פעילות גופנית היא אחת התרופות העתיקות ביותר, ועל השפעותיה הבריאותיות החיוביות אין עוררין. כאשר היא משולבת בשגרת חיינו ונעשית באופן קבוע ולאורך זמן, פעילות גופנית תורמת למניעה של מחלות לב וכלי הדם, סוכרת, יתר לחץ, מאזנת את המשקל וואת פרופיל השומנים בדם, ושומרת על הנפש. על פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי, חשוב שנעשה פעילות אירובית בעצימות קלה - בינונית (הליכה מהירה) במשך 150 דקות שבועיות לפחות, או פעילות בעצימות גבוהה (ריצה) במשך 75 דקות שבועיות לפחות, וכל תוספת תורמת לירידה בתחלואה.
עם זאת כמו כל טיפול תרופתי, חשוב שהפעילות הגופנית תהיה מותאמת באופן אישי. כשם שמינון יתר של תרופה עלול להזיק, כך גם פעילות גופנית בעצימות גבוהה ולא מותאמת למתאמן, עלולה להוביל לאירועים לבביים, ביחוד באנשים שאינם פעילים באופן קבוע שיש להם מחלת לב סמויה ולרוב אינם מודעים לקיומה כלל.
בכל גיל
במקרה של י', ספורטאי תחרותי ומאמן ריצה בשנות ה- 50 לחייו, שפונה במהלך תחרות אולטראמרתון בהרי גאורגיה לבית החולים, הסיפור נגמר בצנתור כלילי לשמחתנו. במקרים אחרים מדובר בטרגדיות קשות של אנשים שנפלו למותם בפתאומיות בזמן אימון גופני, לרוב אנשים פעילים מאוד, סמל לבריאות מצוינת, שקשה להעלות על הדעת שאירוע מסוג זה יקרה דווקא להם.
באנשים צעירים מגיל 30, אירוע לבבי בזמן פעילות ספורטיבית עצימה הוא אירוע נדיר יחסית. שכיחותו נעה בין 1 ל-100,000 איש, ל-1 למיליון על פי מקורות שונים. הסיבות לכך יכולות להיות מחלות מולדות של שריר הלב (קרדיומיופתיות), דלקת שריר הלב, מהלך אנטומי חריג של עורקי הלב, ומחלות נדירות של מערכת ההולכה בלב הגורמות להפרעות קצב מאמץ. לרוב מדובר במצבים ללא תסמינים קודמים, ולכן ספורטאים תחרותיים או אנשים העוסקים בספורט במסגרת מאורגנת, עוברים בדיקות סקירה תקופתיות לאיתורם. באנשים בני 35 ומעלה אירועים לבביים בזמן פעילות מאומצת נפוצים הרבה יותר, שכיחותם נעה סביב 1:5000 איש, ויש הסבורים שהמספרים גבוהים יותר. הרקע ברוב המקרים הוא טרשת של העורקים הכלילים שהיא מחלה כרונית של כלי הדם במהלכה רבדי שומן שוקעים בדפנות העורקים וגורמים להיצרות הדרגתית ולהפחתת זרימת הדם דרכם. מהלך המחלה ברובו שקט והסימפטומים מופיעים רק בשלבים מאוחרים, כאשר היצרות כלי הדם הופכת לקשה מאוד. בזמן פעילות גופנית מאומצת ישנה עליה ניכרת בדרישת שריר הלב לדם מחומצן. כאשר עורקי הלב פתוחים, זרימה מוגברת דרכם תענה על הדרישות, אולם כאשר קיימת היצרות בעורקים הכליליים ייווצר מצב של חוסר התאמה בין הביקוש לחמצן ברקמה להיצע. מצב זה נקרא איסכמיה, זהו מצב מסכן חיים שמחייב טיפול מידי לחידוש זרימת הדם, לרוב בצנתור.
שמים את גורמי הסיכון במרכז
הרבה אנשים בעשור ה-4 ומעלה לחיים, מחליטים לאמץ שגרת חיים ספורטיבית לטובת שמירה על אורח חיים בריא וירידה במשקל וזאת לאחר שנים של חוסר פעילות, אכילה לא מבוקרת, ולעיתים גם עישון. באופן פרדוקסלי אלה האנשים שנמצאים בסיכון גבוה לאירוע לבבי בזמן פעילות מאומצת.
את רוב האירועים הללו ניתן למנוע, על ידי סקירה לבבית והתאמת מידת המאמץ.
אנשים שיש להם גורמי סיכון לטרשת עורקים הכוללים: גיל 40 ומעלה, רמות כולסטרול/ טריאצילגליצרידים גבוהות בדם, סוכרת, יתר לחץ דם, עישון פעיל או בעבר, והשמנת יתר; צריכים לעבור בדיקות סקירה לגילוי המחלה ולקבל טיפול אגרסיבי בגורמי הסיכון. סקירת ספורטאים כוללת בראש ובראשונה בדיקת רופא (קרדיולוג ספורט/ רופא משפחה) שיעריך את הסיכון הלבבי של הנבדק. היסטוריה של מחלות לב בגיל צעיר במשפחה, עישון בעבר ואורח חיים לא אקטיבי, הינם גורמי סיכון שניתן לאתר כבר בשיחה עם רופא. בדיקה גופנית ומעבר על בדיקות דם תקופתיות מאפשרות זיהוי של ממצאים מחשידים למחלת לב או גורמי סיכון נוספים (לדוגמה ערכי לחץ דם מוגברים, ערכי סוכר ושומנים גבוהים בדם). בנוסף בדיקת א.ק.ג לרישום הפעילות החשמלית של הלב במנוחה מסייעת באיתור הפרעות במערכת החשמל בלב/ שינויים מבניים בלב. ולסיום בדיקת א.ק.ג במאמץ (ארגומטריה)- במהלכה הנבדק מחובר לא.ק.ג בזמן שעושה מאמץ, עוזרת באיתור הפרעות קצב או איסכמיה. אנשים שאותרו כבעלי סיכון לבבי מוגבר או שיש להם ממצאים חיוביים בבירור הסקירה, יופנו לבדיקות לב מתקדמות הכוללות אקו לב במאמץ, מיפוי לב, או CT קרדיאלי. בדיקת אקו לב במאמץ, היא בדיקת מאמץ שמתווספת אליה הדמיה באקו לב לפני המאמץ ומיד בסיומו. הבדיקה מאוד אינפורמטיבית ובעלת רמת דיוק גבוהה ואינה כרוכה בחשיפה לקרינה. מיפוי לב היא בדיקה הכוללת צילום של הלב לאחר מתן חומר רדיואקטיבי, שתי הבדיקות הללו מאבחנות ליקוי באספקת דם לאזור מסוים ובאופן עקיף מרמזות על היצרות משמעותית בעורקי הלב. צנתור וירטואלי הוא בדיקת CT של הלב שמאפשרת הדמיה של העורקים הכליליים ומטרתה לשלול הצירויות בעורקים. טרשת חסימתית שאותרה בסקירה תטופל בצנתור. טרשת שאינה חסימתית תטופל תרופתית (סטטינים). בשני המקרים, לאחר התאמת טיפול ניתן יהיה להמשיך לעסוק בספורט עצים ואף תחרותי באופן בטוח.
לסיום, פעילות גופנית צריכה להיות חלק קבוע משגרת חיינו ולא כל הליכה בפארק או ריצה קלה על שפת הים מצריכה הערכה רפואית. אולם לאלה העוסקים בספורט עצים חשוב להקפיד על הערכה לבבית תקופתית שתאפשר המשך פעילות באופן בטוח ובלב שקט.
כיצד חוזרים לפעילות גופנית לאחר מחלת covid-19?
לפני כשנתיים, בפרוץ מגפת הקורונה התקבלו דיווחים מדאיגים על ספורטאים שפיתחו דלקת בשריר הלב בעקבות זיהום ה COVID-19, ממצאים אלו גרמו לדאגה רבה בקרב ציבור הספורטאים והעלו שאלות חשובות הנוגעות לקורונה ולפעילות ספורטיבית.
האם ספורטאים שחלו בקורונה נמצאים סיכון לבבי מוגבר?
אחד מסיבוכי הקורונה הוא מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב). פעילות גופנית בזמן מיוקרדיטיס חריפה הינה מסוכנת מאחר ויכולה להאיץ את התפתחות המחלה ולגרום להפרעות קצב מסכנות חיים. השכיחות של מיוקרידטיס בספורטאים נמוכה מאוד 2%-1% אך עדיין יש צורך לנהוג במשנה זהירות בכל הנוגע לחזרה לספורט לאחר קורונה.
האם כל מי שמחלים מקורונה צריך להיבדק לפני חזרה לפעילות גופנית?
לא. מחלימי קורונה שלא היו להם סימפטומים לבבים/ריאתיים (כאבים בחזה, דפיקות לב, התעלפות), מן המחלה יכולים לחזור לפעילות גופנית עצימה עם חלוף התסמינים או במידה והיו ללא תסמיניים כ-3 ימים לאחר שאובחנו.
מתי אפשר לחזור לפעילות גופנית לאחר מחלת הקורונה?
מחלימי קורונה שלא היו להם תסמנים בזמן המחלה יכולים לחזור לפעילות גופנית כ-3 ימים מיום האבחנה. מחלימי קורונה שהיו להם תסמנים קלים שאינם לבבים או ריאתיים (לדוגמה: חום,צמרמורות, כאבי ראש, כאבי שרירים, וחולשה), יכולים לחזור לפעילות גופנית לאחר שהתסמינים חולפים לחלוטין.
מה לגבי ספורטאים שאובחנה אצלם דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס) כתוצאה מ-covid, מתי הם יכולים לחזור לשגרת פעילות גופנית?
התשובה תלויה בחומרת הפגיעה. במידה ולאחר החלמה מהדלקת לא נותרה פגיעה משמעותית בשריר הלב, הספורטאי יכול לחזור לפעילות בפרק זמן של כ-3-6 חודשים מהחלמה.
באילו מקרים מחלימי קורונה צריכים להיבדק לפני חזרה לפעילות גופנית?
על מחלימי קורונה שסבלו בזמן המחלה מתסמינים לבבים (כאבים בחזה, דפיקות לב מהירות או לא סדירות, התעלפות), או שסובלים מתסמינים מתמשכים לעבור בירור רפואי (לבבי) לפני חזרה לפעילות גופנית.
אם אובדן חוש טעם וריח נחשבים לתסמינים מתמשכים המעכבים חזרה לפעילות גופנית לאחר החלמה?
לא. אובדן חוש טעם וריח עלולים להמשך גם הרבה לאחר ההחלמה מקורונה. ניתן לחזור לפעילות גופנית בנוכחות תסמינים אלה.
מה כולל בירור רפואי לבבי לפני חזרה לפעילות גופנית?
הבירור הלבבי מורכב מבדיקת רופא להערכת אופי התסמינים וחומרתם, בדיקת א.ק.ג, בדיקת דם לאנזימי לב (טרופונין) ומדדי דלקת (crp, ס"ד וש"ד), ובדיקת אקו לב במנוחה. במידה וישנם ממצאים חיוביים בבירור הראשוני יש צורך להתקדם לבדיקת MRI לבבי.
האם כל ספורטאי צריך לעבור בדיקת MRI לפני חזרה לפעילות עצימה?
לא. על פי נתונים קיימים, השכיחות של מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב) בספורטאים הינה נמוכה ביותר עד 1%, ובדיקת MRI לספורטאים ללא תסמינים או לספורטאים עם תסמינים שאינם לבביים, היא בעלת תשואה נמוכה ביותר.
כיצד מומלץ לחזור לפעילות?
חשוב מאוד שהחזרה לפעילות גופנית תעשה באופן הדרגתי ומדוד. להתחיל בכמויות קטנות (פעם-פעמיים בשבוע ולא כל יום), מרחקים קצרים ובעצימות נמוכה ואז באופן הדרגתי לפי היכולת יש להעלות בתדירות, במשך ובעצימות. במידה ובמהלך הפעילות מתפתחים סימפטומים, יש לגשת ולהיבדק.
מהן ההנחיות לאנשים שחלו בקורונה בפעם השנייה?
ההנחיות הן זהות. במידה ולא חוו תסמינים לבבים במהלך המחלה אין צורך בבדיקה רפואית לפני חזרה לפעילות גופנית. במידה והיו תסמינים לבביים (כאבים בחזה, דפיקות לב מהירות, אירועי עלפון או כמעט עלפון), יש לעבור הערכה לבבית לפני חזרה לפעילות.
ד"ר שירית כזום-בייזר היא מנהלת המרפאה לקרדיולוגיית ספורט במערך הקרדיולוגי, בילינסון
