקשר בין דיאטה דלת שומן ובין הסיכון לחלות בסרטן זה. במחקר חדש, בדקו חוקרים מסין את השפעתה של דיאטה דלת שומן וצריכת סוגי שומן שונים על הסיכון לסרטן הריאות.
החוקרים השתמשו בנתונים שנאספו על ידי מכון הבריאות האמריקאי במשך 8.8 שנים בממוצע, על 98,459 משתתפים בני 55 ומעלה (גיל ממוצע 65.5) ללא היסטוריה רפואית של סרטן. המשתתפים מילאו שאלון תזונה וקיבלו ניקוד על מידת ההיצמדות שלהם לדיאטה דלת שומן על סמך אחוזי צריכת שומן, חלבון ופחמימות מסך הקלוריות. לאחר מכן חילקו את המשתתפים לארבע קבוצות (רבעונים) בהתאם לניקוד שלהם: הרבעון העליון כלל את המשתתפים עם התזונה דלת השומן ביותר, והרבעון התחתון כלל את אלו עם צריכת השומן הגבוהה ביותר. במהלך המעקב נבדקו שיעורי התחלואה בסרטן ריאות בקרב המשתתפים, ונמצאו 1,642 מקרים, מהם כ-85% היו מסוג סרטן ריאה של תאים לא קטנים (NSCLC). נמצא כי בקבוצה עם התזונה הדלה ביותר בשומן הסיכון לחלות בסרטן ריאה היה נמוך ב-24% לעומת הקבוצה שצרכה את התזונה העשירה ביותר בשומן. השפעה זו בלטה יותר בקרב מעשנים.
כאשר החוקרים בחנו צריכת סוגי שומן שונים, צריכה גבוהה של שומן רווי נמצאה קשורה בעלייה של 35% בסיכון לחלות בסרטן ריאות. כמו כן, אנשים אשר צרכו כמות גבוהה של שומן רווי היו בסיכון מוגבר של 105% לחלות בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים (SCLC), הנדיר יותר, לעומת אנשים אשר צרכו תזונה דלה בשומן רווי. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין צריכת חומצות שומן חד בלתי רוויות או רב בלתי רוויות (שעדיפות מבחינה בריאותית על פני צריכת שומן רווי) ובין הסיכון לחלות בסרטן ריאות.
לסיכום, נמצא כי בקרב מבוגרים בגיל העמידה, צריכה גבוהה של שומן רווי קשורה בסיכון מוגבר לסרטן ריאות, במיוחד עבור סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים (NSCLC), זאת בעוד שדיאטה דלת שומן נקשרה להפחתת הסיכון לחלות בסרטן ריאות באופן כללי.
המחקר פורסם בכתב העת Journal of Nutrition, Health and Aging ב-24 לאפריל 2024
באדיבות האגודה למלחמה בסרטן
ד"ר יעל סופר היא מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, מנהלת המרכז להשמנת יתר, במכון לאנדוקרינולוגיה באיכילוב
בשיתוף איכילוב
