במבט ל"אלמה - בית מאזן" נדמה שמדובר בוילה בשכונת צהלה היוקרתית בתל-אביב. אולם כשנכנסים פנימה, מגלים מסגרת טיפולית ייחודית עבור נשים הסובלות מהפרעות אכילה בגישה מוכוונות טראומה. במקום אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, עם כל הסטיגמות הנלוות לכך, אלמה היא חלופה אשפוזית ברישיון משרד הבריאות, המעניקה מענה אינטנסיבי 24/7 ברמת מגורים גבוהה, שף פרטי, גינה רחבת ידיים, וחדר אמנות ונגינה.
"יש מסגרות טיפוליות לנשים הסובלות מהפרעות אכילה ויש המיועדות לנשים שסובלות מטראומה", אומרת אנאיס קורנברג, מנהלת ומייסדת הבית, "אין מקום שמעניק טיפול הוליסטי, למרות הקשר הגדול בין הדברים". מחקרים מראים ש-80% מהנשים שסובלות מהפרעות אכילה עברו טראומה בחייהן, אך ההפרדה בין המסגרות גורמת להן ליפול בין הכיסאות. "אנחנו מעניקים טיפול שנוגע גם בהפרעת אכילה וגם בטראומה. המשמעות של גישה מוכוונת טראומה, היא באופן בו אנו רואים את המטופלות בגובה העיניים, ברגישות ובאופן מותאם לנשים אשר עברו אירועי חיים קשים ובעיקר טראומות מיניות. אופן הטיפול באוכלוסייה זו מצריך גמישות וחשיבה מחוץ לקופסה ובמקביל גם הקפדה על גבולות ברורים. הרצון הוא להימנע מתחושה של שחזור הטראומה וחוויה חודרנית במקום הטיפולי אשר אמור להוות מקום בטוח".
כאן הדיירות זוכות למעטפת טיפולית רחבה הכוללת טיפולים פרטניים, מעקב פסיכיאטרי, תזונאי, וטיפולים קבוצתיים מאנשי מקצוע בעלי הכשרה ייעודית.
האם קיים קשר בין הפרעות אכילה למגדר?
"הרגשות המודחקים הקשורים לטראומה מועתקים לגוף והשליטה בו דרך אכילה או אי-אכילה משמרת את ההדחקה. אצל נשים יש יותר נטייה לשימוש בגוף כמקור שליטה אלטרנטיבי לרגשותיהן וגם כאמצעי להרחיק או לקרב אנשים אליהם. לדוג' הרצון להיות פחות 'אטרקטיביות' יכול להתבטא בהשמנה או רזון קיצוני כדי כביכול 'להיעלם'".
המלחמה החמירה את מצבן של נשים רבות משום שההפרעה מספקת תחושה מדומה של שליטה, מעין מנגנון הגנה. שאון האזעקות ורעש היירוטים מעוררים את הטראומה, החרדה וחוסר השינה שמחמירים. "החרדה הלאומית מצד אחד גורמת לאותן נשים להרגיש שהן לא לבד בתוך המצוקה והן מרגישות פחות חריגות בחברה. מצד שני יש נשים שחשות אשמה על המצוקה והסבל שהן מרגישות אל מול החוויות המזוויעות שחוו אנשים בטבח הנורא'". קורנברג מציינת שנשים נוטות להשתיק את הבעיה כלפי עצמן וכלפי הסביבה, אך אסור לחכות שמצבן יחמיר, גם לא בתקופה הזו.
טובים המומחים
כמייסדת הבית המאזן קורנברג הקימה צוות שמאמין בדרכה. היא חברה לשותף עמיר פירני, עובד סוציאלי עם 32 שנות ניסיון בטראומה ובהתמכרויות. השניים גייסו את ד"ר אלדד לבנת, פסיכיאטר בכיר במחלקת "בריאה" במרכז לבריאות הנפש נס ציונה אשר מתמחה בפוסט-טראומה ובפסיכיאטרית נשים בגיל הפריון. ד"ר לבנת אינו פסיכיאטר קונבנציונלי, הוא מוכשר בהיפנוזה ונטל חלק בתהליך ההכשרה לטיפול בפוסט-טראומה באמצעות פסיכותרפיה בשילוב MDMA. נשים עם הפרעות אכילה רואות, לעיתים, בדיאטנית אויב, משום שהיא זו שמגדירה להן תפריט ושוקלת אותן. לכן הם צירפו לצוות את הדיאטנית עשירה קרקובסקי, מומחית בהפרעות אכילה המנהלת מרחוק בית מאזן בארה"ב. "יש לה דרך מיוחדת לרכוש את אמונן של הדיירות ולסייע בהתקדמותן", אומרת קורנברג.
האם אתם מעניקים טיפולים ייחודיים שלא קיימים במסגרות אחרות?
"נכון, למשל 'ציור רפואי' היא שיטה ייחודית המיושמת באיטליה. מפתח השיטה, ד"ר גל פלג, הביא אותה כעת לאלמה. נדהמתי לראות איך דרך הניסיון להתחקות אחר המציאות באמצעות ציור ניתן להשפיע על הדימוי העצמי של הנשים ואף ליצור שינוי תודעתי בנוגע לתפיסת הגוף שלהן במרחב. זו שיטה מבוססת מחקר ואנחנו מתכננים לערוך מחקר מקיף בנושא. כלי נוסף הינו יוגה רגישה לטראומה שמשלבת שיחה טיפולית, מודל שפותח על ידי ד"ר יעל יצחק עידן ומבוסס על ההבנה שהגוף זוכר את מה שהתודעה נוטה לשכוח, ובאמצעות שילוב של יוגה ושיחה, אנחנו מקבלים כלי עוצמתי להתמודדות עם הטראומה".
כיצד השילוב הזה תורם לגוף ולנפש?
"אשפוז עלול להוות טראומה בפני עצמה, לכן, חשוב להדגיש שאנחנו בית מאזן ולא בית חולים. אצלינו יש אווירה משפחתית שתורמת לבריאות הנפשית. הדבר מפחית סטיגמות ובידול מהקהילה, המטופלות עטופות באנשי מקצוע מסורים, ולכן גם סיכויי ההחלמה עולים. בנוסף, ההמתנה לטיפול בשירות הציבורי עלולה לארוך שנתיים, ולנפש אין זמן לחכות. חלק מהמסגרות הפרטיות מסוגלות להעניק מענה של מספר טיפולים בשבוע, אבל נשים רבות זקוקות למסגרת אינטנסיבית יותר הכוללת מגוון טיפולים ייעודים לנשים המתמודדות עם הפרעות אכילה ופוסט טראומה. כדי לייצר שינוי לטווח ארוך הטיפול צריך לשים דגש גם על הפן ההתנהגותי הקשור בהקניית הרגלי אכילה מיטיבים וגם על הפן הרגשי והעמוק הקשור לעיבוד הטראומה. באלמה מדובר בשהות של כ-3 חודשים עם לינה וצוות שכל הזמן כאן בשבילן. יש לו"ז יומי ברור, שומרים על קשר עם המשפחות, ואנחנו מספקים לדיירות כל מה שהן צריכות כדי להתאזן ולא להגיע לעוד ועוד אשפוזים".
צעד אחר צעד
"אני יודעת שתמיד אוהבים לקרוא סיפור הצלחה בומבסטי על מישהי שהייתה במקום הכי נמוך והגיעה הכי גבוה שאפשר". אבל ההצלחה האמיתית היא בצעדים הקטנים. מבחינתי, כשדיירות אומרות לי שהן מרגישות שרואים אותן ואת הצורך הייחודי של כל אחת מהן, מדובר בסיפור הצלחה. אין פתרונות קסם ואני לא מציעה כדור שיהפוך את חייהן למושלמים, אבל כשאני רואה דיירת שהייתה עד לא מזמן חיה-מתה, ועכשיו היא יושבת ומנגנת על פסנתר, זה ניצחון".
נשים לא מעטות שיוצאות ממסגרת טיפולית לא מצליחות לשמר את התוצאות וחוזרות לאשפוז. לכן, קורנברג בנתה תוכנית המשך לאחר היציאה מהבית, שבה מתקיימים מעקבים עם אותם גורמים טיפוליים והשתתפות בסדנת הציור הרפואי.
קורנברג עצמה עברה דבר אחד או שניים בחיים, והרגישה לעיתים כמי שנופלת בין הכיסאות. אפילו כשעבדה במערכת הציבורית השמרנית, העדיפה לחשוב מחוץ לקופסה.
"אני לא רוצה שהדבר ישמע קלישאתי, אבל אנחנו באמת מאמינים שאין דבר כזה 'בלתי אפשרי'. נכון, לפעמים המצב לא מאפשר החלמה מלאה, אבל שינוי גדול בהחלט אפשרי. וכמו הכיתוב על הצמיד שעל ידי Don't Try Just Do, אני יודעת להגיד לנשים שאם אני הצלחתי, אין סיבה שהן ייכשלו".
בשיתוף "אלמה - בית מאזן"
