סרטן שד מסוג טריפל נגטיב (Triple Negative, TNBC) נחשב לזן אגרסיבי של המחלה. נכון לעכשיו, במקרה של סרטן שד טריפל נגטיב גרורתי, אין לרפואה דרך להעלים את המחלה. אבל שורה של טיפולים חדשים, בחלקם גם חדשניים, משנה את התמונה ומותירה הרבה מקום לתקווה, גם אם בשלב זה מדובר בהארכת חיים ולא בהחלמה מלאה.
שיעור מקרי הטריפל נגטיב נאמד בכ-15%-10% מכלל מקרי סרטן השד. בקרב נשים צעירות (מתחת לגיל 40), השיעור גבוה יותר ומתקרב ככל הנראה לכ-25% מהמקרים. יש לכך משמעות רבה מבחינת המעטפת הטיפולית הנדרשת, מעבר לזו הרפואית, כשלא אחת מדובר בנשים בתחילת הקריירה והחיים הבוגרים, ובאימהות לילדים קטנים. אבל ככלל, בקרב אוכלוסיית המטופלות בטריפל נגטיב – ובדומה לסרטני השד ההורמונליים – שיעור המבוגרות, פוסט גיל המעבר, הוא הדומיננטי. רק 6% מהמקרים החדשים מדי שנה הן נשים מתחת לגיל 40.
הכינוי "טריפל נגטיב" – 3 פעמים שלילי – מגיע מ-3 סימנים שאינם קיימים בסוג סרטן השד הזה: התאים הסרטניים בקרב המטופלות אובחנו כשליליים מבחינת קולטנים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, וגם אין בהם כמות מוגברת של חלבון Her2. התיאור הזה, על דרך השלילה, הוא עדות נוספת לכך שלרפואה אין – או ליתר דיוק, לא היה – מה להציע למטופלות מלבד סבבים אינטנסיביים של כימותרפיה, משום שלא היה במה למקד את הטיפול. אך כאמור, המציאות הזאת משתנה.
דור חדש של טיפול צמוד נוגדן
אחת המגמות החשובות בהתמודדות עם טריפל נגטיב, ועם מחלת הסרטן בכלל, היא מתחום האימונותרפיה בשילוב כימותרפיה. "למדנו שניתן לבדוק אם יש בגידול מאפיינים המאותתים כי הוא יכול להיות רגיש לשילוב של טיפול כזה", אומרת פרופ' שני פאלוך-שמעון, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד במרכז הרפואי הדסה. מאפיין כזה, לדוגמה, הוא החלבון PD-L1 – הימצאות שלו פותחת פתח לטיפול אימונותרפי ממוקד עם יעילות של 40%. את החלבון ניתן לאתר בספירות פתולוגיות, ומי שנמצאה שלילית ל-PD-L1 זכאית – ומתברר שאין מודעות רבה לכך – לקבל מקופת החולים בדיקה לאפיון גנומי של הגידול, כדי להתחקות אחר מאפיינים אחרים. כך או כך, הטיפול האימונותרפי ניתן כיום לרבות מיד עם אבחון המחלה, בשילוב עם כימותרפיה.
גישה חדשנית בהתמודדות עם המחלה היא תרופות ממשפחת ה-Antibody drug conjugates) ADCs)– דור חדש של טיפול כימותרפי המוצמד לנוגדן. כאן הרעיון הוא להביא את הכימותרפיה אל התא הסרטני באופן ממוקד ויעיל יותר, כשהיא משתחררת רק לאחר שפורקו קישורים המחברים את הכימותרפיה לנוגדן בתוך התא הסרטני. פרופ' פאלוך-שמעון מציינת כי אומנם, תופעות הלוואי המאפיינות את הטיפול הכימותרפי הקלאסי קיימות גם בשיטה הזאת. ועדיין, יש כאן בשורה משמעותית. "בעצם, נמצאה הדרך לקחת תרופות כימותרפיות, ולהביא אותן באופן יעיל יותר לגידול עצמו כך שהתאים יושמדו". היא מדגישה כי בשונה מקווי טיפול אחרים, אשר מונעים את התקדמות המחלה אבל לא בהכרח מאריכים חיים – עדיין יש להם חשיבות רבה, כי הם משפרים את איכות החיים בתקופה המדוברת – בטיפול הזה מדובר גם בהארכת חיים.
הטיפול הכימותרפי צמוד הנוגדן מתמודד עם גידולים אגרסיביים של טריפל נגטיב גרורתי הן מבחינת שיפור באחוזי התגובה (הקטנה של הגרורות והפחתה בסימפטומים שנגרמים על ידן), הן במשך התגובה לטיפול והן, כאמור, בהארכת תוחלת החיים של המטופלות. האיגוד האונקולוגי דירג את יעילות הטיפול במקום גבוה, כשהוא מתייחס למחקר עדכני ולפיו הטיפול העלה בכ-50% את סיכויי ההישרדות. כמו כן, הוצג שיפור במדדי איכות החיים של מטופלות מכל קבוצות הגיל.
אוכלוסייה נוספת שיש כעת טיפול להציע לה היא מטופלות בסרטן שד טריפל נגטיב עם רקע תורשתי – עם מוטציות בגנים BRCA1 א וBRCA2. כ-15% מהמאובחנות בטריפל נגטיב הן נשאיות של המוטציות, ובפרט ב—BRCA1 הימצאות המוטציות מאפשרת טיפול ממוקד מטרה בכדורים. לכן, מי שלקתה במחלה גרורתית תעבור גם בדיקה גנטית באמצעות דגימת דם (לא לבלבל את הבדיקה הזאת עם הבדיקה הגנומית של הגידול עצמו, מהסעיף הקודם). פרופ' פאלוך-שמעון מציינת כי המוטציות הללו נפוצות יחסית בישראל, ובפרט בקרב יוצאות ארצות אשכנז, אך לא רק.
טיפול אפשרי בנשאיות המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 הוא טיפול ביולוגי בתרופות מקבוצת מעכבי PARP. תרופות אלו נועדו לחסום את פעילות חלבון ה-PARPשתפקידו לתקן שברים חד-גדיליים הנוצרים בתא הסרטני. כתוצאה מכך שהתא לא מצליח לתקן את השברים החד-גדיליים, נוצרים שברים דו-גדיליים ב-DNA, ובגלל אותן מוטציות ב-BRCA1/2 חסר החלבון לתיקון השברים הדו-גדיליים. משם, כתגובת שרשרת, מכיוון שהנזק למטען הגנטי של תאי הסרטן איננו מתוקן, הם נכנסים לתהליך של השמדה עצמית.
להרוויח זמן בדרך לפריצת הדרך
סרטן שד הוא הנפוץ ביותר בקרב נשים מטופלות סרטן בארץ ובעולם, ואחת מכל שמונה נשים צפויה לחלות בו במהלך חייה. גברים מהווים כאחוז מהחולים, ומקרי טריפל נגטיב בקרב גברים נחשבים נדירים עד מאוד.
"מטרת העל שלנו היא לרפא את המחלה", אומרת פרופ' פאלוך-שמעון. "היינו רוצים, כמו בסוגים אחרים של סרטן, אם אי אפשר עדיין לרפא – אז לפחות להפוך את המחלה לכרונית. כזו שניתן לחיות לצידה חיים כמה שיותר מלאים". עד כה, לא נמצא טיפול המעלים לצמיתות את המחלה, אבל בהחלט לא נאמרה המילה האחרונה. "הפיתוח נמשך כל העת, בכל שנה מאושרים עוד ועוד טיפולים, ובהארכת החיים אנחנו מרוויחות זמן עד לאפשרות של פריצות דרך. זה המון, עבור כל אדם, ובפרט כשמדובר באימהות צעירות".
נקודה נוספת שחשוב לה להדגיש, לאור הפיתוח המתמשך והתקווה לבשורות נוספות, היא האפשרות לקחת חלק במחקרים קליניים וכך להיחשף לתרופות ולטיפולים חדשניים ומבטיחים. לכן היא קוראת למטופלות עם מחלה גרורתית לשאול תמיד את הרופאות והרופאים, בכל צומת החלטה וצורך בהחלפת פרוטוקול טיפולי, אם יש מחקר קליני שעשוי להתאים להן. "יש משמעות רבה בלהיות הראשונות שמקבלות את התרופות שיזכו בסוף, לא כולן כמובן, לאישור ה-FDA. במרכזים הרפואיים האקדמיים הגדולים והבינוניים בגודלם רואים בכך מרכיב קריטי בקידום הרפואה והמטופלות גם יחד, וסביר שיציעו את המסלולים הרלוונטיים. חשוב שהמטופלת תבקש מהרופא/ה המטפל/ת לבדוק, לשאול, להתייעץ עם קולגות. זה גם חלק מהעצמה של מטופלת – לגלות מעורבות, לחקור, לדעת: מהן האופציות שלי, איזה תרופות מתאימות לי, מהן תופעות הלוואי האפשריות, והאם יש עבורי מחקר קליני".
חשוב לציין: כל משפחות הטיפול שהזכרנו מתאימות לטריפל נגטיב גרורתי, קרי: לשלב 4 של המחלה. ייתכנו מקרים של גילוי בשלב מוקדם, ואז, הריפוי אפשרי. אבל ב-30%-20% ממקרי הגילוי המוקדם, בכל זאת תתפתח מחלה גרורתית, וגם במצב של ריפוי – המחלה עלולה לחזור. לדברי פרופ' פאלוך-שמעון, במקרים של סרטן שד טריפל נגטיב, אם המחלה לא חזרה בחמש השנים שלאחר הטיפול – היא כנראה כבר לא תשוב, ואפשר לדבר על ריפוי מלא. אבל חשוב שהמחלימות יישארו במעקב, שכן הסיכון לגידול נוסף בשד מסוג כלשהו ייחשב אצלן גבוה יותר ביחס לאוכלוסייה הכללית.
כאמור, סרטן שד טריפל נגטיב נחשב לאגרסיבי, ומכאן גם ההעדפה לתת כימותרפיה, במקרים רבים בשילוב עם אימונותרפיה, גם במקרה של גילוי מוקדם. "המחלה הזאת נמצאת, לצערנו, כמה צעדים לפנינו. היא מאתגרת אותנו מאוד בקביעת פרוטוקול הטיפול ומאלצת אותנו להחליף לא פעם סוגי טיפול, בהיעדר תגובה משביע רצון. יחד עם זאת, הטיפולים החדשים בהחלט נותנים את אותותיהם, ונראה שיש להם קשר – יחד עם הגילוי המוקדם – בהורדת שיעור המקרים הגרורתיים ושיעורי התמותה". פרופ' פאלוך-שמעון מאמינה בכל ליבה שעם התקדמות המחקר, המגמה הזאת רק תלך ותתחזק.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל.המידע נכון לינואר 2024. למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת.
לאתר >>> גיליאד
מוגש כשירות לציבור על ידי חברת גיליאד. ללא מעורבות בתכנים
