שרשרת הטרגדיות בסיפורו של המלט, הציפו בי שאלות על הבחירה המעט משונה שלי לבלות דווקא מול טרגדיה שייקספירית. סיפור מורכב הנע בין מציאות לאשליה, צדק פואטי ופנטזיה מטורפת, אבדון מוחלט או דווקא גאולה מייסורים. באחת חזרה אליי השאלה שמופנית אליי לעיתים כה רבות "למה דווקא אונקולוגיה? לא יותר נחמד מיילדות? או רפואת משפחה? למה בחרת מקצוע כל כך קשה? החיים לא מספיק קשים גם ככה?".
ואני שמגיל צעיר חלמתי להיות רופאה, ובכל שנה בלימודי שקלתי התמחות אחרת, ברגע האמת, לא היה לי ספק שהרופאה שבי רוצה להיות אונקולוגית, לפסוע לעיתים בשביל העדין בין החיים למוות, להיות, לגעת ולעזור ברגעים שבהם חיים שלמים נסדקים. ולא, זה לא באמת משנה אם אתה עשיר או עני, צעיר או קשיש, גבר או אישה. בנקודה הזו אתה לבד וכל עולמך קורס עליך באחת, אין לך מושג לתוך מה אתה נכנס, וכשמלאך המוות מגיח לרגע אתה לא קולט איך זה קרה ולמה דווקא לך, ומה עושים מכאן.
בדיוק ברגע הקשה הזה החולים מגיעים אלי. אין אירוע שהוא עוצמתי יותר בעיניי מהרגעים בהם מתרחשים החיבור, הקסם, ההקשבה הנדיבה, סוד התקשורת. האומנות שברפואה מגיעה לשיאה כשאני כרופאה מצליחה לאסוף, להכיל, לעבד, לעטוף ולהתוות למטופל שלי את הדרך, להעניק את המסגרת ולדעת שהוא יודע מכאן לאן. ואני שם גם כשנפרדים. לאורך הדרך אציג את המקרה בדיונים לכל הצוותים כדי לחפש את הפתרון החכם, אהפוך כל אבן, אחפש מחקר מתאים ואחזיק אצבעות שכל הסטטיסטיקות יעבדו לטובתו.
אישי, רגשי ומקצועי
ולפעמים, יופיע בחדרי אב ואח של מטופלת צעירה ופניהם חמורי סבר ועצובים. אני מבינה ממבטם המבוהל ששיחה לא פשוטה מצפה לי, הופכת את הנייד, מכבה את המייל, לוקחת רגע נשימה עמוקה ומזמינה אותם להכנס. הם צועדים פנימה ועד שהם מתיישבים כאילו עובר נצח. הם יפים כמוה. משפחה של אנשים יפים. היא במיון מהלילה, הגיעה בגלל קוצר נשימה. כבר בקושי נושמת וכמעט אין רגע שלא כואב לה. זה לא כאב רגיל, זהו סבל נוראי שאי אפשר לשאת.
"תגידי מה אפשר לעשות, אני מוכן שיחתכו אותי וייקחו מה שצריך רק תצילי את הבת שלי", אומר האב. האח יושב דומע ושותק. אני מרגישה שאני בקושי רב מצליחה להכיל את כל התסכול והכאב. ואי אפשר להבין באמת מה עובר על האבא הזה שמתרסק כאן מולי. ברגע של שתיקה נפתחת הדלת ונכנסת צביה, האחות המתאמת. כמה חשוב ומשמעותי הרגע הזה שבו הצטרפה לשיחה. יחד זה כואב, אבל קצת יותר נסבל להיות בתוך הקושי.
"הבת שלי כועסת עלייך. היא ראתה את הפענוח של ההדמיה, ואת שוחחת איתה בטלפון באותו יום ושיקרת לה", מטיח בי האב.
אני מרגישה מסוחררת והבטן שלי מתכווצת חזק. לא נוח לי בכיסא שלי, למה אני צריכה את זה. אני חושבת שהעברתי לה את המסר הכללי, אך לא נכנסתי לכל הפרטים באותה שיחה טלפונית. אני באמת מאמינה שזה לא היה נכון לפרט והיא גם לא שאלה. אבל מסתבר שיש כעס. ואני מנסה לחשוב ולהבין מה עשיתי טוב או לא טוב, מה אפשר היה אחרת והאם זה משנה כעת. אני חייבת לגשת אליה לשוחח איתה ולהתנצל, חייבת להספיק.
אני לוקחת על עצמי את האחריות וחשבון הנפש. הרגש ממש לא מתקהה. למרות השנים ועם כל הניסיון. זה חשוב אני מזכירה לעצמי. חשוב להרגיש את הכאב הזה. זה אומר שאני פחות שחוקה משחששתי. וכמה חשוב שיש צוות.
על חבל דק
ואני לא לבד שם. אחרי שעה צביה המתאמת מתקשרת לשאול כיצד אני מרגישה. זה היה קשה היא אמרה. ודמעתי לרגע. אבל הבא בתור כבר בדלת. אני צריכה לאסוף את עצמי ולעשות עבורו ריסטארט, וזה מאוד לא פשוט, לא אנושי. אני חייבת לשמור על עצמי במרחב הזה. את הביקור אצלה במחלקת האשפוז אדחה למחר, היום כבר היה יותר מדי.
אני לא מפחדת מהמוות, מהשהייה לצדו וגם לא מהמלחמה בו. ההתמודדות האמיתית שלי היא מול השחיקה. שחיקת החמלה. אני רוצה לשמר את החמלה שבי. ההתמודדות עם עומסי המערכת, ריבוי אדמיניסטרציה, האיזון העדין בין בית ועבודה אינם פשוטים, והשקעה אמיתית נדרשת לאמוד כל יום מחדש, לנסות ולצמצם את הפער בין הציפיות של המערכת, של המטופלים ושל עצמי מול שמירת הגבולות. מה נכון בשבילי.
שנים רבות אני עסוקה בפקולטה לרפואה, בהכשרת הדור הצעיר בתקשורת בינאישית. מול המתמחים באונקולוגיה חשובים ליווי פסיכולוגי קבוצתי ואישי, סימולציות ותרגול, כדי שרגע האמת יהיה נכון ומדויק. תרומתי הגדולה תתממש עם הבשלתה של תוכנית התמחות לאומית שתאפשר עיצוב דור של אונקולוגים ערכי ומקצוען ללא פשרות.
אז "למה דווקא אונקולוגיה?" כי זו זכות גדולה שניתנה לי: להיות, לטפל, להציל, ללוות, ולפעמים פשוט רק להיות ולדעת שגם אם לפעמים זה כואב, זה בא והולך ועדיין נוגע.
"בחירת טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. המידע נכון לחודש פברואר 2023. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך"
ד"ר שרון פלס היא מנהלת שירותי מערכת העיכול וסגנית מנהל לענייני חינוך והוראה, המערך האונקולוגי, איכילוב
בשיתוף איכילוב
