זו המרצפת שלי! יש מרצפת אחת כזו שהיא המשמעותית ביותר מבחינתי באיכילוב. אני יודע בדיוק היכן היא ממוקמת, בין מגדל אריסון לבניין עופר, ממש קרוב לכניסה ל"לובי הפסנתר". בכל פעם (באמת) כשאני עובר שם, אני נזכר, אני נדרך; על המרצפת הזו עמדתי, בדיוק ברגע בו בישר לי פרופ' יגאל ליבוביץ, מומחה ברפואת עיניים במערך העיניים באיכילוב, שבביופסיה הבנאלית שנלקחה בעת הניקוז והכריתה של הנגע הסתמי בעין שלי, התגלה סרטן מרקל של העור. בום! טראח!
ואני בדרך מפגישה לפגישה, מתרוצץ מהר לדבר הבא בלו"ז, אבל תוך כדי ריצה וחיטוט בזיכרון בסיוע "ד"ר גוגל" מבין היטב את המכה שניחתה עלי. וואלה קרצינומה על שם מרקל מסתובבת לי בעפעף השמאלי.
הדמיית PET CT ומיד לאחר מכן כריתה ראשונית נרחבת. תוך זמן קצר כריתה נרחבת נוספת והוצאה של כל הבלוטות. עוד כריתה, דילמת ההקרנות, עין עם רטייה לתקופה ארוכה ושחזור העפעף הכרות. בסוף אני בר מזל שזכה ל- Happy End, אתם יודעים.
אבל הדרך, הו הדרך! הדרך המטלטלת הזו לימדה אותי מהו סרטן, מה חש חולה סרטן, מה מבקש חולה שכזה, איך מסדרים את הכול למען חולים אלה.
מה למען השם חשב לעצמו אלוהים או אחד המלאכים שם בשמים: "נפיל את הסרטן האלים הזה, על מנהל בית חולים גדול. הוא כבר יבין, ויהיה שגריר מושלם לעשרות אלפי החולים המטופלים אצלו. הרי מנהל בית החולים במקרה הזה הוא רופא נשים ומיילד, והנה, שירותי המיילדות באיכילוב (בי"ח ליס) הם ברמה הגבוהה ביותר, מהווים סטנדרט לאחרים".
אותו מנהל, הוא כיום גם מחלים מסרטן, שהפנים את התובנות, מיישם אותן יום יום, במערך שהוא אחד הטובים בארץ, ומשתבח מידי יום, כל יום. הרבה בזכות התובנות הללו.
מגע אנושי רגשי
החרדה הקיומית המלווה חולה סרטן הופכת אותם לנזקק למגע אנושי, לרגש אמפתי וחתירה לאינטימיות ותמיכה, כל הזמן. מגע אמיתי, חיבוק של אבא/אמא, עיניים אוהבות, קירבה פיזית, הקשבה בכל החושים. מכולם, יותר מכל מהצוות המטפל שאחראי לגורלו. חולה סרטן לא משתוקק ליחס, בבחינת "שביעות רצון", או "חווית לקוח". חולה סרטן זקוק ליחס אמיתי, כנה, מהלב.
אני ביקשתי להחזיק את ידה של פרופ' ענת לבנשטיין, מנהלת מערך העיניים באיכילוב, בעת שנשלחתי לבלות בצינור ה-PET. ביקשתי את ידו של פרופ' ליבוביץ על כתפי בעת הטיפול, חיפשתי את עיניה של ד"ר אנדריאה גת, מומחית לפתולוגיה כאן באיכילוב.
אני מלמד את הצוות הרפואי שלנו לחבק, ללטף את היד, את הלחי, להקשיב בעיניים, להסיר את שחפ"ץ ההפרדה מחיבור רגשי ואמפתיה. שחפ"ץ שרופאים נוהגים עיתים לעטות בהיכנסם בשערי בית החולים, כדי להרחיק את עצמם מעומס הרגשות. זהו שחפ"ץ מיותר ומזיק לקשר עם החולה. במקום לשמור על המטפלים, הוא שוחק אותם. והנה זה קורה, אני רואה אותם, למול חולי הסרטן, מתרגשים ומתקרבים, אוהבים ומחבקים, יותר ויותר. יש עדיין דרך לעשות, אבל הכיוון ברור.
החוויה השירותית והתפעולית
ברור שאני לא חוויתי את הקשיים הבירוקרטיים של חולה סרטן, אבל למדתי אותם. הפניות, טופס17, אישורי תרופות, זמינות בדיקות והמתנה לתוצאות. זה רק חלק. והכל בסדרות של סידורים שכאלה. קופות, בתי חולים, בתי מרקחת, בטוח לאומי. אוף!
והתפעול אפילו בתוך בית חולים אחד, עלול להיות בלתי נסבל, בין המיון, למחלקה, לאשפוז יום, למכון ה-CT.
גמרתי אומר, לא אצלי, לא אצלנו! אני ממש "עובד בזה", משקיע משאבים, יחד עם סמנכ"לי בית החולים. אנחנו משקיעים שעות לסדר כיצד עושים CT מהיר יותר מהמיון, איך דואגים שהתרופות מהקופות תהיינה זמינות, כיצד מסדרים את פיענוחי הבדיקות בזמן.
כל זאת כדי שהמשקולת הבירוקרטיה הזו לא תיפול על המטופל, שהוא כבר כפוף ממילא.
והכי חשוב, אני קשוב לכל הערה של מטופל שמגיעה אלי. בעקבות הפניה המטופל מוזמן אלי כדי לשמוע, לשפר. אז הנה המייל, לכל מה שיש עוד לשפר ronni@tlvmc.gov.il.
אפשרויות האבחון והטיפול
1 מ-4 הניתוחים שעברתי בוצע בניו יורק. לא ממש רציתי, אבל איך אפשר להחליט אחרת, בגידול כל כך נדיר, כשאתה כנראה החולה הצעיר ביותר בישראל. חלק מבדיקות המעקב עדיין דורשות טכנולוגיה שקיימת רק בחו"ל.
מכאן, ההחלטה האסטרטגית שקבלתי הייתה שכל אפשרויות האבחון והטיפול יהיו כאן. אני לא רוצה לטרטר את המטופלים שלנו למרכזים בארץ או בעולם למען טיפול טוב יותר. כל הריצופים הגנטיים מתבצעים אצלנו, כל הפאנלים המורכבים, בדיקות הדימות המגוונות ביותר שקיימות רק באיכילוב (5 מכשירי MRI, 5 מכשירי CT, 3 מכשירי PET כולל PET-MRI). גם בתחום הטיפול כל מה שקיים בעולם קיים או עתיד להיות אצלנו. חדרים נקיים לטיפולי גנטיים מתקדמים מאפשרים לנו להוביל בתחום טיפולי ה-CART בהמטולוגיה. בשבוע שעבר יישמנו לראשונה טיפול מתקדם שכזה (double CART) ל-Multiple Myeloma. הצטיידנו בכלל טכנולוגיות הקרינה האפשרויות.
אני זוכר בטראומה מסויימת את ההתלבטות האם לאמץ טיפול קרינה לעיני, האם בטכנולוגיות שקיימות בארץ או בחו"ל. כיום כבר יש לנו הכל: סימולטורים על בסיס CT ו-MRI, מאיצים עם בינה מלאכותית גם הם מבוססי CT או MRI דיאגנוסטי (היחידי בארץ), ובעתיד הקרוב אף מרכז לאומי להקרנות בשיטת האצת פרוטונים.
מכאן, כשעמדה לפני השאלה מה יהיה ייעודו של בניין בן ה-24 קומות שיבנה בצד הדרומי של הקמפוס שלנו, לא התלבטי אף לרגע. מגדל סרטן, להרחבה נוספת של התשתית המצוינת שלנו.
אני פועל לאפשר שינויים ורוח שכזו בכל בית החולים, ומעת לעת מעביר מסרים שכאלה למתמחים שלי במנהל, ולעמיתיי בבתי חולים אחרים. יחד עם פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי שלנו המשמש גם ראש המועצה הלאומית לאונקולוגיה, ופרופ' יוסי קלאוזנר, מנהל מרכז הסרטן הרב תחומי, אנו שואפים לסטנדרט כזה בכל המערכת.
אז כן, הסרטן שלי שינה אותי כאדם, כרופא וכמנהל בית חולים. אבל הרבה מעבר לכך, הסרטן שלי הצעיד את המערך האונקולוגי שלנו שנות דור קדימה: הטוב בארץ, בין הטובים בעולם. הרבה בזכות המרצפת שלי באיכילוב, עליה עמדתי כשקיבלתי את הבשורה המרה. המרצפת אותה אני זוכר כל רגע מאז.
"בחירת טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. המידע נכון לחודש פברואר 2023. האמור בכתבה אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך"
פרופ' רוני גמזו הוא מנהל המרכז הרפואי איכילוב-ת"א
בשיתוף איכילוב
