הטלת שתן היא פעולה שגרתית אותה כולנו מבצעים מספר פעמים במהלך היממה. אצל רבים עולות שאלות לגבי כמויות השתן, תדירות ההשתנה והסיבה בגינה מתעוררים במהלך הלילה לצורך השתנה. יש מי שמדובר אצלם בהפרעה נקודתית וחולפת, משנית לשתיה מרובה, שימוש בחומרים משתנים, שימוש בתרופות או אפילו שינויים במזג האוויר.
בושה מרגיזה
אלא שעבור עשירית מהאוכלוסייה מעל גיל 40, ושליש מעל גיל 60, מדובר בתסמונת ממושכת, טורדנית אשר עלולה להשפיע באופן הרסני על איכות החיים.
תסמונת שלפוחית רגיזה, או בשמה הלועזי Overactive Bladder, מתאפיינת בתחושת דחיפות במתן שתן (urgency) אשר לעתים מלווה בדליפת שתן (urge urinary incontinence), תכיפות (frequency) לרוב מעל 8 פעמים במהלך היום והשתנה לילית (Nocturia). בהיעדר מחלות אחרות, זיהומים חוזרים, גידולים, אבנים, ערמונית מוגדלת (בגברים) או הפרעות נוירולוגיות, הסיבה להופעת תסמונת זו אינה ידועה. קיימות תיאוריות שונות הקושרות את המחלה להפרעות גנטיות, זיהומים חוזרים או תסמונת מטבולית, אך ההוכחות לכך דלות.
אמנם סכנת חיים איננה נחלתה של תסמונת זו, אך דמיינו את שגרת חייכם סביב גישה לשירותים זמינים, סביב החרדה מדחף פתאומי להתפנות והסכנה בדליפת שתן בעבודה, במקומות ציבוריים, ובאירועים חברתיים. דמיינו כיצד חיי המין והאינטימיות הזוגית מושפעים. התוצאה עלולה להיות התבודדות, דכאון, חרדה, הפרעות שינה, ירידה קוגניטיבית, עלייה בשכיחות נפילות ושברים. וכמובן קיים הנטל הכלכלי המתבטא באובדן ימי עבודה, רכישת פדים, חיתולים ומוצרי היגיינה שונים ועלויות רפואיות.
לכל זאת מתלווה גם בושה. רבים מהסובלים משלפוחית רגיזה כלל לא פונים לבירור או טיפול רפואי. הם מעדיפים להימנע ממבוכה ולרכז את אורח חייהם סביב תא השירותים הקרוב ביותר.
כדי לאבחן את התופעה מומלץ לפנות לאורולוג, אורוגניקולוג או רופא משפחה לבדיקה ראשונית. במסגרת הבירור, וכתלות בתלונות הספציפיות וברקע הרפואי והמשפחתי, יהיה צורך בביצוע בדיקות שתן ודם, הדמיות כגון אולטרה סאונד, מילוי יומני השתנה ואיסופי שתן. לעתים יומלץ לבצע בדיקות פולשניות כמו ציסטוסקופיה או אורודינמיקה, להערכה אנטומית ופיזיולוגית של מערכת השתן ושלילת מחלות נוספות. המלצה על התחלת טיפול טרם השלמת כלל הבדיקות הללו אינה נדירה.
החידוש הכירורגי
בשנה האחרונה הוכנסו לסל הבריאות 2 טיפולים שונים שלא היו נגישים עד כה בשל עלותם הגבוהה, זאת לצד הטיפול הקיים.
מטרות ההליכים הכירורגיים והתרופות הן שיפור איכות החיים והתאמת הטיפול כתנאי קריטי להצלחתו. שהרי ברור שטיפול בגבר בן 83 לא יהיה זהה לטיפול באישה בת 56. ניסיון לכפות שינויים באורח החיים, טיפולים תרופתיים או פרוצדורות כירורגיות על מטופלים שאינם מתאימים לכך הינו מפתח לכישלון והגברת התסכול.
גם בתסמונת השלפוחית הרגיזה קיימים קווי טיפול תרופתי שונים.
הקו הראשון - הטיפול השמרני, מתרכז בשילוב של שינוי אורח החיים, שינוי בדיאטה ובהרגלי שתיה, כולל שעות הימנעות משתיה והימנעות ממשתנים, שינוי תרופות קיימות למחלות אחרות, פיזיותרפיה לרצפת אגן ואימון שלפוחית, תזמון השתנה ולימוד התאפקות, ואף שימוש בטיפולים מקומיים כמו קרם אסטרוגן לנשים.
הקו השני - הטיפול התרופתי, הכולל 2 סוגי תרופות שהשפעתן על התכווצות בלתי רצונית של שלפוחית השתן הוכחה באופן חד משמעי. קבוצה אחת כוללת מעכבי קולטנים כולינרגיים מורכבת ממספר תרופות עם יעילות ופרופיל תופעות לוואי דומים.
קבוצה אחרת נכנסה לשימוש בעשור האחרון, ולסל הבריאות לפני כשנה. מדובר בתרופה ממשפחת מעוררי קולטני 3 (ביתא אגוניסטים) אשר קיימים בשפע בין היתר על פני שריר שלפוחית השתן. השיפור בתדירות ועוצמת התכווצות השלפוחית כמו גם עליה בנפח השלפוחית נובע מהרפיית השריר החלק.
נוכחות 2 סוגי התרופות בסל הבריאות מאפשר התאמה של הטיפול התרופתי, ביצוע שינויים במידת הצורך ואף שילוב שלהם במינונים שונים לשיפור התגובה והתסמינים תוך הפחתה ושליטה בפרופיל תופעות הלוואי.
במסגרת קו הטיפולים השלישי קיימות 2 פרוצדורות פולשניות המבוצעות לרוב תחת הרדמה:
הזרקת בוטוקס - עבור מטופלים עם שלפוחיות המתכווצות ביתר מסיבות נוירולוגיות או מסיבות לא ידועות. הבוטוקס הינו רעלן המופק מחיידק בשם בוטולינום. בעבר זיהום בחיידק זה וחשיפה כלל- גופית לרעלן היוו סכנת חיים, אך לאורך השנים למדנו כיצד להשתמש בו לטובתנו. הזרקה שלו, לשרירי הפנים או לשלפוחית השתן, גורמת לשיתוק שרירים מקומי בלבד אשר מביא לתוצאות תוך מספר ימים עם משך פעילות של 12-6 חודשים. זריקות חוזרות במינונים שונים מאפשרות שיפור בתסמיני ההשתנה ובאיכות החיים במעל 70% מהמטופלים. העובדה שניתן לבצע את הפעולה בחדר ניתוח תחת הרדמה ובמרפאה לאלו אשר יסבלו את חוסר הנוחות, מאפשרת גמישות בהנגשת הטיפול לאוכלוסיות שונות אשר חלקם בסיכון הרדמתי גבוה.
לפני כחודש נכנס לסל הבריאות טיפול נוסף בהתוויה עבור תסמונת שלפוחית רגיזה – החדרת קוצב סקראלי. אמנם מדובר בהליך מוכר עבור אלו הסובלים מדליפות צואה ומהיעדר התכווצות יעילה של שלפוחית השתן, אך הוספתו כהתוויה לשלפוחית רגיזה, פותח דלתות חדשות באפשרויות הטיפוליות. התוצאות מעידות על מעל 80% שיפור בתדירות ההשתנה ובדליפות השתן. ההליך הכירורגי כולל 2 פעולות בחדר ניתוח להחדרת הקוצב. בפעולה הראשונה מחדירים אלקטרודה לעמוד השדרה הממוקמת בצמוד לעצב מרכזי המעצבב את שלפוחית השתן. במהלך פעולה זו מכינים גם את המיקום העתידי של הסוללה. שבועיים לאחר התהליך המטופל מעריך את השיפור בתסמינים. במידה וקיימת שביעות רצון, עוברים לפעולה השנייה בה משתילים את הסוללה עצמה במיקום תת עורי בגב התחתון. הסוללה אינה עולה בגודלה על USB, מאפשרת הטענה אל-חוטית חיצונית לגוף, וביצוע בדיקות תהודה מגנטית (MRI).
אורולוגיה תפקודית
היחידה לאורולוגיה תפקודית היא יחידה חדשה שהחלה לפעול לאחרונה בבית החולים איכילוב. במסגרתה יתבצעו פעולות אבחנתיות, טיפולים מתקדמים וניתוחים חדשניים.
במתחם טיפולים חדשני, ובחדרי פעולות המצוידים במכשור טכנולוגי מוביל בתחום
יתבצעו הליכים אבחנתיים שמטרתם:
- בחינת פעילות פיזיולוגית של שלפוחית השתן.
- הערכת מבנה שופכה, ערמונית ושלפוחית בסיוע מצלמה (ציסטוסקופיה).
- הדגמת הכליות, השופכנים, שלפוחית ושופכה - בסיוע מכשיר רנטגן (שיקוף) להשלמת תהליך האבחון.
- הזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן למטופלים/ות עם תלונות קשות של דחיפות, תכיפות ודליפת שתן כתוצאה מכך.
- השתלת קוצב סקראלי עבור מטופלים/ות לשיפור תפקוד שלפוחית השתן.
ד"ר יריב שטבהולץ הוא מומחה באורולוגיה, רופא בכיר במחלקה האורולוגית ומנהל תחום אורולוגיה תפקודית, המרכז הרפואי איכילוב ת"א
בשיתוף איכילוב
