"משולחים מכל רסן קראו הצעירים דרור ליצריהם ובחשכת הלילה נצמדו הזוגות מבלי לתת את דעתם אל הסובבים אותם, כאילו לבדם הם היו בתבל. האחרים עשו עצמם כלא רואים".
כך מתאר אלי ויזל, הסופר וחתן פרס נובל, בספרו "הלילה" את הצעירים הנוהגים בעוררות מינית בידיעה שסכנת מוות ממשית מרחפת מעל ראשם, בעת מסעם ברכבת לאושוויץ.
אסתר פרל, פסיכולוגית וסקסולוגית יהודייה מסירה את ההקשר הקיים בין אינטימיות תשוקה ואיום המוות. פרל מספרת על אביה, ניצול שואה שסיפר לה על התאהבותו באישה בזמן היותו כלוא במחנה ההשמדה. כששאלה איך וכיצד הייתה בו פניות להתאהב? השיב: "במחנה היו שני סוגי אנשים, אלה שוויתרו ואלה שבחרו בחיים. אני בחרתי בחיים".
הקשר בין מין למוות
התאור הקדום ביותר בהיסטוריה לחיבור שבין מין ומוות (כפי שמתאר עמית פכלר במאמרו על מין ומוות) כרוך ככל הנראה בגירוש אדם וחוה מגן עדן. איום במוות, המוביל לפיתוי, לעבירה על האיסור, נוכחות המוות המתגברת מביאה לתגובת נגד המדגישה חיים, כי מיד לאחר מכן מגיע האקט המיני הראשון בתולדות האנושות: "והאדם ידע את-חווה אשתו", מוות אל מול מין.
זיגמונד פרויד ידע לכרוך בין ארוס – יצר החיים והמיניות, ותנטוס - יצר המוות וההרס, המהווים את שני היצרים החזקים השולטים באדם. על פי פרויד ניתן לטעון באופן פשטני כי כשתחושת סכנת מוות מרחפת על ראשו של אדם ומייצרת חוסר וודאות על חייו עם תחושת אסקפיזם עזה, העיסוק במין הוא אחד הפתרונות לחוויה המורכבת הזאת, המאפשרת מעין מפלט מלחוש תחושות של חרדה, כאב ומתח פנימי.
אושו, הפילוסוף והמנהיג רוחני ההודי, טוען שרק לאחר שנעסוק בשני נושאי הטאבו הגדולים של היקום האנושי, המסמלים את הגעתו ויציאתו של האדם לחיים ומהם, מין ומוות, נוכל להתעלות ולחוות תחושת נצחיות.
תופעת הבייבי בום, מאפיינת תקופות של מלחמות בהן קיים איום חיים ממשי. בתקופה זו מתנהלים בני אנוש בשונה מהאופן בו הם רגילים, ובוחרים לחוות חוויות מיניות כחלק מההתמודדות עם מצב מאיים.
הכמיהה לאינטימיות ולמגע, מאפיינת את המין האנושי, בקשרים שאנחנו יוצרים לאורך החיים. העיסוק במין מעשיר את חיינו הרגשיים, מעצים, מקנה ערך עצמי, קבלה, הכלה וריגוש, ועל כן הוא כל כך משמעותי. התקשרות המינית מייצרת התרגשות, ותחושת אטרקטיביות, ומספקת תקווה וכוחות להתמודדות עם קשיים. בעצם המגע המיני, מתקיים אישור מחודש לגבריות או לנשיות העצמית ולאטרקטיביות מספקת.
בפעילות מינית מעורבות מערכות מוטוריות, תחושתיות, גופניות ונפשיות. ידוע שבמהלך ההתבגרות ועלייה בגיל מופיעה האטה בפעילות הפיזיולוגית של מכלול המערכות הפזיולוגיות, הבאה לידי ביטוי גם בירידה במסוגלות המינית.
למרות זאת מחקרים מצביעים על כך שגיל מתקדם לכשעצמו אינו מהווה גורם הפרעה לחיי המין, והבסיס לקיומם הוא הקשר בין בני הזוג, הרצון הבסיסי של בני הזוג והתקשורת ביניהם. החשיבות שייחסו הקשישים למין בצעירותם נמצאה עומדת בהתאמה לתדירות ולמידת ההנאה ממגע המיני ומהנגיעות והלטיפות ללא מגע מיני, בהווה. אנשים זקנים מזדקנים רק כלפי חוץ. אין בכוחם ללכת מהר, הם לוקים בדלקת פרקים, גבם כואב, הראי מראה קלסתר פנים זקן, מקומט. אך בליבם קיים האדם הצעיר שאינו מבין את כל אותם השינויים והוא מתעב אותם (כפי שמציינת ניצה אייל בספרה "אל אימי").
מין ומוות בחולי
כמטפלת מינית בחולי סרטן לעיתים סופניים, נשאלתי שאלות כמו:
האם אדם שלא נמצא ברווחה, יכול ליהנות ולהגיב לתחושות מיניות? האם אינטימיות מינית מפחיתה כאב רגשי/פיזי? האם אינטימיות מינית יכולה לשפר את התקשורת והבדידות בסוף החיים?
כמה חזק הרצון לאינטימיות מינית בסוף החיים? מה מידת המוגבלות הפיזית המונעת אינטימיות מינית? מהם סוגי האינטימיות מינית בסוף החיים?
בכל פעם כשאני פוגשת מטופלים במצבי מחלה מתקדמים אשר מושג המוות נוכח (במפורש או לא), אני חושבת לעצמי כמה נפלא שהם מסוגלים לחשוב על משהו אחר, לייצר או לשאוף לייצר מין, ושאלה הן הטרדות המהותיות ביותר עבורם.
חשוב לסייג את דברי מתוך הבנה שמין טומן בחובו כוח ושליטה, לפיכך המוטיבציה והרצון לתמוך בעיסוק במין כשאיום המוות מתקיים, הם רק לאחר הברור שאכן קיימים מוטיבציה, רצון והסכמה אישית של האדם עצמו.
בכל פעם אני מתוודעת להבנה שכל כך הרבה נלקח מהמטופלים, חייהם נטרפים ביום, החופש לחיות כפי שהיו רוצים נשלל במובנים רבים, בעוד שהחופש לפנטז ולייצר מיניות נשאר חי, נושם, תובעני לעיתים, מציף וממלא כאחד.
קיום המין עצמו מאפשר לחוש תחושה נורמלית וחיות. בעבור חלק מהמטופלים קיום המין הינו סוג של ריפוי למצב קיים או למכאובי נפש, עבור חלקם זהו דבר שאינם מוכנים לוותר עליו, ועבור אחרים זו החמצה שכעת אינם מוכנים לוותר עליה.
אסיים באמירה שהבנתי לאחר שנים רבות של עבודה עם חולי סרטן המתמודדים עם מיניותם: ישנם אנשים בריאים החולים מבחינה מינית, מנגד, ישנם אנשים מאד חולים הבריאים מבחינה מינית.
"בחירת טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. המידע נכון לחודש פברואר 2023. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך"
שרון פלג נשר היא מטפלת מינית מוסמכת, מנהלת מרפאת מיניות לחולים אונקולוגיים, המערך האונקולוגי, איכילוב
בשיתוף איכילוב
