התפתחות מוחית נכונה והתנהגות תקינה, דורשות תפקוד תקין של המוני גנים, חלבונים, תאים, רשתות מוחיות ועוד. בעוד שתפקוד תקין של אלה הוא נחלת הרוב, ישנן מחלות נדירות ותסמונות נוירוהתפחותיות אשר נובעות מהיעדר תפקוד תקין של אלה. תסמונת שכזו היא תסמונת ויליאמס, אשר מתבטאת בכ-1 מתוך 7,500 לידות מוצלחות בישראל ובעולם כולו. תסמונת ויליאמסהיא הפרעה נוירוהתפתחותית נדירה, אשר נגרמת כתוצאה מביטוי מופחת ולא תקין של כ-25 גנים. החוסר בביטוי התקין של גנים אלה מוביל לבעיות כלל מערכתיות, וביניהן בעיות בהתפתחות המוח אשר מובילות לבעיות קוגניטיביות, חרדה ופוביות מוגברות, ולאחד מהמאפיינים הבולטים ביותר של התסמונת, שהוא הגברה במידת החברתיות של הלוקים בתסמונת. עודף החברתיות, אשר משלב בתוכו ענין מוגבר באינטראקציה עם אנשים זרים, אמפתיה מוגברת וענין מוגבר בפרצופים, זיכה את התסמונת גם בשם "תסמונת האהבה", ולילדים עם התסמונת את השם "ילדי האהבה". ביחד עם הפגיעות המוחיות, בתסמונת מעורבות לרוב בעיות לבביות, חוסר איזון אנדוקרינולוגי, בעיות תנועה, מופע פנים ייחודי ועוד.
באים מאהבה
הטיפולים המוצעים כיום ל"ילדי האהבה" מיועדים לסימפטומים הנלווים לתסמונת, ולא בהכרח לטיפול בגורמים שאחראים מלכתחילה לסימפטומים אלה. הסיבה לטיפול הסימפטומטי העקיף, במקום הטיפול הישיר בגורמים לבעיות, נובעת מחוסר ההבנה העמוקה של המנגנונים שמובילים לפגיעות אלה בתסמונת. לכן, מעבדות מחקר בעולם כולו מתמקדות בחקר המנגנונים שנפגעים כתוצאה מהבעיה הגנטית בתסמונת, מתוך הבנה שכאשר נגלה במה החסר הגנטי פוגע מבחינה מנגנונית, יהיה קל יותר למדע למקד את ניסיונות התיקון לטיפול בתסמונת. לכן המחקר במעבדות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בעולם ממוקד כיום בהבנה כיצד הגנים שנמחקים בתסמונת משפיעים על התפתחות המוח, הקוגניציה וההתנהגות החברתית.
במעבדה לחקר המוח וההתנהגות בבית הספר סגול למדעי המוח ובית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חוקרים לעומק את הסיבות הנוירוביולוגיות המובילות להפרעות נוירו התפתחותיות. מקור המוטיבציה למחקר זה נובע בין היתר מהעובדה שמעצם היותה של התסמונת נדירה כל כך, קטן הענין של חברות הפארמה ומעבדות נוספות לחקור אותה, מצב שמותיר במידה מסוימת את המחקר בנושאים אלה מאחור, ולפיכך הסיכוי למצוא תרופות שיטפלו בסיבות לבעיות אלה קטן משמעותית.
פגיעה במיאלין
במסגרת המחקרים במעבדתנו בתסמונת ויליאמס, אשר נערכים על ידי תלמידות ותלמידי מחקר לתארים מתקדמים, מצאנו שאחד הגנים שנפגעים בתסמונת מבקר במוח את התפתחות תאי העצב (נוירונים) ותאי התמך (אוליגודנדרוציטים). תאי תמך אלה מייצרים שכבה שומנית בשם מיאלין אשר עוטפת את שלוחות תאי העצב במוח, ומאפשרת להם תפקוד תקין והעברת מסרים במוח בצורה יעילה ועוצמתית. ממצאים אלה, אשר מסבירים את הסיבות לפגיעה במאפייני המיאלין בחיות מודל לתסמונת, נמצאו כמהימנים ואכן פגועים גם בבחינת מוחם של אנשים עם תסמונת ויליאמס אשר מוחם נתרם למדע. ממצאים מנגנוניים אלה הם הראשונים להסביר את המנגנון הגנטי והמולקולרי אשר אחראי לפגיעה במיאלין בתסמונת ויליאמס, ובכך תורמים להבנה טובה הרבה יותר של הסיבות לפגיעת ההתפתחות המוחית, אבל חשוב מכך, ליכולת שלנו לטפל בבעיה זו.
מחקר
ואכן, מתוך הבנה עמוקה זו, ובמטרה למצוא טיפול בטוח וזמין אשר בתקווה יוכל לשפר את אותה שכבת מיאלין אשר לקויה בתסמונת, בחנו בחיות מודל את השפעתו של טיפול תרופתי חדשני בתסמונת. טיפול זה נעשה על ידי שימוש בתרופה קיימת ומאושרת FDA, אשר זמינה לשימוש וידועה מהעבר כיעילה בשיפור רקמת המיאלין. תרופה זו נמצאת בשימוש בהפרעות נוירולוגיות כגון טרשת נפוצה, בה הפגיעה במיאלין ידועה מזה שנים רבות. כך, על בסיס המחקר וההבנה העמוקה שהושגה בנוגע לבעיות התפתחות המיאלין, יכולנו ליעל את תהליך פיתוח הטיפול בתסמונת, על ידי התוויה חוזרת של תרופה זו במקום לנסות ולפתח תרופה חדשה לשיפור המיאלין, תהליך ארוך ביותר אשר גורר עלויות פיתוח אדירות, ושבסופו של התהליך לא מובטח כי התרופה תקבל אישור FDA לשימוש. התרופה שבחנו, שניתנה לחיות מודל בוגרות, שיפרה את מצב המיאלין במוחן ובעקבות שיפור זה הובילה גם לשיפור בהתנהגות החברתית ובמאפיינים דלקתיים מוחיים.
בימים אלה המעבדה בוחנת יחד עם רופאים וחוקרים מהמרכז הרפואי שיבא תל השומר, את השפעת השימוש ארוך הטווח בתרופה באנשים עם תסמונת ויליאמס, במסגרת מחקר קליני ייחודי וראשון מסוגו בעולם. ספציפית, המחקר בוחן האם הטיפול מוביל לשיפור במצב הנוירוקוגניטיבי והיבטים נוספים בתסמונת. במידה ואכן המחקר הקליני יראה שהשימוש בתרופה בטוח ויעיל, ניתן יהיה להשתמש בה באופן מידי בישראל ובשאר העולם, כחלק מהטיפול התרופתי הראשון בתסמונת ויליאמס, אשר מטרתו לתקן את הגורם הפיזיולוגי שאחראי לחלק מבעיות ההתפתחות המוחית והפיזיולוגית בתסמונת, בנוסף לטיפול הסימפטומטי הניתן כיום.
במטרה להמשיך ולשפר את ההבנה המנגנונית שלנו את התסמונת, מחקרים במעבדה ממוקדים בהיבטים נוספים אשר מובילים לבעיות ההתפתחות המוחית, כגון בעיות בהתפתחות תאי העצב במוח, שיפור התפקוד העצבי במוח, והאם ניתן לפתח טיפול גנטי, להבדיל מטיפול תרופתי, אשר יוביל לשיפור מצב המיאלין על ידי הגברה של פעילות גנים אשר אחראיים על ייצור המיאלין. בנוסף לרלוונטיות לתסמונת ויליאמס, למחקר זה רלוונטיות רבה להפרעות נוירולוגיות ומחלות רבות אחרות אשר רקמת המיאלין נפגעת בהן, כגון טרשת נפוצה, לדוגמה.
המחקר הרב מערכתי שמתבצע כיום, אשר כולל שילוב כוחות בין משפחות המטופלים, המחקר הבסיסי, כפי שנעשה במעבדות המחקר, ויחד עם המחקר הקליני, כפי שנעשה בבתי החולים, מאפשר הבנה ממוקדת של הצרכים הטיפוליים, הסיבה להיווצרות צרכים אלה, ובתקווה פיתוח מענה טיפולי בטוח ומשפר איכות חיים.
פרופ' בועז ברק הוא ראש המעבדה לחקר המוח וההתנהגות, בית הספר סגול למדעי המוח ובית הספר למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב. זוכה באות ההוקרה לחוקר המצטיין בישראל לשנת 2024 מטעם הקואליציה למחלות נדירות בישראל
