זיהומים העוברים במגע מיני אינם זיהומים ייחודיים לקהילה הלהט"בית. מדובר בזיהומים אוניברסליים השכיחים בכל חלקי האוכלוסייה – גברים, נשים, סטרייטים ולהט"בים. הסיכון להידבק בזיהומים אלה קשור יותר במידת החשיפה מאשר בפרקטיקה המינית. ככל שמספר הפרטנרים לסקס עולה, הסיכון להידבק עולה.
נשאלת השאלה כיצד ניתן להקטין את הסיכון לסיבוכים במציאות שבה אדם פעיל מינית עם פרטנרים מזדמנים מרובים?
ההמלצה הראשונה, והמובנת מאליה, היא צמצום מספר החשיפות (הפרטנרים), ושימוש בקונדום. מעבר לזאת, כדאי להקפיד על סיקור תקופתי, ופניה מוקדמת לרופא במקרה של סימפטומים.
זיהומים העוברים במגע מיני הם זיהומים שכיחים, ולרוב רופא המשפחה מיומן לעשות אבחנה ולהציע טיפול נכון. אולם ישנם מספר זיהומים בהם האבחנה והטיפול מסובכים יותר או עם ביטויים אשר לא תמיד פשוט לזהות. במקרים כאלה מומלץ שרופא מומחה יהיה מעורב במהלך הטיפול.
עגבת - לא תמיד טריוויאלית
מחלה שהביטויים הגופניים שלה מגוונים ביותר והשכיחות שלה בעשורים האחרונים יותר מהכפילה את עצמה. מעבר לביטויים ה"רגילים" של המחלה (ובהם פצע באיבר המין, חלל הפה או פי הטבעת בשלב הראשון, ופריחה מפושטת בשלב השני), יתכנו ביטויים פחות מוכרים. רבים מהנדבקים מרגישים תחושה כללית רעה, חום וחולשה. דלקת של הכבד (הפטיטיס) מופיעה בשיעור לא מבוטל של המקרים, ולעתים הרופאים אינם מודעים שמדובר בביטוי של העגבת בכבד ושוגים בברורים ארוכים ולא נחוצים.
טעות נוספת היא לחשוב שביטויים נוירולוגיים (במערכת העצבים) הם ביטויים מאוחרים של עגבת שנתקלים בהם רק שנים רבות אחרי ההדבקה. האמת היא כי שכיח להיתקל בסיבוכים של עגבת במערכת העצבים כבר בשלבים המוקדמים של המחלה, ובכלל זה דלקת קרום המח, שיתוק עצבי הפנים, פגיעה בשמיעה או בעיניים. לביטויים נוירולוגיים אלה משמעות גדולה כי הם מכתיבים טיפול שונה מהרגיל בעגבת (דורשים אשפוז וטיפול באנטיביוטיקה לווריד), ובהעדר מודעות לכך עלול המטופל לקבל טיפול שגוי ששם אותו בסיכון לסיבוכים מאוחרים. זו הסיבה שעגבת היא זיהום שלגביו מומלץ תמיד להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות גם אם לכאורה מדובר במקרה "טריוויאלי".
פרוקטיטיס - לא מחלת מעי
זיהום של הרקטום שנגרם בעיקר על ידי שני חיידקים - כלמידיה וגונוריאה (חיידק הזיבה) המוכרים יותר כגורמים לדלקת של השופכה (אורתריטיס). במגע מיני אנאלי חיידקים אלה נכנסים לרקטום ועלולים לגרום לדלקת. הביטוי הוא לרוב יציאה דמית או מוגלתית, שלשול דמי, כאבים ביציאה, וצורך תכוף לרוץ לשירותים להתרוקן גם אם לא יוצא כלום. אם אתם מקיימים יחסי מין אנאליים וחווים כאלה סימנים – כדאי לשתף את הרופא בהרגלי המין שלכם, כי רופאים רבים עלולים לטעות ולחשוב שמדובר במחלת מעי לא זיהומית.
מיקופלסמה גניטליום - עמיד לאנטיביטיקה
מדובר באחד החיידקים השכיחים הגורמים לדלקת של השופכה (אורתריטיס). הבעייתיות הקשורה בחיידק זה היא נטייתו להיות עמיד לאנטיביוטיקה מקבוצות שונות. בנוסף, חיידק זה עלול לפתח עמידות לאנטיביוטיקה בקלות ולכן שימוש לא נכון באנטיביוטיקה מכשיל את הטיפול בו. נתקלנו במקרים רבים בהם מטופל עם דלקת של השופכה קיבל מרופא ראשון טיפול אנטיביוטי שלא רק שאינו מחסל את החיידק אלא משרה עמידות לאנטיביוטיקה, ולכן כשהמטופל מגיע למומחה לא נותרות אופציות טיפוליות מתאימות. בכל שנה מופנים למרפאתנו מספר לא מבוטל של מטופלים עם דלקת הנגרמת על ידי מיקופלסמה גניטליום שאין כבר אף טיפול אנטיביוטי שמצליח להכחיד את הזיהום. אם יש לכם דלקת ובבדיקת השתן זוהה מיקפולסמה גניטליום – בקשו מהרופא שלכם להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות.
שימוש עודף באנטיביוטיקה - מסוכן
מטופלים רבים אינם מודעים לכך שטיפול נרחב באנטיביוטיקה שלא לצורך, לא רק שאינו מועיל אלא עלול לגרום לנזק קשה. עבודות מחקריות רבות הראו שעמידות לאנטיביוטיקה שכיחה יותר בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. מדובר בתופעה שהיא תוצאה של שכיחות גבוהה יותר של זיהומים העוברים במגע מיני, אך לפעמים השימוש העודף נובע לא מזיהום אמיתי אלא מחרדה מפני הדבקה, ולחץ על הרופא לרשום אנטיביוטיקה, או אף שימוש "מניעתי" באנטיביוטיקה. מדובר בתופעה מסוכנת שכן מתרבים הדיווחים על עמידות נרחבת לאנטיביוטיקה של חיידקי עגבת, זיבה ומיקופלסמה גניטליום, כולל חיידקים שעמידים לכל טיפול אנטיביוטי קיים. העצה הטובה שניתן לתת בהקשר זה – להשתמש באנטיביוטיקה רק לאחר ייעוץ מעמיק עם רופא מנוסה ואחראי, והימנעות מטיפול אנטיביוטי שלא לצורך.
אבעבועות הקוף - הדבקה גם מאדם לאדם
מדובר אמנם בזיהום שלא נחשב "מחלת מין" ולא קשור לקבוצה חברתית מסוימת, אולם בהתפרצות הנוכחית שהחלה באירופה בשבועות האחרונים, הופיעו מקרים רבים בגברים המקיימים יחסי מין עם גברים, ולכן רצוי להיות ערניים בהקשר זה – הן מבחינת התגוננות והפחתת חשיפה, והן מבחינת הצורך לפנות לרופא במקרה ומופיעים תסמינים חשודים.
מדובר בווירוס שמקורו באפריקה, וקשור בחשיפה לבעלי חיים (בעיקר מכרסמים). אבל ידועה גם הדבקה מאדם לאדם – בעיקר במגע קרוב עם חולה שיש לו שלפוחיות על העור או העברה טיפתית (הפרשות דרכי הנשימה). מקרים רבים באירופה שתוארו בחודש האחרון נרכשו באירועי super spreader – כאשר המחשבה היא שאנשים רבים נדבקו מאדם אחד באירוע הדבקה המוני בשל צפיפות ומגע הדוק (תוארו מקרי הדבקה בסאונה ובמסיבת ענק). המחלה מתחילה בחולשה, הגדלת קשרי לימפה, לעתים חום, ובהמשך הופעת שלפוחיות עוריות באזור ההדבקה (על הידיים, על הגוף, איבר המין וכו'). המקרים שתוארו לאחרונה היו מקרים של מחלה קלה, אולם החשש הוא מהופעת מחלה משמעותית יותר, וסיכון לסיבוכים באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, נשים בהריון וקבוצות אחרות באוכלוסייה.
ד''ר דוד ששה הוא מומחה ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות, רופא בכיר, היחידה למחלות זיהומיות ומרכז האיידס, המרכז הרפואי איכילוב ת"א
בשיתוף איכילוב
