"מלחמת 'חרבות ברזל' הובילה למצב שאנו אנשי המקצוע לא הכרנו כמוהו בעוצמות. מדובר בטראומה לאומית שנוצרה בעקבות חשיפה בלתי צפויה לרוע אנושי קיצוני שהתפרץ ללא גבול. אירוע דרמטי כזה שמפגיש עם מוות המוני, חטיפה, בסביבה הביתית 'המוגנת', הוא טלטלה וערעור קיומי יסודי, שנחווה כ'טראומה'", מתאר אריה טבעון, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי וזוגי ומהפנט מוסמך, את מה שעוברת מדינה שלמה בימים אלה. אל הטיפול הוא מגיע עם ניסיון בעבודה עם מצבי אסון ואובדן, כאיש מקצוע שמטפל בסובלים מפוסט טראומה: נפגעי טרור ומלחמות, וכמי שליווה והנחה קבוצות הורים שכולים והדריך מנחים להתערבות חירום.
לדבריו, תגובת טראומה היא מצב זמני לאיום קיצוני שעלולה ללא טיפול להתפתח למצב מתמשך המתעצב כ'פוסט טראומה'. "כולנו פגיעים", הוא אומר ומסביר שמדובר גם במי שלא נחשף באופן ישיר לאירועים הקשים.
חשיבות הטיפול המוקדם בשלב ההלם
טבעון מדגיש את חשיבות הטיפול המוקדם בשלב הראשון שהוא מכנה ה"הלם" ("הרגשה לא מציאותית"), ואי היכולת להבין ולקבל את המציאות. "במצב זה, חשוב לבסס קשר מהיר ובטוח שמאפשר לבטא את אנרגיית הבהלה והמתח העצורים בגוף-נפש. כך ניתן ביטוי שיעזור לשחרר ולשחזר, להבין, ולמצוא את הרצף בין קטעי החוויות, שחלקן כבר הוכחשו ונשכחו".
התהליך לדבריו נעשה בתוך בניית קשר שמהווה "מיכל מוגן ואמין", המאפשר מרחב לביטוי בעוצמה המווסתת נכון, ולא בהצפה ואובדן שליטה. זאת תוך הכלה קבלה ונרמול התגובות.
מודל 4 היסודות ("לנוכחות שלמה") לטיפול בפוסט טראומה
הגישה הטיפולית אותה הוא מזכיר מבוססת על מודל 4 העוגנים (נוכחות כסמכות שלמה) שפיתח, המתאימה גם לטיפול בטראומה. "מדובר ב-4 עוגני נוכחות ותודעה אנושית, המייצגים את צרכי היסוד האנושיים שבנו. יחד הם יוצרים את חווית האדם כשלם ולא מושלם", הוא מסביר. לדבריו, הטיפול מתמקד בגילוי הכוחות שבנו, גם כאלה שלא ידענו עליהם ומהווים חלק מ-4 העוגנים. "גישה זו את האישיות המקורית טרום הפגיעה, בכוונה למנוע תהליך של אובדן תחושת העצמי שהטראומה יוצרת, כשהיא מתחילה להשתלט עלינו ועל זהותנו".
שלבים בטיפול בטראומה
טבעון מתייחס למלחמת "חרבות ברזל" ומסביר: "אנחנו עדיין עסוקים בשלב הראשון שמתארך מעבר לנורמה לתגובה לטראומה רגילה. זהו הלם מתמשך שנע בין מגע, להכחשה המתבטאת באמירות חוזרות כמו: "אני לא מאמין שזה קורה", או "זה נראה לי כמו חלום". כך גם מופיעות המחשבות החוזרות והמטרידות, החרדה, היעדר שינה ועלייה ברגישות חושית, כחלק ממנגנון נפשי בריא של עמידה מתוחה על המשמר. בשלב שבו עדיין אין קבלה של המציאות הקשה, מופיע תסכול וזעם שכנראה ילכו ויגברו, כחלק מתחושת חוסר האונים. טבעון מסביר כי הפתרון הטיפולי הוא השיח הקולקטיבי ויצירת תחושת יחד בשותפות גורל, שמאפשרים להשתייך ולבטא, ומהווים משאב כוח וגורם טיפולי טבעי חשוב ביותר.זאת בנוסף ליצירת "חליפת טיפול מותאמת אישית" הממוקדת בחוויה הייחודית שיוצרת "משמעות מתקנת" בקרב חלק גדול מהאנשים.
"מעבר דרך האפס"
טיפול בטראומה, על פי גישתו של טבעון, יכול להוביל לטרנספורמציה משמעותית שכוללת "מטה-שינוי", אותו הוא מכנה "מעבר דרך האפס". מדובר במעבר ממקומות נמוכים ביותר למקומות גבוהים ומועצמים. המצב דומה ל"טראנס", שמהווה מצב תודעה אחר, ומתואר לעיתים כ"סוג של ריחוף", "הרגשה חוץ גופית", ו-"מצבים רוחניים עילאיים". מדובר לדבריו במצבים שכיחים שנחשפים לאחר טראומה ב"טיפול מגלה ומאפשר", וכאן לדבריו נכנסת לתמונה ההיפנוזה שיכולה לסייע ולחזק את "עמוד השדרה הנפשי". "לאחר השלב הראשון המתמשך יגיעו הכאוס הגופני והרגשי ותחושות כמו אשמה. דוגמה לכך היא אשמת הורים שעסוקים בביקורת עצמית על שלא הגנו או מנעו את הפגיעה בילדיהם. בשלב של קבלת האירוע כמציאותי, עולות גם תחושות האבל, העצב והדיכאון, חלק מעיבוד הפרידה הגעגוע והאובדן. כאן חשוב ללוות את האדם מקרוב, להיות מסוגל להצטרף ולהכיל עימו את הכאב, ולאפשר שיח עם ועל החסר".
טבעון מתייחס למענה ומדגיש המלצה קריטית: "בשלב הזה חשוב שלא לדכא את התהליך בטשטוש הכאב, בדגש על סמים או אלכוהול שמובילים לא אחת להתמכרות. כמו באבל, גם כאן העצב שמחובר ומעובד יביא עימו יכולת להיפרד, להשתנות ולהתחיל לחיות בכוחות מחדשים".
שפת הטראומה ושלבי ההמשך
טבעון מבקש להתייחס לאורך הטיפול ול"שפת הטראומה" שיכולה לסייע בהימנעות מהסימפטומים השליליים ולהזכיר למטופל שהוא אינו הטראומה, אלא מי שסובל ממנה. בנוסף הוא מציג את שלבי ההמשך כוללים כלים ל"תפירת הסיפור המלא, ובבניית משמעות חדשה" - בחיבור העובדות הממשיות, אבל לא פחות בחיבור הסיפור הפנימי הסובייקטיבי, שנוגע למשמעות החדשה שנוצרת בטיפול, וללמידת כלים. "זהו משא ומתן עצמי בו מופיעים החלומות - אמצעי נפשי חשוב להחלמה שמעיד על עיסוק חוזר באירוע, בשחזור ובצורך בתיקון רגשי ומעשי של הטראומה, תוך ניסיון לחלום על פתרון טוב יותר", מציין טבעון ומדגיש כי כאן מתחילה דרך נפשית לעיבוד והסתגלות.
"מצבים דרמטיים וכואבים כאלה יוצרים שינויים מעצבי משמעות לחיים, יוצרי דחף לעשות ולהגשים מטרות שליחותיות. הרוב הגדול, כולל הילדים, הם בעלי כוחות מופלאים להתמודדות טובה. זאת והעובדה כי פוסט-טראומטיים הם בשיעור נמוך יחסית לכלל (16%-10%) מדגישה לאת חשיבות מתן המענה בשלבים הראשונים, גם כבסיס להחלמה עתידית", מסכם טבעון.
בשיתוף אריה מכון טבעון
