"14:00, יום כיפור, 1973, אני אחות צעירה בלוינשטיין, משובצת לעבודה במשמרת ערב כאחות כללית. את האוויר מפלחת אזעקה צורמת וקצת לאחר מכן רכבים מתחילים לנסוע לכל הכיוונים. במונית שאוספת אותי למשמרת כבר היה ברור – פרצה מלחמה! בלוינשטיין היו מאושפזים באותה תקופה מטופלים לשיקום אורתופדי ונוירולוגי, לא הייתה אז מחלקה ייעודית לשיקום חבלות ראש. התקבלה החלטה משותפת של ההנהלה יחד עם משרד הביטחון שחיילים עם פגיעות ראש טראומטיות ישוקמו בלוינשטיין ונפגעי חוט שדרה ישוקמו בתל השומר. הוקצתה בלוינשטיין מחלקה ייחודית למטרה זו ובהדרגה הועברו אלינו מטופלים מבתי חולים כלליים, לאחר שעברו את השלב האקוטי ומצבם התייצב. לא היה לצוות המטפל ניסיון קודם בטיפול באוכלוסייה זו. העבודה התבצעה במתכונת חירום, עבדנו משמרות ארוכות. התוודעתי לסוג מטופלים שלא הכרתי קודם, טיפלתי בחיילים שהיו ממש בגילי, חוויה בהחלט מטלטלת. מאחר ובתקופת לימודי הסיעוד שלי בבית החולים הדסה עין כרם החלה מלחמת ששת הימים, עברנו ממש ממלחמה למלחמה. זו הייתה תקופה בה נרכש בלוינשטיין ניסיון משמעותי, מיומנויות רבות וגם קצת חוסן רגשי".
את הדברים כתבה שושי שנהב, מנהלת הסיעוד לשעבר בלוינשטיין, ב-4 באוקטובר 2023, במלאות 50 שנה למלחמת יום כיפור.
מי היה מאמין שהפור שנפל בגורלנו יביא 50 שנה לאחר מכן למלחמה בהיקפים בלתי נתפסים?
שיקום כאן ועכשיו
קפיצה ל-7 באוקטובר 2023, סוף תקופת חגי תשרי וכמעט חזרה לשגרה, היום של שמחת תורה שהפך בין רגע לשדה קרב של מלחמה עם המון פצועים והרוגים ומציאות בלתי אפשרית. אנשים שנחטפו מביתם, התעללויות קשות ואנשים שנלקחו באכזריות מתוך שמחה של מסיבת נובה לגיהינום.
במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין הבנו כבר בשלבים המוקדמים שהאתגר הבא הוא אתגר השיקום ושיש צורך להיערך לקליטה המונית של פצועים באופן מידי. הצורך בשיקום המוני ("שיקום בום") הוביל לשינויים ולהתאמות שבוצעו במרכז הרפואי כבר מהימים הראשונים. זאת הודות לניסיון טיפולי מצטבר במספר רב של פצועי מלחמה הסובלים מהפרעות תפקודיות קשות המעמידות את המטופלים עם מציאות חדשה שאליה הגיעו מבריאות מלאה. מיומנות הצוותים הרב-מקצועיים תרמה לתהליך ההסתגלות המחודש ולשיפור תפקודי בקרב המטופלים. הטיפול בפצועים רבים יצר פרקטיקה ליישום עקרונות השיקום ואף לפיתוחם.
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", במדינת ישראל היו 920 מיטות שיקום, מספר מיטות קטן מלהכיל אירוע בסדר גודל כזה. משרד הבריאות הוביל שינויים במערכת השיקומית של המדינה, בהגדלת מספר מיטות השיקום באשפוז וכך נפתחו מחלקות שיקום נוספות כחלק ממערך בתי החולים הכלליים. במסגרת זאת, צוות מטפל מהסקטורים השונים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין הוביל מקצועית ותמך בהקמת מחלקת שיקום בבית החולים בילינסון.
בלוינשטיין, נערכנו לקליטת פצועים מהמלחמה, שמרביתם אושפזו במחלקה לשיקום אורתופדי וביחידה לאשפוז יום, נבנה מערך פנימי וחיצוני לקליטת נפגעים מהמלחמה, אזרחים וחיילים, באופן מקצועי, אישי, מהיר, ישיר ובעיקר יעיל.
אחות מומחית בשיקום מונתה לניהול קליטת נפגעי הלחימה במטרה לאפשר מסע מטופל איכותי, בטיחותי, שרותי תוך צמצום פרוצדורות בירוקרטיות. תפקיד חדש זה כלל קשר ישיר של האחות עם גורמי חוץ של בתי החולים הכלליים, עם החיילים ובני משפחתם, מתן מידע יזום ומענה לשאלות, קיום סיורים במרכז הרפואי ותאום עם הנציגים מבתי החולים הכלליים ועד לקליטה ושיבוץ המטופלים במחלקות האשפוז השונות במרכז הרפואי, בהתאם לסוג הפגיעה: אורתופדית, שדרה, חבלות מוח וכיו"ב.
שיקום גם ענין של אופנה
בחודשים האחרונים הקשרים עם צוותים ממרכזים רפואיים שונים ברחבי הארץ התהדקו ונוצרו שיתופי פעולה משמעותיים שתורמים רבות לרצף הטיפולי. מיד לאחר שהמטופלים יוצאים מהמצב הקליני המסכן חיים בבתי החולים הכללים, נשלחות נציגויות מהשיקום אל המטופלים, בני משפחתם וצוותי בתי החולים הכלליים ומתקיימים מפגשי היכרות ושבירת מחסום "הפחד" מהטיפול ההמשכי בתהליך השיקום הצפוי.
צוות האחיות בלוינשטיין פועל וחושב כל הזמן כיצד לייצר ולחדש אלטרנטיבות טיפוליות נוספות כשהמטופל במרכז ושותף פעיל בתהליך השיקום. מספר שבועות לפני המלחמה עלה מיזם של אופנה מותאמת, מונגשת ומכלילה למטופלים עם הפרעות תפקודיות. שתי מטרות הובילו את המיזם: ייצור של אופנה מכלילה ומונגשת והעלאת המודעות לצורך בנגישות של בגדים.
עם תחילת המלחמה התקבלה בלוינשטיין תרומה ממעצבת אופנה העוסקת בתחום ומאז אחת לשבוע מתקיימת פעילות להתאמת בגדים לפצועי המלחמה ומשתקמים נוספים. התגובות של המטופלים חיוביות ומשמעותיות: "מישהו רואה אותי", "איך לא ידעתי על זה?", "עכשיו אני יכול לצאת לאירוע המשפחתי", "סוף סוף אני עצמאי בצנתור", כשהמוטו הוא להקנות למטופלים ביגוד מותאם למצבם ולאפשר להם להראות אופנתיים. הפעילות מתבצעת ב"סלון", מועדון חברתי שהוקם למען נפגעי המלחמה, שמטרתו לייצר פעילות פנאי חברתית, להוות מקום מפגש עם חברים ובני משפחה ואורחים נוספים, לתת למטופלים תחושה של בית ומקום למשחקים ואוורור הנפש והנשמה.
האחות המומחית בשיקום מלווה את המטופל החל מאשפוזו בבית החולים הכללי ועד לשחרורו מהשיקום להמשך טיפול בקהילה. במסע ייחודי זה היא מהווה כתובת מרכזית אחת, זמינה 24/7 למטופל ומרכזת את כלל התוכנית השיקומית מול המטופל, המשפחה והצוות הרב-מקצועי.
גילה רגב היא מנהלת האחיות, ניצה סגל היא סגנית מנהלת האחיות ומומחית בשיקום , טלי שתקני היא אחות מרכזת איכות, המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית
בשיתוף המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין
