מערכת הבריאות הישראלית עדיין מתאוששת מהשנה המטלטלת שעברה בהתמודדות עם מגפת הקורונה, ודומה כי לצד השינויים והפיתוחים הטכנולוגיים שחדרו למוסדות הרפואיים, מבינים גם בכירי המערכת את האתגר המשמעותי ביותר שעומד לפתחה בעידן הפוסט קורונה: חיזוק כוח האדם – ההון האנושי במערכת הבריאות.
"העוצמה הגדולה ביותר של מערכת הבריאות היא באנשים שמרכיבים אותה", אומר פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא ובעבר מנכ"ל משרד הבריאות, "זה נכון שגם לטכנולוגיה ולתשתיות יש חשיבות רבה, אך בסופו של דבר, החוזק הגדול ביותר של המערכת, וגם ההוצאה הגדולה ביותר – הם בתחום כוח האדם. חשוב להבין, גם אם נקנה את מכשיר ה-MRI המתקדם ביותר, תוך מספר שנים ישיקו מכשיר חדש יותר, אבל צוותים מטפלים בעלי מיומנות, יוכלו להכשיר את עצמם כל הזמן לעבוד עם הטכנולוגיה המתקדמת. במובן הזה, מערכת הבריאות היא כמו קונצ'רטו מרובה בכלים ובנגנים סולנים, שנדרשים להתאים עצמם כל העת כדי לתת מענה למגוון נרחב של מצבים רפואיים ומחלות".
השקעה רבת שנים
ימי הקורונה הדגישו את החשיבות בחיזוק שדרת כוח האדם במערכת הבריאות הישראלית. "בהתמודדות עם הקורונה עלתה המודעות למכשירי ה'אקמו' – מכונות הלב-ריאה שהצילו חיי אדם, כשכל מטופל שמחובר ל'אקמו' צריך השגחה סביב השעון של אחיות, ולמעשה 3.5 תקני אחיות לחולה. גם ביחידות לטיפול נמרץ, שנושאות עד היום את עיקר העומס בהתמודדות עם חולי קורונה קשים ומורכבים, צריך צוותים מטפלים כדי להעניק טיפול מיטבי למאושפזים", מדגיש פרופ' אפק.
כשמכלל תקציבי המוסדות הרפואיים במדינה, שיעור ההוצאה על כוח אדם מגיע ל-60% עד 80% אחוז, ובבתי חולים פריפריים לעתים אף יותר, יש נטייה לשכוח בעיה מרכזית: לא ניתן "להצניח" בבתי החולים ובמרפאות מטפלים יש מאין, ונדרשות שנים רבות של השקעה מקדימה בהכשרת כוח אדם מיומן ומוביל למערכת. "כשאיש צעיר הולך ללמוד רפואה, נדרשות לו 6-7 שנות לימוד, שנת סטאז', 4-5 שנות התמחות ולעתים עוד שנתיים להתמחות על, ולמעשה זמן רב כדי לרכוש ניסיון ולהגיע לרמת טיפול גבוהה בתחום שבחר", מסביר פרופ' אפק.
ברבות השנים מתחזקת מגמת הצוותים הרב מקצועיים ברפואה – צוותים שמורכבים ממספר אנשי מקצוע מיומנים בתחומם, באופן שמשפר משמעותית את איכות הטיפול, וגם לכך נדרשת הערכות מקדימה. "בעולם השיקום, למשל, כדי להשיב אדם שנפגע לתפקוד, חשוב שיטפלו בו פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, אנשי בריאות הנפש ולעתים גם בהידרותרפיה ואמצעים נלווים נוספים", אומר פרופ' אפק. "אצל נפגעי פוסט טראומה יש צורך גובר במספר רב של אנשי מקצוע כדי לסייע להם לחזור לתפקוד יומיומי תקין". לאחרונה שיתוף הפעולה בין הצוותים המטפלים, חודר גם למסגרות ההכשרה של רופאים, אחיות ואנשי מקצועות הבריאות. "ההכשרה במערכת הבריאות שמרנית בתפיסתה, ועד לשנים האחרונות – הפעם הראשונה שתלמיד רפואה היה פוגש באחות או פיזיותרפיסט הייתה כשנכנס לעבוד במחלקה, כי כל מקצוע נלמד באופן נפרד. רק לאחרונה מתחילים הסטודנטים למקצועות הרפואה והבריאות, להיחשף זה לזה עוד בשלבי הלימודים". שיתופי פעולה במערכת הבריאות מחוזקים גם במסגרת המרכז הארצי לסימולציה רפואית שבמרכז הרפואי שיבא, המקיים הכשרות משותפות לצוותי רפואה ובריאות, לחיזוק עבודת הצוות.
המדינה מתנערת מאחריות
בדו"ח שפורסם במאי 2018, קובע מבקר המדינה: "השיעור הגבוה של רופאים ישראלים שלמדו בחו"ל וקיבלו רישיון לעסוק ברפואה בישראל, מצביע על כך שמדינת ישראל נסמכת במידה רבה על בוגרי לימודי רפואה, שאין לה השפעה כלשהי על התוכניות להכשרתם. בכך המדינה מוותרת על יכולתה להכשיר את עתודת הרופאים הטובים ביותר שהיא זקוקה לה". יש הטוענים כי לא ניתן לפתוח מסגרות הכשרה נוספות לצוותים רפואיים בישראל בגלל מגבלה בכמות השדות הקליניים להכשרת הרופאים.
"זאת טענת שווא", קובע פרופ' אפק, "בפועל אפשר להכשיר פי 2 יותר כוח אדם, תוך חשיבה יצירתית. אפשר למשל ללמד את מקצועות הרפואה והבריאות לאורך כל השנה, כמו שאנחנו גם מטפלים בחולים כל השנה". כך, במהלך ראשון מסוגו שהחל לאחרונה בשיבא מתבצעים לימודי רפואה במחלקות במשמרת שנייה בשעות אחר הצהריים, "ובדרך זו אפשר לנצל את משאבי המערכת הקיימים להכשרת כוח אדם נוסף, ולמנוע את ההתנערות של המדינה מחיזוק כוח האדם ברפואה הציבורית", מדגיש פרופ' אפק.
התפיסה המרכזית של ראשי המדינה ובכירי משרד האוצר מזה שנים היא כי מערכת הבריאות בזבזנית מטבעה, וכמו "בור ללא תחתית", מסוגלת לשאוב כספים עד בלי די, מבלי לספק במקביל הכנסות, אך השקעה במשאב האנושי במערכת הבריאות עשויה לשנות את פני הדברים. "צוותי הרפואה והבריאות אינם רק בגדר 'הוצאה', אלא יש ביכולתם גם לתרום רבות לקופת המדינה", אומר פרופ' אפק, "ואני לא מתכוון רק לתיירות המרפא, זה הכסף הקטן. כשאנשי רפואה ומקצועות בריאות פועלים יחד, הם יכולים לקדם סטארטאפים, תגליות ופטנטים שיש להם פוטנציאל לא רק רפואי, אלא גם כלכלי".
במרכז הרפואי שיבא זיהו כבר לפני מספר שנים את המשאב, ועוד בשנת 2019 השיקו את מרכז החדשנות ARC, שמעודד את צוותי בית החולים לקדם פיתוחים, ומסייע במימוש פוטנציאל רווחיהם הכלכליים. בתקופת הקורונה פעל מרכז החדשנות ביתר שאת וקידם פיתוחים פורצי דרך בעולם הרפואה. כך, למשל, במסגרת פרויקט "אוויר לנשימה", ד"ר עמית זבטני, חוקר משיבא בן 34 בלבד שהחל בשנת 2018 התמחות במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי, פיתח בשיתוף עם חברו רס"ן ס' מאגף המודיעין בצה"ל, מערכת הנשמה חדשה שמאפשרת להסב מכונות עזר נשימתי ביתיות (מכשירי BiPAP) למכונות הנשמה שמתאימות לטיפול בחולי קורונה קשים. "החדשנות במערכת הבריאות דורשת פריצת מגבלות בעולם הרפואה, דרך צוותים רפואיים מהדור הצעיר שפתוחים לעולם המודרני", אומר פרופ' אפק.
לאחרונה היה שיבא, למרכז הרפואי הראשון בישראל ומהבודדים בעולם, שהעביר דיגיטציה לכלל הפעילות הפתולוגית, כשכל דגימות המעבדה ("סליידים") נסרקות למחשב. לדברי פרופ' אפק: "אנחנו רואים שעבור הצוותים מהדור הצעיר, הרבה יותר פשוט לאבחן בשיטה הזו מאשר בצפייה במיקרוסקופ. במהלך הזה אפשר לראות איך מערכת הבריאות מייצרת שיתופי פעולה לא רק בין מקצועות ובתוך מקצועות, אלא גם בין הדורות".
בפעילות נוספת שמקודמת באגף חדרי הניתוח וההרדמה בשיבא, בראשות ד"ר דינה אורקין הוטמעה "מעבדה ממוחשבת", שמאפשרת תכנון ניתוחים מראש, לרבות מהלכים בניתוחים מורכבים, "ואפשר לראות איך הפיתוח שמקודם על ידי הכירורגים הצעירים, מייצר למעשה שיתוף פעולה בין דורי ברפואה", אומר פרופ' אפק.
חיזוק מערכת הבריאות הישראלית לשנים הבאות מחייב, לדברי פרופ' אפק, השקעה מיידית בכוח האדם שמרכיב את המערכת על כלל מגזריו. "ימי הקורונה הבהירו לכולנו כי רק מערכת שתשקיע בהון האנושי, תוכל להתמודד עם האתגרים שצופן העתיד בהצלחה רבה".
