מצילות חיים

"העבודה עם ילדים טבעית עבורי. אני נהנית מהאתגר שבו אני נדרשת לזכות באמונו של הילד ומנגד הנוכחות של ילדים הופכת אותי לשמחה ואופטימית יותר"

כך אומרת ד"ר דיאנה טשר, אם לשניים, רופאת ילדים, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בילדים וסגנית מנהל מחלקת ילדים.

ד"ר טשר, בת להורים רופאים, מספרת כי הזיקה שלה לתחום הרפואה, התחילה כבר בנעוריה" "אבי, שהיה רופא בעצמו, ניסה להניא אותי מללמוד רפואה וטען שזהו מקצוע שוחק. בשלב מסוים, הוא לקח אותי לבלות איתו את הלילה בחדר המיון. הייתי נערה והביקור הזה במיון עשה כמובן את ההפך הגמור. נשביתי בקסמי המקצוע שנראה לי עוד יותר מעניין, מורכב ומאתגר. כאשר סיימתי את לימודי הרפואה בבית לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, כמובן שלא היה גאה ממנו".

למרות שד"ר טשר היא בעלת ניסיון של עשרות שנים בתחום הרפואה, הצליח להיחקק בזיכרונה מקרה אחד מרגש במיוחד: "לפני כשנתיים טיפלתי בילוד שנדבק בסיום ההיריון בזיהום נגיפי. הזיהום הוביל כעבור ימים אחדים לקריסת מערכות כללית ופגיעה חמורה בליבו. תינוק יפה שנולד בתום הריון תקין לחלוטין מצא עצמו בסכנת חיים ממשית. התינוק נותר מאושפז כשהוא מורדם ומונשם במשך קרוב לשנה. הטיפול היחיד למחלה היה טיפול תומך. ככל שנקפו הימים, השתלטה התחושה שהסיכויים שלו לשרוד אפסו. נקשרתי מאוד אל ההורים, ניסיתי לעודד אותם, לשדר מולם חוזקה, ולספר להם על התקדמות הרפואה. למדתי מההתמודדות שלהם המון. בברית הזו שנכרתה בינינו בשעות הקשות היו עוצמות אדירות. למרבה השמחה, מהלך רפואי ניסיוני הציל את חייו וההורים אוחזים היום בילד בריא וחמוד. אני שומרת על קשר עם המשפחה עד היום".

כשנשאלה מדוע בחרה להתמחות דווקא ברפואת ילדים, סיפרה שהתחום פשוט קסם לה: "העבודה עם ילדים טבעית עבורי. אני נהנית מהאתגר שבו אני נדרשת לזכות באמונו של הילד ומנגד הנוכחות של ילדים הופכת אותי לשמחה ואופטימית יותר. אני אוהבת את הקשר שנרקם עם הילדים וההורים וממשיכה להתרגש בכל פעם מחדש ממלאכת האבחון והפענוח של המקרים".

מהו לדעתך האתגר העיקרי במערכת הבריאות?
"האתגר העיקרי הוא המשאב האנושי. חייבים למצוא את הדרך להשאיר את הרופאים במערכת הציבורית. ההשקעה הזו מחייבת התאמת התקינה לצורך האמיתי בשטח, השקעה בהכשרה, בהדרכה ובמניעת שחיקה של הצוותים".

"אני מאמינה שהחיים מאפשרים לנו את כל מה שאנחנו שואפים אליו והדרך להשיג זאת היא ע"י סקרנות, משמעת עצמית והתמדה"
זהו הקו המנחה של ד"ר אריקה פולק, מנהלת מערך הדימות, נשואה ואם ל-3 ילדים. ד"ר פולק נדבקה בחיידק הרפואה בגיל צעיר: "הורי עלו לארץ בשנת 1973 מברה"מ אחי ואני נולדנו בארץ. יחד עם הורי עלו גם סבא וסבתא, בביתם העברתי את שעות הצהריים אחרי הלימודים, בשיחות על עבודתם כרופאים".

בהמשך, בצה"ל שירתה חובשת וניהלה מרפאה, לאחר מכן טסה ללמוד רפואה בהונגריה.

"המרחק מהבית, המגורים בארץ זרה והקושי האובייקטיבי של לימודי הרפואה, גרמו לשנים הללו להיות מאתגרות. לצד האתגר למדתי להפיק את המיטב משנות הלימוד ולרכוש יכולות לימודיות שעוזרות לי עד היום".

עם הגעתה למרכז הרפואי וולפסון בחרה ד"ר פולק להתמחות במערכת השלד והשרירים.

"למעשה בניתי את תחום דימות השלד והשריר בבית החולים בדימות MRI, הגדרתי את אופי העבודה, דאגתי להכשרת צוות דימותנים ורופאים. לשמחתי כיום בית החולים הינו מבין המובילים בתחום הדימות".

הקושי העיקרי במהלך שנותיה כרופאה הוא שמירה על סדר העדיפויות. לדבריה, קיים בתוכה מאבק פנימי על סדרי העדיפויות האישיים שלה, עבודה מול בית, התפתחות מקצועית ואישית מול זמן איכות עם המשפחה.

"גם כאן נדרש לעבוד קשה כדי ליצור, לשמור ולטפח את המשפחה במקביל לעבודה".

ומה העצה שהיית נותנת לעצמך לו היית יכולה לחזור אחורה בזמן?
"את יכולה לעשות הכול בכוחות עצמך, תיבטחי בעצמך וביכולות שלך".

"קרדיולוגית ילדים עוסקת בחיים ובמוות, בהחלמה ובתקווה"
"כ-0.8% מהילדים נולדים עם מומי לב מולדים, וכמחציתם יזדקקו להתערבות רפואית.קרדיולוגית ילדים עוסקת בחיים ובמוות, בהחלמה ובתקווה," מסבירה ד"ר אלונה ראוכר שטרנפלד, נשואה ואם לשניים, מנהלת היחידה לקרדיולוגית ילדים.

"בחטיבת הילדים בבית החולים פועלת עמותת "הצל ליבו של ילד", שבמסגרתה מטפלים בילדים חולי לב מארצות העולם השלישי". מידי שנה, ד"ר ראוכר משתתפת במשלחות מצילות חיים במדינות אלה.בחסות העמותה, נבנה במרכז הרפואי בית חולים חדשני ומודרני לילדים ובו חדרי צנתורים וניתוחי לב לילדים, המאפשרים טיפול איכותי וברמה הגבוהה ביותר. בית החולים החדש מטפל בילדים מכל הארץ והפך את היחידה למרכז שלישוני.

"העבודה כקרדיולוגית ילדים הינה תובענית. בורכתי בבן זוג שהוא שותף מלא, אהוב וחבר מפרגן, המאפשר לי לשגשג במקום העבודה".

ומה העצה החשובה שהיית נותנת לעצמך לפני 20 שנה?
"במילה אחת: לנשום".

"כאשר אני מבשרת להורים שלילדם יש אוטיזם, אני זוכרת שהתפקיד שלי הוא להביא את ההורים ממצב של שבר החלום על ילדם, לבניית חלום חדש עבורו"

במציאות שבה מספר הילדים המאובחנים באוטיזם גדל משנה לשנה, פרופ' לידיה גביס, מנהלת מרכז קש"ת לאוטיזם מכבי וולפסון מספרת מדוע בחרה לעסוק בתחום המיוחד בו היא עוסקת.

"כנערה התנדבתי לסייע לנערה עם אוטיזם בתפקוד מאוד נמוך. ליוויתי אותה במשך התיכון והשירות הצבאי. בהמשך למדתי רפואה באוניברסיטה העברית ובהדסה, ונושא האוטיזם כמעט שלא היה מוכר אז. במהלך התמחות העל בנוירולוגית ילדים בארה"ב התחלתי לחקור את התחום ומאז ועד היום החידות הרבות סביב נושא זה מאתגרות ומסקרנות אותי. בכל הקריירה שלי אני מנסה לשנות את העולם עבור משפחות המתמודדות עם צרכים מיוחדים ולשפר את חייהם ואת התפקוד של ילדיהם".

פרופ' גביס מספרת כי למרות ניסיונה עתיר השנים, הרגע בו היא מודיעה להורים על כך שילדם אובחן באוטיזם אף פעם לא קל: "אלה רגעים קשים. אולם, כאשר אני מבשרת להורים שלילדם יש אוטיזם או לקות התפתחותית אחרת אני זוכרת שהתפקיד שלי הוא להביא אותם ממצב של שבר החלום על ילדם לבניית חלום חדש עבורו".

על מרכז קש"ת החדש בבית החולים, אותו היא מנהלת, מספרת פרופ' גביס: "זהו מרכז מקצועי ופורץ דרך לטיפול ומחקר באוטיזם במטרה לתת מענה כוללני ומותאם אישית לילדים ולמשפחות שלהם".

ומה התוכניות שלך לעתיד?
"לאחר שהשתתפתי החודש בוועדה בנושא העלייה בשכיחות האוטיזם, אני מתכננת להמשיך ולהעלות את הנושא על סדר היום. במיוחד בזמן מלחמה חשוב להמשיך ולהעלות למודעות את הקשיים עימם מתמודדות משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, ולפעול למענה באופן אפקטיבי ורגולטורי ליצירת מענים מותאמים וכוללניים", היא מסכמת.

"יש מעט מאוד רופאות בקרדיולוגיה ולדעתי הגיע הזמן לשנות זאת"
למרות שהיא מתגוררת בחיפה, ד"ר עדי אורבך, קרדיולוגית בכירה, בחרה לעבוד במרכז הרפואי וולפסון. היא נשואה ואם ל-2, החלה את דרכה האקדמית בלימודי כימיה ולימודי תואר שני במדעי הרפואה בטכניון, אלא שכשבעלה החליט ללמוד וטרינריה באיטליה, הכל השתנה וד"ר אורבך הצטרפה אליו והחלה גם היא בלימודי רפואה. "בחרתי להתמחות ברפואה פנימית. מבחינתי רפואה פנימית מאפשרת הסתכלות כוללת על המטופל, על מכלול הבעיות שלו, מבחינה גופנית, פסיכולוגית וסוציאלית. היכולת הזו, להשפיע לא רק על המצב הפיזי של המטופל אלא גם על שאר האספקטים בחיים שלו, מדהימה בעיני ואני משתדלת לשמר את הגישה הזו גם היום".

בהמשך החליטה להתמחות בקרדיולוגיה: "תחום שלא מפסיק לדהור קדימה במיוחד בישראל. בנוסף יש מעט מאוד רופאות בקרדיולוגיה ולדעתי הגיע הזמן לשנות זאת". למרות הרגעים הקשים במקצוע, האהבה למקצוע ולאנשים תמיד מנצחת: "המסלול הרפואי הוא ארוך ויש בו הרבה עליות ומורדות וכמובן רגעים קשים, אבל בסופו של דבר האהבה למקצוע ולאנשים תמיד מנצחת".

בשיתוף המרכז הרפואי וולפסון