לימפוציטים מסוג B הם תאי מערכת החיסון שמצויים בקשריות (בלוטות) הלימפה, מייצרים נוגדנים נגד מחוללי מחלות כגון חיידקים ונגיפים ולכן חיוניים ביותר להגנה על הגוף.
בלימפומה – סרטן של בלוטות הלימפה – הלימפוציטים מתחלקים ומתרבים ללא בקרה (שלא בתגובה לזיהום). כך, מספרם גדל, הם יוצרים גידולים (גושים) בבלוטות הלימפה ולא מתפקדים. מכיוון שהלימפוציטים נמצאים בכל הגוף, התאים הסרטניים (תאי הלימפומה) יכולים להתפשט לאזורים רבים, דרך מערכת הלימפה. הם יכולים לעבור מבלוטת לימפה אחת לשנייה, ולנוע בזרם הדם לאיברים רבים ובהם מח העצם, הטחול, הכבד והריאות. וכשהם מגיעים לאזורים השונים, הם יכולים להמשיך להתחלק וליצור גידולים חדשים.
קיימים סוגים עיקריים של לימפומה: לימפומה ע"ש הודג'קין ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL .(NHL נחלקת לכ-60 תתי-סוגים מוכרים. לימפומה מפושטת של תאי B גדולים (DLBCL) היא הלימפומה השכיחה ביותר ב-NHL ואחראית לאחד מתוך שלושה מקרי NHL. הגיל הממוצע להופעתה הוא 65, אך היא יכולה להופיע גם אצל צעירים. היא נוטה להיות אגרסיבית אך על פי רוב מגיבה היטב לטיפול ואף ניתנת לריפוי.
מדובר במחלה שמתאפיינת בהגדלה מהירה של בלוטות לימפה, למשל בבית השחי, מפשעות וצוואר, בחלל הבטן, האגן והחזה. לעתים היא מערבת גם איברים שאינם שייכים למערכת הלימפה כגון ריאות, מוח ואשכים. תסמיניה עשויים להיות ירידה במשקל, חום והזעות לילה.
האבחנה
המחלה מאובחנת בעזרת ביופסיה, כלומר נטילת דגימות מבלוטות הלימפה ושליחתן לבדיקות מעבדה פתולוגיות. שם מאפיינים את מגוון החלבונים על פני תאי הלימפומה וכך ניתן לקבוע את תת הסוג הספציפי של הלימפומה. במקרים מסוימים נדרשות ביופסיות נוספות, כולל שאיבת דגימה ממח העצם או דגימה מהנוזל במערכת העצבים המרכזית באמצעות ניקור מותני. בנוסף לצורך האבחון מבוצעת בדיקת דם הכוללת ספירת דם מלאה, וכן בדיקות מעבדה נוספות שעוזרות לאפיין את הגידול ולסייע בקביעת תוכנית הטיפול.
לאחר קביעת האבחנה נעשות בדיקות הדמיה כדי להעריך את מידת פיזור המחלה בגוף ולקבוע את שלב הלימפומה. לדוגמה בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), ובדיקת טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים משולבת עם CT ((PET-CT. בדיקות הדמיה אלה מבוצעות גם במהלך וגם בתום הטיפול במחלה במטרה לראות האם הוא עובד.
כיצד מטפלים?
למרות שמדובר במחלה שמתפתחת במהירות יחסית, לרוב אפשר להשיג ריפוי מלא באמצעות משלב טיפולי הכולל כימותרפיה וטיפול ביולוגי בנוגדן שנקשר לחלבון CD20 שנמצא על פני השטח של תאי הלימפומה וגורם להשמדתם.
עם זאת, חלק מהחולים אינם מגיבים לקו טיפול זה ונזקקים לטיפולים נוספים. לכן, כדי לנסות להשיג הפוגה בקרב כמה שיותר חולים בסבב הטיפולים הראשון, ב-20 השנים האחרונות נערכו מחקרים רבים שניסו להגביר את אינטנסיביות הטיפול באמצעות העלאת מינונים או שילובים שונים של תרופות כימיות וביולוגיות. לאחרונה, על סמך אחד המחקרים הללו, נכנס לארגז הכלים טיפול נוסף – נוגדן מצומד המחדיר באופן סלקטיבי חומר כימותרפי לתוך תאי הלימפומה. מחקרים מראים שצירופו למשלב הטיפולים הקיים מביא להפחתה נוספת בסיכון להתקדמות המחלה.
"טכנולוגיות חדשניות כגון נוגדנים מצומדים הנושאים כימותרפיה החודרת לתאי הלימפומה וטיפולים המגייסים את מערכת החיסון נגד המחלה הביאו לאחרונה לפריצת דרך משמעותית בטיפול ב-DLBCL. טיפולים אלה משפרים את סיכויי ההחלמה של החולים, גם אלה אשר מחלתם לא הגיבה לטיפול השגרתי", מסבירה פרופ' עירית אביבי, מנהלת המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, איכילוב.
מחלה חוזרת קשה יותר לריפוי ולכן גם במקרה זה נעשים ניסיונות רבים למצוא טיפולים טובים ויעילים יותר. בשנים האחרונות פותחו טכנולוגיות שמשתמשות בתאי החיסון של החולה. אחת מהן היא CAR-T, שבה אוספים מהחולה תאים של מערכת החיסון ומבודדים מהם תאי חיסון מסוג T. התאים מהונדסים גנטית במעבדה כך שיבטאו קולטן מיוחד לזיהוי תאים סרטניים. בשלב הבא מגדלים כמות גדולה של תאי T מהונדסים, ואז מזריקים אותם לחולה. הקולטן שעל תאי ה-T נקשר לחלבון ספציפי על התאים הסרטניים. קישור זה מצמיד את תאי ה-T לתאים הסרטניים וגורם להם לתקוף אותם.
"הנדסה גנטית של תאי מערכת החיסון של המטופל/ת, כך שילמדו לזהות את תאי הלימפומה ולהשמיד אותם, הפכה מדמיון למציאות. טיפול זה מציל חיים של חולים רבים אשר מחלתם נשנתה על אף טיפול קודם. טיפולים אלה שמגייסים את מערכת החיסון לתקוף את תאי הלימפומה, גורמים לתגובה חיסונית ניכרת, המתבטאת לעיתים בחום וירידה חולפת בלחץ דם, אבל הטיפול בתופעות הלוואי הללו יעיל ביותר", מציינת פרופ' אביבי.
עוד היא מוסיפה כי קיימות אפשרויות טיפול נוספות למחלה שנשנתה, כולל משלבי כימותרפיה שונים, השתלת מח עצם עצמית ותרופות ביולוגיות (ממוקדות מטרה). בפיתוח נמצאים גם נוגדנים מדור חדש, אשר מאושרים כיום לטיפול בממאירויות המטולוגיות אחרות. מדובר בנוגדנים דו-ראשיים הנקשרים בצדם האחד לתאי הלימפומה ובצדם השני לתאי מערכת החיסון וכך מפעילים את תאי מערכת החיסון נגד תאי הלימפומה.
"כיום מתקיימים מחקרים קליניים רבים, גם בארץ, הבודקים טיפולים חדשים ל-DLBCL לצד הטיפולים הקיימים. זה אושר וסיפוק עצום ללוות מטופלים ולראות שמחלתם מגיבה היטב לטיפולים", מסכמת פרופ' אביבי.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לינואר 2024. למידע נוסף, יש לפנות לרופא המטפל. שירות לציבור. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ.
בשיתוף רוש פרמצבטיקה ישראל
לאתר >>> רוש פרמצבטיקה ישראל
