ניוון הרשתית הקשור לגיל מוגדר כמחלה פרוגרסיבית העלולה לגרום לאבדן ראייה חמור. עד היום, מהווה מחלה זו את הסיבה העיקרית לעיוורון בעולם במבוגרים מעל גיל 60.
למחלה שני שלבים עיקריים: השלב הראשוני נקרא השלב ה-"יבש", אינו כרוך בכאבים או בהידרדרות חמורה של הראייה, אלא בניוון והרס איטי של קולטני האור ברשתית. בשלב המתקדם המוכר גם בכינוי ה"רטוב", ישנה צמיחה של כלי דם חדשים ולא תקינים סביב אזור המקולה, אזור הממוקם ברשתית ואחראי על חדות הראייה המרכזית. כלי דם חדשים אלה גורמים לבצקת, דימומים, היווצרות רקמת צלקת ברשתית ואובדן ראייה מרכזית.
בין המרווחים
בעשור האחרון התפתחו טיפולים בניוון הרטוב של הרשתית, אשר מהווים פריצת דרך. בטיפולים אלה משתמשים בהזרקות תוך עיניות אשר סוגרות את כלי הדם החדשים הלא תקינים, וגורמות לשיפור ואף שימור של הראייה. עד לאחרונה נזקקו החולים להזרקה אחת לחודש או חודשיים, כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר. בשנתיים האחרונות פותחו תרופות חדשות בעלות מנגנוני פעולה נוספים המאפשרים ריווח בין ההזרקות. כעת, ניתן להזריק לעין החולים אחת ל-3 או ל-4 חודשים בערך, בכ-70% מהמקרים. ריווח זה מאפשר שיפור משמעותי באיכות חיי החולים, שיפור ההיענות של החולים לטיפול ובסופו של דבר תוצאות טובות יותר לטיפול. עם זאת מכיוון שלא כל החולים מגיבים באופן זהה לטיפול, עלה הצורך בהמשך מעקב תדיר מבלי להביא את המטופל למעקב במרכז הרפואי.
במקרה הרטוב
הטיפול בניוון מקולרי "רטוב" מתבסס על הדמיה של הרשתית בנקודות זמן ספציפיות, דהיינו בעת הביקור במרפאה במכשיר מבוסס אולטרסאונד שנקרא OCT ומאפשר הדמיה מדוקדקת של הרשתית על כל פרטיה.
טכנולוגיה חדשנית שפותחה בישראל על ידי חברת NotalVision, תאפשר שימוש ב-OCT בייתי אשר יוכל לדמות את הרשתית בין הביקורים במרפאה.
לדבר מספר יתרונות לא מבוטלים וביניהם הורדת העומס על החולים, על בני המשפחה ועל מערכת הבריאות ובכללה בתי החולים, כיוון שהחולים יכולים להגיע להזרקה רק כאשר היא נחוצה בהתאם לניטור ה -OCT. המשמעות הגדולה יותר היא יצירת כמות גדולה מאד של נתונים בהם כמות הנוזלים שהצטברו בעין, נקבעת באופן אוטומטי בעזרת אלגוריתם של בינה מלאכותית באופן תדיר. כדי לעבד כמות עצומה כזו של מידע יש צורך בשימוש בבינה מלאכותית. המערכת מכילה אלגוריתם המזהה ומכמת נוזלים לאורך זמן ומאחד אותם לתמונה אחת הנותנת את כל המידע הנדרש כדי לקבל החלטה קלינית.
כל מה שנחוץ
מדובר בפריצת דרך משמעותית. יחד עם זאת ישנם מספר אתגרים אשר עומדים בפני יישום התכנית הטיפולית הזו: חינוך ולימוד המטופל להדמיה עצמית, התמדה של המטופל להדמיה זו, תמיכה טכנית ותגובה מתאימה של הקלינאי להדמיה העצמית.
התהליך מתחיל בהפניית המטופל למרכז נטור בייתי, המטופל לומד לעשות הדמיה בעצמו בעזרת המרכז אשר גם מקפיד לעודד את המטופל להדמיה בתדירות גבוהה. ההדמיה המתבצעת מועלית לענן ושם מתבצעת האנליזה של הנוזלים התוך והתת רשתיים תוך שימוש בבינה מלאכותית. המומחה מקבל התראות כאשר המכשיר מזהה נוזל בכמות מסוימת.
במחקר רב מרכזי בו השתתפו 335 מטופלים, 91% מהם הצליחו לבצע הדמיה עצמית. במחקר עוקב, הראו שניתן להשתמש בהדמיות שמטופלים מבצעים להחלטות קליניות כאשר בצעו בממוצע 5.7 הדמיות בשבוע.
במחקר נוסף השוו את יכולות האנליזה של האלגוריתם לניתוח על ידי מומחים ונצפתה התאמה גבוהה של 91% בין הניתוח של המומחים לבין האלגוריתם. כמו כן, נצפתה הסכמה של 92% בין האלגוריתם למומחים מבחינת נוכחות נוזלים בעין.
עוד הראו החוקרים כי תכיפות הטיפולים תחת הנחיית האלגוריתם נמוכה בהרבה בהשוואה למטופלים שרק התחילו ניטור ביתי. כאשר משווים החלטות קליניות של מומחי רשתית המסתייעים באלגוריתם, אל מול כאלה שאינם, נראה כי המומחים המשתמשים באלגוריתם מטפלים בקצב מהיר יותר, דהיינו ישנו שבוע הפרש בין המומחים הנעזרים בבינה מלאכותית לבין אלה שלא.
לסכום, מחקרים רבים הראו את השימושיות של מכשיר ההדמיה הבייתי ויעילותו בטיפול בניוון מקולרי "רטוב". תפקידה של הבינה המלאכותית הוא קריטי לטיפול בתכנית זו. בינה מלאכותית יכולה להקל על מעמסת המטופלים ועל הקלינאים תוך שמירה על שקול דעת של הקלינאי בטיפול.
פרופ' ענת לבנשטיין היא מומחית ברפואת עיניים, סמנכ"לית המרכז הרפואי איכילוב ויו"ר איגוד רופאי העיניים בישראלד"ר עומר טרביצקי הוא סגן מנהל מחלקת עיניים, המרכז הרפואי איכילובסייעה בכתיבת הטקסט: מרינה ולדימירסקי
בחסות רוש פרמצבטיקה (ישראל), ללא מעורבות בתכנים
