לימפומה מסוג הודג'קין, מאובחנת בקרב 15%-10% ממקרי סרטן הלימפומה בישראל, קרויה על שם תומאס הודג'קין – הרופא והפתולוג האנגלי הראשון שאפיין אותה כבר ב-1832. סרטן זה מתפתח כאשר תאי הדם מסוג לימפוציטים B הופכים ללא תקינים וממשיכים להתחלק באופן בלתי מבוקר. המחלה מאופיינת בהימצאות תאים חריגים בקשרי הלימפה, והיא מתפתחת כהגדלת בלוטות לימפה. גיל החולים הממוצע עומד על 30, ושכיחות גבוהה של המחלה היא בטווח הגילים 40-15 (לצד קבוצה גדולה של בני 65-60). כמו כן, המחלה נפוצה יותר בקרב גברים.
הסימפטום הנפוץ ביותר של המחלה מתבטא בהגדלת בלוטה בקשריות הלימפה ובמיוחד בצוואר. תסמין זה ניכר לעין או מורגש במגע, לרוב ללא תחושת כאב. לעיתים עלולים להופיע תסמינים נוספים כמו חום, הזעת לילה או ירידה לא מוסברת במשקל. ברם, לא כל נפיחות של קשריות הלימפה תתבטא תחלואה של לימפומה מסוג הודג'קין (כמו למשל לאחר זיהום ויראלי או חיידקי ואפילו לאחר טיפול שיניים) ולכן יש צורך באבחנה מבדלת. במקרים שעולה חשד לתחלואה, רופא המשפחה עשוי להפנות את המטופל לאולטרסאונד, עם זאת, בדיקת הדמיה אינה מספקת ויש צורך בביופסיה – דגימת רקמה או תאים שנשלחת למעבדה כדי לאפיין את הגידול.
"אם עולה החשד הקליני מומלץ שרופא המשפחה יפנה אלינו בהקדם האפשרי", אומרת ד"ר צופיה לוי מהמערך ההמטולוגי בקריה הרפואית רמב"ם. "חשוב לזהות את הסימנים הקליניים ולהתחיל בירור בזמן", במקרים בהם תמצא בביופסיה נוכחות של תאי ריד-סטרנברג, תקבע אבחנה של לימפומה מסוג הודג'קין. במהלך האפיון נקבע גם שלב המחלה (Staging) לרוב באמצעות הדמיית PET-CT. בשלב 1 קיימת מעורבות של קבוצה אחת של בלוטות לימפה המצויות באזור אחד בגוף; בשלב 2 – קיימת מעורבות של שתי קבוצות או יותר של בלוטות לימפה מאותו הצד (מעל או מתחת) של הסרעפת; בשלב 3 – קיימת כבר מעורבות של בלוטות לימפה משני צדי הסרעפת; בשלב 4 – קיימת גם מעורבות של איברים שאינם קשורים למערכת הלימפה, כגון מח העצם או הריאות. שלבים 1 ו-2 נחשבים לשלבים מוקדמים ואילו שלבים 3 ו-4 נחשבים לשלבים מתקדמים.
אין די בריפוי
בשנים האחרונות חלו פריצות דרך משמעותיות סביב הטיפולים ללימפומה מסוג הודג'קין, ולאו דווקא רק בהקשר של היעילות שלהם, אלא בעיקר בהשפעתם לטווח הקצר והארוך על החולים. הסיבה לכך נובעת מהצורך לספק לחולים – שרבים מהם צעירים – חיים ארוכים ומלאים לאחר ההחלמה, עם מינימום השפעות של תופעות לוואי, ובכלל זה לאפשר שמירה על הפוריות ולהקים משפחה בעתיד.
בעבר, הטיפול במחלה התבסס על קרינה. המטרה הטיפולית הייתה הישרדות החולים, ולכן נהגו לבצע הקרנות בשדות נרחבים ובמינונים גבוהים. התוצאות, לכאורה, היו טובות – הלימפומה הגיבה היטב לקרינה מייננת. אלא שהטיפול ברדיותרפיה מעלה את השכיחות לסיבוכים בטווח הקצר והארוך, לרבות התפתחות של סרטנים משניים. "כיוון שמדובר בחולים צעירים, האתגר הטיפולי הוא לא רק לדאוג להחלמתם, אלא גם להפחית את הסיכון שלהם לסבול מתופעות הלוואי של הטיפול בהמשך חייהם. ברור שהתפתחות מחלות ממאירות משניות או פגיעה באיכות חיים גובה מחיר כבד מדי", מדגישה ד"ר לוי.
כלי נוסף לטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין הוא משלב של ארבעה סוגי כימותרפיה. כלי זה אפשר להפחית את מינון הקרינה ועוצמתה. ברבות השנים, נוספו לארסנל גם תרופות מוכוונות מטרה לתאי הממאיר (Targeted therapy). טיפולים אלו נושאים נוגדן שנקשר לקולטנים שעל גבי התא הסרטני, וכך נסללת הדרך להשפעה ממוקדת של הטיפול הכימותרפי. הטיפולים ממוקדי המטרה ניתנים בעירוי והם מייתרים את הצורך באחד מסוגי הכימותרפיה. כך פוחת הסיכון לפגיעה באיברים כמו הריאות.
גישה טיפולית נוספת היא הטיפולים מסוג "אימונותרפיה" – טיפול שמעודד את מערכת החיסון ליצירת תגובה ממוקדת נגד תאי הסרטן, שיכולה להביא לעצירת התרבות תאי הסרטן ולהשמדתם. ד"ר לוי מעידה כי התוצאות משביעות רצון, וטרם נאמרה המילה האחרונה: ככיוון עתידי, ייתכן שהתרופות החדשות ייתרו לגמרי את הטיפול הכימותרפי. הדבר חשוב לא רק לשם הפחתת הסבל מהמטופלים, אלא גם כי הכימותרפיה עלולה לפגוע באיברים חיוניים כמו הלב והריאות. כיוון מעניין נוסף הוא ה-ctDNA -נלקח בבדיקת דם של המטופל ויכול לנבא את הצלחת הטיפולים ואת מידת האגרסיביות הנדרשת.
איך נדע שהושגה החלמה?
בדרך כלל, לאחר שני סבבי טיפול תיערך בדיקתPET-CT. היעדר ממצאים יהוו פרוגנוזה טובה להמשך הטיפול שתוכנן, אחרת יישקל מעבר לפרוטוקול אחר. בתום מספר הסבבים שתוכננו מראש, לרוב 4-6, תתבצע בדיקה חוזרת. נזכיר: בהודג'קין לא מדברים על מחלה שהופכת כרונית, אלא על החלמה מלאה. יחד עם זאת, ישנם מקרים של הישנות וכדי לאתר אותם בזמן, המחלימים יימצאו תחת מעקב הדוק במשך חמש השנים הראשונות.
מסע לחיים
כשעוסקים בלימפומה מסוג הודג'קין אי אפשר להתעלם ממאפייני האוכלוסייה הייחודיים. ד"ר לוי פוגשת צעירות וצעירים, לפני או תוך כדי בניית תא משפחתי, שנאלצים להכניס את התוכניות למקפיא. "הם רגע לפני גיוס או לקראת חתונה או טיול גדול לדרום אמריקה. המעטפת הפסיכו-סוציאלית היא חלק בלתי נפרד מהטיפול". דגש מיוחד ניתן לשימור הפוריות, עד כדי סוג הטיפול שיועדף. הדבר חשוב אף בקרב נשים שסיימו מבחינתן את התרחבות המשפחה, בשל ההשלכות של הקדמת גיל המעבר.
צומת מרכזי ורגיש מגיע דווקא עם הבשורה המיוחלת. "אומרים להם שהם בריאים, לא צריכים לבוא יותר, ואז מה? כיצד חוזרים לחיים עם פטור משירות צבא, ובלי עבודה או תואר, כשכל החברים התקדמו?", שואלת ד"ר לוי, שמכירה זאת היטב גם מהצד המטופל – היא עצמה אובחנה בגיל 15 והחלימה. כדי לסייע, פועלות עמותות וקבוצות שונות בשיתוף פעולה עם המרכזים הרפואיים ובתוכם. במכון ההמטולוגי ברמב"ם, כחלק מהמעטפת הטיפולית, מוצעים ליווי רגשי, פסיכולוגי ורוחני, עבודה עם מדריך כושר ועזרה סוציאלית מול הגופים השונים והמעסיקים.
"הם גם לא 100% כשהם חוזרים", היא מוסיפה. "העייפות והחולשה נשארות, המעמסה הנפשית, כמובן סממנים פיזיים כמו נשירת שיער וגבות. כך שגם כשמודיעים להם שהכול טוב ואפשר להיפרד, עוד לא באמת הכול טוב, והאמת שאנחנו לא נפרדים. אחרי מסע משותף כזה, הקשר נשאר לעיתים עוד שנים. ואין דבר מרגש יותר מלקבל תמונה של מחלים שחזר לקיר הטיפוס, או ממחלימה צעירה שחובקת ילדים".
בשיתוף טקדה ישראל בע"מ. מוגש כשירות לציבור
לאתר >>> טקדה ישראל בע"מ
