שתלים דנטליים נחשבים לתחליף המתקדם ביותר לשיניים אבודות. עם זאת, רבים מהמטופלים סובלים מאובדן ניכר של עצם הלסת, בעיקר העליונה, נתון המגביל כמעט לחלוטין את האפשרות לשימוש בשתלים דנטליים סטנדרטיים ואחיזתם בעצם.
הסיבה המרכזית לכך, מסבירה ד"ר הילה קליין, מומחית בכירורגיית פה, פנים ולסתות, רופאה בכירה במחלקה לכירורגיית פה, פנים ולסתות בבית החולים רמב"ם ובעלת מרפאה לרפואת שיניים וכירורגיית פה ולסת בחיפה, היא שעצם הלסת נושאת השיניים היא דינמית. "היא עשויה להיבנות במצב בריא ולהידלדל במצב חולי", אומרת ד"ר קליין. "זאת, למשל, בעקבות מחלות חניכיים מתקדמות ולא מטופלות, אובדן שיניים רב וממושך, או בשל אובדן מסת עצם סביב השתלות שיניים שבוצעו בעבר הרחוק".
הפתרון האידאלי במקרים אלה, לדבריה, הוא עיגון שתלים מיוחדים לעצמות הלחי – עצמות הזיגומה. ד"ר קליין: "השתלים הזיגומטיים ארוכים במיוחד ועשויים להגיע לאורך כ–5 ס"מ ויותר בהתאם לאנטומיה. הם מעוגנים לעצמות הלחי החזקות, שאינן מתחלפות ואינן נעלמות כמו עצם הלסת, וניתן לשקם באמצעותם את כל מערכת השיניים החסרה. בנוסף, כיוון שהם כה ארוכים וחזקים ומוברגים לעצם חזקה, אנו יכולים לקחת את מידותיהם כבר ביום ההליך הניתוחי ולהרכיב מערכת שיניים זמניות/קבועות עד כשבוע לאחר ההליך הניתוחי".
בדומה לכל הליך כירורגי, גם החדרת שתלים זיגומטיים עלולה לגרום לסיבוכים אם אינה מתוכננת ומבוצעת נכון על ידי כירורגים שהוכשרו לטיפולים שונים בעצמות הלחי כמו מומחים בכירורגיית פה, פנים ולסתות. ד"ר קליין: "ההליך מצריך תכנון ממוחשב של מיקום השתלים. הוא כולל צילום CT של אזור עצמות הלחי, תכנון ממוחשב של עמדות השתלים תוך התחשבות בשיניים העתידיות ושימוש במדפסת תלת–ממד – הדפסה של לסת המטופל וייצור סד כירורגי מנחה המאפשר להחדיר את השתלים למקומם מבלי לפגוע במבנים אנטומיים אחרים בפנים".
ד"ר הילה קליין
טלפון: 04-8122312
למעבר לאתר >>
בשיתוף ד"ר הילה קליין
