בשנים האחרונות תחום אמצעי המניעה לנשים עובר שינוי דרמטי. אל הגלולות, שהיו בעבר הפתרון היחיד כמעט למניעת היריון, הצטרפו אפשרויות נוספות, ונשים יכולות לבחור אמצעי מניעה בהתאמה אישית, בהתאם לצרכיהן הרפואיים ולאורח החיים שלהן. מעבר להיבט הפרקטי, מדובר בהתפתחות רפואית משמעותית שמצמצמת תופעות לוואי ומשפרת את איכות החיים.
אלא שלמרות ההתקדמות, חוסר מודעות בקרב נערות ונשים צעירות מוביל לכך שרבות מהן אינן מכירות את כל הפתרונות הקיימים. פעמים רבות ההחלטה באשר לאמצעי מניעה מתקבלת מתוך חוסר ידע ולא מתוך בחירה מושכלת.
מנתוני משרד הבריאות עולה כי מדי שנה מבוצעים כ-1,000 הליכי הפסקת היריון בנערות עד גיל 19. הנתון הזה ממחיש עד כמה חיוני להנגיש מידע מדויק וזמין על אמצעי מניעה, במיוחד לאוכלוסיות צעירות. כשהמידע נגיש נשים יכולות לבחור מה שמתאים להן באופן מושכל, לא רק כדי למנוע הריונות לא רצויים, אלא גם כדי לשפר את בריאותן ואת איכות החיים שלהן.
גלגולה של גלולה
מאז יצאה הגלולה הראשונה לשימוש ב-1960 חלו בה שינויים משמעותיים.
"הגלולות בעבר הכילו מינון הורמונלי גבוה משמעותית מהנהוג כיום", מסבירה ד"ר חגית קליגר, מנהלת מרפאת המתבגרות בבית החולים ליס לנשים ויולדות באיכילוב. "לאורך השנים המינון ירד, כדי להגיע לכמות ההורמונים הנמוכה ביותר שעדיין עושה את העבודה הנדרשת — מניעת הריון יעילה".
הפחתת המינונים הביאה לירידה ניכרת בתופעות הלוואי שנחשבו עד לאחרונה גזירת גורל. "בעבר", מציינת ד"ר קליגר, "הגלולות גרמו לבחילות, כאבי ראש, שינויים במצב הרוח והעלאה בקרישיות הדם. ככל שהמינון ירד, תופעות אלה פחתו".
טובים השניים
גלולות למניעת היריון מבוססות על שילוב של שני הורמונים: אסטרוגן ופרוגסטרון. "לא רק המינון חשוב, אלא גם סוג ההורמון המשמש בהרכב הגלולה", מדגישה ד"ר קליגר. "יש נשים שמראש לא אציע להן גלולות המכילות אסטרוגן בגלל גורמי סיכון מסוימים, כמו נטייה לקרישיות יתר או היסטוריה משפחתית של שבץ. עבורן קיימות גלולות המכילות רק פרוגסטרון, שמתאימות גם לנשים מיניקות או לנשים מעשנות".
בנוסף, קיימת שונות בתוך קבוצת הגלולות המשולבות. "יש גלולות שמדמות מחזור חודשי סדיר, ואחרות מאפשרות דילוג על הווסת, דבר שיכול להיות משמעותי לנשים החוות כאבי מחזור או דימומים קשים בווסת", מסבירה ד"ר קליגר.
מניעת היריון היא, כמובן, המטרה המרכזית של הגלולות. אבל כדאי לדעת שהגלולות מספקות יתרונות רפואיים נוספים, כמו טיפול באקנה, הפחתת כאבי מחזור, הפחתת ימי הדימום והקטנת עוצמתו. "לנשים שסובלות ממחזורים קשים", מוסיפה ד"ר קליגר, "הגלולה ממלאת תפקיד רפואי גם במניעת אנמיה ובשיפור איכות החיים".
ד"ר קליגר פורסת בפני המטופלות שמגיעות אליה את מגוון האפשרויות למניעת היריון: טבעת נרתיקית שמוחלפת אחת לארבעה שבועות, מדבקה המוחלפת פעם בשבוע והתקנים תוך-רחמיים שיעילותם נמשכת עד חמש שנים.
כאשר נערות מגיעות לשלב שבו הן מחליטות להשתמש באמצעי מניעה, השאלה לגבי האמצעים המתאימים להן אינה רק רפואית אלא גם התנהגותית. "נערות צעירות, ובמיוחד בגיל ההתבגרות המוקדם, עדיין לא פיתחו הרגלים של נטילת תרופות באופן מסודר", מסביר ד"ר מתן אלעמי, מומחה בגינקולוגיה ואנדוקרינולוגיה, יו"ר החברה לגינקולוגיה של ילדות ומתבגרות ומנהל מרפאה לחיילות בלניאדו.
"אנחנו יודעים שכ-50% מהנערות שוכחות לפחות גלולה אחת במהלך שלושה חודשים, וחלקן שוכחות בתדירות גבוהה יותר. כשהדבר קורה היעילות של הגלולות נפגעת משמעותית, מצב שמוביל לשיעור גבוה יותר של הריונות לא רצויים בקרב צעירות".
לא לוולדניות בלבד
בשל הקושי הזה קיימות חלופות שנחשבות בטוחות ויעילות יותר עבור נערות. "אמצעי מניעה הפיכים לטווח ארוך", מסביר ד"ר אלעמי, "כמו התקנים תוך-רחמיים, הם פתרון מצוין לנערות שלא רוצות להתעסק בנטילה יומיומית. הם מספקים הגנה למשך שנים ללא תלות בזיכרון או במשמעת עצמית, ולכן מפחיתים משמעותית את שיעור ההריונות הלא רצויים".
למרות היתרונות הרבים של ההתקנים, רבים עדיין מאמינים, בטעות, שהם מיועדים רק לנשים אחרי לידה. "בעבר ההתקנים היו גדולים יותר ופחות מותאמים לנערות, ולכן נוצר הרושם שהם אינם אפשרות מתאימה. כיום ההתקנים קטנים יותר, ומותאמים גם לנערות שטרם ילדו. לצד מניעת היריון הם מסייעים בהפחתת כאבי מחזור ודימומים חזקים", מסביר ד"ר אלעמי.
לדבריו, נערות שמקבלות הסבר נכון מבינות במהרה את היתרונות של ההתקן. "הן לא צריכות לדאוג אם שכחו ליטול גלולה, אינן מתמודדות עם תופעות הורמונליות הנובעות משימוש לא סדיר ובעיקר נהנות מהגנה רציפה למשך שנים".
ד"ר אלעמי מדגיש כי הבחירה באמצעי המניעה המתאים היא אישית ודורשת שיח פתוח עם רופא נשים או רופאת נשים. "נערות רבות פשוט לא מודעות לכל האפשרויות שלהן. ברגע שהן מקבלות מידע רפואי אמין, הן מבינות שיש פתרונות שלא היו על השולחן עבורן קודם".
הפרדוקס הבלתי נמנע
למרות יעילותם הגבוהה של אמצעי המניעה, לא כל נערה זוכה לגשת אליהם בקלות. "בישראל קיים פרדוקס משמעותי", מוסיף ד"ר אלעמי, המכהן גם כחבר הוועד המנהל של עמותת "דלת פתוחה". "נערה מתחת לגיל 18 יכולה לקבל אישור להפסקת היריון ללא ידיעת הוריה, אך כדי לקבל אמצעי מניעה נדרשת מעורבות הורים במקרים רבים".
הפער הזה מותיר נערות רבות ללא פתרון, גם אם הן אחראיות ומעוניינות לשמור על בריאותן. "לא כל נערה תרגיש בנוח לדבר עם הוריה על אמצעי מניעה, ובמקרים שבהם אין דמות מבוגרת תומכת היא עלולה לוותר על השימוש בהם רק כי הגישה מסובכת מדי".
"דלת פתוחה" מספקת ייעוץ רפואי ודיסקרטי, ולעתים גם מתן גלולות או אמצעי מניעה אחרים ללא צורך באישור הורים. עם זאת, לדברי ד"ר אלעמי הפתרון הזה אינו מספק את כל הנערות, במיוחד בפריפריה או במסגרות שמגבילות את גישתן לייעוץ רפואי עצמאי.
"כאשר לנערה יש הורה, אחות גדולה, מורה או כל דמות בוגרת אחרת שהיא סומכת עליה, הסיכוי שתבחר בפתרון שמתאים לה עולה משמעותית". לדבריו, חשוב להפוך את השיח לנגיש ולא לטאבו. "כשנערה יודעת שיש לה למי לפנות בלי חשש משיפוטיות, היא תקבל החלטות שקולות ובריאות יותר".
אם עבור נערות צעירות קיים חשש ממעורבות ההורים, אצל חיילות — ובמיוחד לוחמות — מדובר באתגר שונה לחלוטין.
"בצה"ל חיילות יכולות לקבל גלולות למניעת היריון ללא עלות", מסבירה ד"ר ורד קלייטמן, הרופאה המחוזית של מחוז דרום במכבי שירותי בריאות וראש תחום רפואת נשים בצה"ל בעברה. "אבל העובדה שהן זמינות לא מבטיחה שהן גם יילקחו באופן מסודר".
שגרת השירות מקשה על התמדה בנטילת גלולות. "לחיילות לוחמות אין תמיד אפשרות ליטול גלולה באותה שעה, ובגלל עומס הפעילות הן שוכחות אותה לחלוטין. גם אם הגלולות ניתנות ללא עלות, אם אין גישה קבועה לבית מרקחת או לרופא צבאי הדבר לא מועיל", מציינת ד"ר קלייטמן.
לדבריה, הקושי הזה מוביל חיילות רבות לעבור לאמצעי מניעה לטווח ארוך. "התקנים תוך-רחמיים הם פתרון אידיאלי לחיילות, משום שהם אינם דורשים התעסקות יומיומית ומספקים הגנה רצופה למשך שנים. כך לוחמות בתנאים מאתגרים אינן צריכות לדאוג לנטילת גלולה בזמן פעילות מבצעית".
ד"ר קלייטמן מסכימה עם הטענה כי להתקנים יש יתרונות נוספים על מניעת היריון. "בשירות הצבאי, במיוחד ביחידות קרביות, אנמיה היא בעיה נפוצה. התקנים הורמונליים מפחיתים משמעותית את הדימום הווסתי, מה שמסייע במניעת אנמיה. כשחיילת נמצאת בתנאי שטח, דימום חודשי כבד כרוך לא רק באי-נוחות, אלא עלול להגביל את תפקודה המבצעי".
לדבריה, חיילות צריכות לדעת שיש להן אפשרויות מעבר לגלולות. "ברגע שהמידע ברור ונגיש הבחירה הופכת להיות קלה ומדויקת יותר, והדבר חשוב במיוחד בתקופה משמעותית כמו השירות הצבאי".
מניעה בהתאמה אישית
"אין אמצעי מניעה אידיאלי שמתאים לכולן", מדגיש ד"ר אלעמי. "לו היה כזה, כולן היו משתמשות רק בו. ומכיוון שאין, אנחנו חייבים לבצע התאמה מדויקת".
המומחים מסכימים כי בחירת אמצעי המניעה צריכה להתבסס על שיקולים רפואיים, סגנון חיים והעדפות אישיות. "חשוב מאוד שהאישה תרגיש בנוח לשאול שאלות ולקבל תשובות מלאות לפני שהיא מחליטה. ככל שהמידע רחב ומעמיק יותר, כך בחירתה תהיה נכונה יותר", מציינת ד"ר קליגר.
עבור ד"ר קלייטמן, הבחירה באמצעי מניעה היא עיקרון של חירות אישית. "שני הערכים שמובילים אותי הם זכות הבחירה של האישה וזכותה לא לכאוב. שתי הזכויות הללו חייבות להיות נגישות לכל אישה, בכל גיל, בכל מקום ובכל זמן".
המסר ברור: נערות, חיילות ונשים צריכות לבחור באמצעי מניעה שמתאים בדיוק עבורן, מעניק ביטחון ומשפר את איכות חייהן. "את השינוי אנחנו כבר רואים בשטח, עם פחות פשרות, יותר מודעות ויותר נשים שיודעות ומרגישות שההחלטה באמת בידיים שלהן", מסכמת ד"ר קליגר.
לאתר >>> באייר
בחסות חברת באייר, ללא מעורבות בתכנים
