שיתוק הפנים נגרם ממספר רב של מצבים: מחלה ויראלית, פגיעה ניתוחית כמו בניתוחי מוח והסרת גידולים בפנים, תאונות ופציעות, אירועים מוחיים וכן מספר לא מבוטל של מקרים מולדים. שיעור שיתוק הפנים באוכלוסייה הוא 33 ל—100 אלף בשנה, כלומר כ- 3,100 חולים חדשים בשנה. מתוכם כ- 70% יחלימו לחלוטין, תוך מספר שבועות. כ- 20% יישארו עם שיתוק חלקי וכ- 10% יוותרו עם שיתוק מלא וקבוע של הפנים. הנפגעים משיתוק הפנים סובלים מקשיים משמעותיים בתפקוד בזמן אכילה ודיבור, וסובלים מיובש בעיניים מכיוון שהן אינן נעצמות. הם סובלים בעיקר מפגיעה פסיכולוגית וחברתית קשה, מהסתגרות והימנעות מקשר חברתי עם משפחתם ובעיקר עם העולם החיצוני.
