סרטן שד מופיע אצל 1 מכל 7 נשים בישראל, לכן לא מפתיע שנשים מגלות בסביבתן הקרובה נשים עם מחלה "דומה". הן אף שואלות מדוע הבדיקות או הטיפולים שהומלצו שונים כל כך ממה שהומלץ לדודה או לחברה שסבלו מאותו גידול "בדיוק". אך כידוע, סרטן איננו מחלה אחת ואפילו סרטן שמקורו באיבר אחד מתחלק על פי רב לתת קבוצות. יתרה מכך, השונות בין חולים שונים יכולה להיות גדולה מאד, אפילו בגידולים שהם לכאורה בעלי מאפיינים דומים, ואפילו שייכים לאותה תת קבוצה בדיוק.
מפצחים עמידות
נתאר מסע בן 12 שנים שתחילתו בגילוי מעבדתי של תת קבוצה מיוחדת של סרטן השד, ובסופו אישור תרופה חדישה לטיפול באותן חולות ייחודיות. וראשית קצת היסטוריה. כולם מדברים על התרופות החדישות, הביולוגיות, המותאמות אישית שהתגלו ממש בשנים האחרונות. אך האמת מעט שונה. אחד הטיפולים הביולוגיים המותאמים הראשונים, הטמוקסיפן, אושר לשימוש כבר ב-1974, לפני כמעט 60 שנה. מדובר בטיפול שעונה על כל הגדרה מקובלת של טיפול מתוחכם מותאם אישית. הוא טיפול הורמונלי הניתן רק לסרטן שד המבטא את הקולטן לאסטרוגן, הוא פועל כנגד הקולטן, מדכא שגשוג של תאי סרטן שד ומאז ועד היום הציל חיים של מיליוני חולות. אם היה מתגלה היום היה עולה לפחות 30,000 ש"ח לחודש. כעבור כ- 20 שנה נכנסו לשימוש תרופות מקבוצה חדשה, מעכבי ארומטאז. גם תרופות אלה מותאמות אישית ומעכבות ייצור אסטרוגן. אבל, הסרטן לא טיפש. וכאשר מטפלים בו בתרופה חכמה ומוכוונת, הוא מוצא את הדרך לפתח עמידות ולהמשיך לגדול. ובמשך כמה עשורים ידענו שיש עמידות אך לא ידענו מה גורם לה. המפתח לפיצוח התעלומה היה פרויקט הגנום האנושי ובעקבותיו השימוש בריצוף ה-DNA כדי לחפש מוטציות בגידול. וכאן שיחק לצוות שלנו המזל. בשנת 2010 נתקלנו בריצוף גנומי מגידול של חולה שנדגם לאחר שהופיעה עמידות לטיפול הורמונלי. להפתעתנו ראינו מוטציה לא מוכרת ולא מדווחת בקולטן לאסטרוגן, מוטציה שגרמה להחלפת חומצה אמינית בודדת בחלבון, זו שמספרה 538 מתוך כמעט 600 חומצות אמינו. מהר מאד הבנו שיש לנו ביד את המפתח לפיצוח תעלומת העמידות, ובשורת ניסויים מצאנו שאכן השינוי הבודד הזה מספיק כדי לשנות לגמרי את המבנה של הקולטן ולהפוך אותו לעמיד לטיפולים ההורמונליים.
אנחנו יחד עם קבוצה נוספת מארה"ב, היינו הראשונים לדווח על מנגנון העמידות המיוחד הזה. ומן הרגע שנמצאה המוטציה החל מרוץ בין הרבה חברות תרופות כדי לפתח מעכב חדש, כן גם הוא ביולוגי מותאם אישית, כדי להתגבר על העמידות לטיפול. הצוות מאיכילוב השתתף כמובן במחקרים הקליניים בתרופות החדישות. ממש בימים אלה, 13 שנים לאחר התצפית הראשונה בחולה הראשונה, אושרה לשימוש בארה"ב התרופה הראשונה מהקבוצה החדשה, כזו שבכוחה לעכב את הקולטן בו נמצאת המוטציה. מסע ארוך הגיע לסיום וזה ללא ספק רגע מרגש לכולנו. דוגמה מאלפת כיצד תצפית בודדת על חולה אחת בישראל, הסתיימה בטיפול חדשני פורץ דרך.
בקצב הסרטן
אבל אסור לנוח והמחקר חייב להתקדם עוד ועוד, כי גם הסרטן לא נח לרגע. והחלק המרתק במחקר הוא להמשיך ולצעוד לכיוונים לא צפויים, אל מקומות שאף אחד לא בדק לפנינו. לא פשוט כאשר יש מאות ואולי אלפי מעבדות ברחבי העולם החוקרות סרטן שד, והיתרון היחיד שלנו הוא החוצפה הישראלית. האומץ ללכת לכיוונים לא צפויים ולא לפחד גם להיכשל. לדוגמה, בעולם כולו רווח השימוש בבדיקות מולקולריות כדי לנסות ולנבא את הצורך בטיפול כימי בסרטן שד הורמונלי, ורבים מאד מתייחסים אליהן כאל "כזה ראה וקדש". אנחנו חשבנו קצת אחרת והצלחנו להוכיח שלא הכול בגנים, וגם מצבים דוגמת סוכרת או תת פעילות בלוטת התריס, עלולים להשפיע על תוצאת הבדיקה המולקולרית ולכן גם על הטיפול המומלץ.
מה למדנו במהלך השנים?
ראשית, לכל חולה גידול קצת שונה, ובאותו חולה הגידול הולך ומתפתח, הולך ומשתנה עם הזמן ובתגובה לטיפול. כדי לדעת לרפא, גם אנחנו חייבים להיות דינאמיים לפחות כמו הגידול. וההתקדמות מתאפשרת בזכות המטופלים, המסכימים להשתתף במחקרים; הרופאים, השמים לב להתקדמות המחלה ולאופי המחלה לאורך הטיפול; והחוקרים - הכימאים שפיתחו את הטיפול ההורמנלי, אנשי הביולוגיה המולקולרית המפתחים דרכים לריצוף הגנום, וחוקרי הסרטן המנסים להבין את הביולוגיה של התאים הסרטניים והאינטראקציה שלהם עם הסביבה. רק ביחד, חוקרים וחוקרות, רופאים ורופאות, חולים וחולות נוכל לפענח ולהבין את המנגנונים הרבים מאוד הגורמים להתפתחות הסרטן ולתפור תרופות מותאמות לכל אחד מן המנגנונים. האתגר גדול והדרך ארוכה. בסיפור שלנו, כ-60 שנה מגילוי התרופה ההורמונלית הראשונה כנגד סרטן שד, דרך גילוי מנגנוני העמידות וכלה בפיתוח תרופה היכולה לתת מענה לעמידות.
כעת, ברור לכולם ולמטופלת עם סרטן השד, שאין סיכוי שהסרטן שיש לה הוא כמו זה של דודה שלה. וממש חשוב שנמשיך למצוא את ההבדלים ביניהם, כי כך נוכל לתפור לכל מטופל ומטופלת את הטיפול הנכון ביותר עבורם.
"בחירת טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. המידע נכון לחודש פברואר 2023. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך"
ד"ר אמיר זוננבליק הוא מנהל יחידת סרטן השד, ד"ר תמי רובינק היא מנהלת מעבדת המחקר האונקולוגי, המערך האונקולוגי איכילוב
בשיתוף איכילוב
