"אחרי 73 שנים בהן בנינו מערכת בריאות מפוארת שזוכה להתפעלות בעולם כולו, ודאי בתקופת הקורונה, האתגר הגדול ביותר שעומד לפנינו הוא להפנים בעצמנו איזה נכס אנושי יש לנו ביד וכמה חשוב לשמור עליו ולשכלל אותו", כך אומר לנו פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל.
יש מישהו שלא מבין את זה?
"לצערי גם היום, כשהמגפה עדיין לא לגמרי מאחורינו, יש מי שכבר שולף את הקיצוצים, מבקש למשוך בחזרה את מעט התקנים החדשים שאושרו בשנה האחרונה, מתוך מחשבה שאת הפלא הזה אפשר למתוח עוד קצת. זה תמצית האבסורד שאנחנו נאלצים להתמודד אתו: הרופאים והרופאות עובדים בתנאי מחסור קשים מאוד לפי כל קנה מידה בינלאומי, ולמרות זאת מצליחים לייצר רפואה פנטסטית שבאה לידי ביטוי במדדים שבוחנים בריאות ויעילות כמו זה של 'בלומברג'. ואז מה קורה? באים החבר'ה באוצר ומספרים לעצמם שזו עדות לכך שלא רק שלא צריך להשקיע יותר, אלא שאולי אפשר גם לקצץ. כלומר באופן אירוני, או ליתר דיוק ציני, מערכת הבריאות נדרשת לשלם קנס על זה שהיא מצליחה להגיע להישגים למרות כל הקשיים שמערימים עליה".
נשמע שאתה כועס
"בוודאי שאני כועס, אבל עד עכשיו לא הרשנו לעצמנו אפילו לכעוס. נכנסנו למלחמה הזו בקורונה כמו שנכנסים למלחמה, בהתגייסות מלאה ועם ממלכתיות לאורך כל הדרך. מה צריך כדי להישאר ממלכתי, גם כשמנסים לנכות לרופאים ולרופאות ימי מחלה על תקופת בידוד שנגרמה עקב חשיפה לחולים? אנחנו לא צריכים מחיאות כפיים במרפסות, למרות שזה חימם את הלב, אני מודה. אבל אי אפשר שבערב נדליק משואות, ובבוקר נתמודד עם קיצוצים וגזירות".
עם איזה פערים המערכת מתמודדת היום?
"בראש ובראשונה, יש פער של כ-20 מיליארד שקל בשנה בין ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל, לבין ההוצאה הממוצעת במדינות המפותחות. זה פער אדיר, שאנחנו חווים אותו יומיום. אז ברור לנו שלא ניתן לגשר עליו ביום אחד, בתקציב אחד, אבל כן ניתן ואפילו קריטי להוסיף למערכת כ-5 מיליארד שקל לבסיס התקציב מדי שנה. אנחנו צריכים את זה לתוספת מיטות אשפוז, לשיפור התשתיות, לקיצור זמני המתנה לניתוחים ואפילו לרופאים בקהילה, וכמובן גם לתוספת תקנים שתאפשר בין היתר שינוי משמעותי במתכונת העבודה של רופאים ורופאות, בדגש על אופי ומשך התורנויות בבתי החולים, שזה משהו שהנפתי כדגל מהרגע שנכנסתי לתפקיד ובשנה האחרונה יש ועדה מיוחדת שהקמנו שעוסקת בדיוק בזה".
כשאנחנו מדברים במוסף הזה על סיפורה של הרפואה בישראל, איפה אתה ממקם את הר"י בסיפור הזה?
"הסיפור של ההסתדרות הרפואית שזור למעשה לאורכו ולרוחבו בסיפור של המפעל הציוני בארץ ישראל, עוד הרבה לפני שהוקמה מדינת ישראל. הר"י נולדה בינואר 1912, כך שזה כמעט לפני 110 שנים וממש במקביל להקמת קופת חולים כללית. קבוצה של רופאים ורופאות הבינה שכדי למסד כאן מערכת בריאות של ממש, להבדיל ממענה רפואי ספורדי, צריך לשלב ידיים. והם עשו את זה במשאבים דלים מאוד, כשהמטה הראשון היה למעשה בדירתו של אחד המייסדים. הייחוד של הר"י, כבר מראשית ימיה, הוא שלא מדובר בעוד ארגון עובדים,אלא בגוף מקצועי שעוסק גם באיכות הרפואה, בהכשרה, בבטיחות ובחדשנות. טובת המטופל תמיד תעמוד לפני הכל".
הטכנולוגיה לא מאיימת קצת עליכם הרופאים? אולי קצב ההתפתחותה לא הולכת יחד עם תוספת תקנים?
"לא רק שהטכנולוגיה לא מאיימת על הרופאים, היא מסייעת לנו להיות טובים ומקצועיים יותר. כשאני למדתי רפואה, הייתי צריך לבלות שעות בספריה בתוך ערימה של ספרים. היום המידע כולו נמצא בכף היד. אנטומיה למשל לומדים באמצעות הדמיות מדהימות בתלת-ממד בלי לחכות שמישהו יתרום לנו גופה. האם אני צריך לפחד שרובוטים יחליפו אותנו? רופאים הם אלה שנמצאים בחזית הפיתוחים האלה, והם אלה שבסופו של דבר מפעילים אותם בחדרי הניתוח. הטכנולוגיה אפשרה לנו למשל במהלך הקורונה לתקשר מרחוק עם חולים מאושפזים, כך שהצוותים הרפואיים ובני המשפחה יישארו מוגנים ובטוחים".
איזו פעולה אקטיבית עשיתם בהר"י כדי לעודד חדשנות?
"יש עשרות דוגמאות, אבל אני גאה במיוחד בתוכנית שנקראת 'רשת הבריאות 8400', בה אנחנו לוקחים חלק משמעותי. מדובר במועדון העילית של עולם הרפואה והביו-טק שחותר לכך שתחום הבריאות יהפוך למנוע צמיחה במשק כולו. יצרנו בפרויקט הזה תוכנית הכשרה לרופאים מתמחים במסגרת מדעי יסוד שמשלבת בין העולם הקונבנציונלי של הרפואה, לבין עולם הסטארט-אפ. המשתתפים רוכשים שורה של כלים ייחודיים לצורך ביצוע מחקר רפואי יישומי שכולל היבטים שונים של חדשנות ויזמות, כאשר חלק משמעותי מהזמן הם 'מבלים' בהתנסות מעשית בחברת סטארט-אפ רפואי. ככה בדיוק נראית חדשנות רפואית, ואנחנו צריכים לשאוף לעוד ועוד תוכניות כאלה כדי שגם ביום העצמאות ה-100 של ישראל נוכל לדבר על המערכת שלנו בגאווה גדולה".
