כשלושה עשורים חלפו מאז מונה פרופ' יוסף קלאוזנר למנהל המחלקה הכירורגית במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ודומה כי המהלכים שיזם וקידם בעשייה הכירורגית בישראל ממשיכים ומתעצמים.
פרופ' קלאוזנר, מומחה לניתוחי סרטן מורכבים, ובייחוד סרקומות בחלל הבטן, ניתוחי לבלב ומערכת העיכול, פרש לפני כשנה מתפקידו כמנהל החטיבה הכירורגית, ומונה למנהל מרכז הסרטן הרב תחומי באיכילוב, תוך שהוא ממשיך כמנתח ומורה פעיל. הוא מביט בסיפוק על המהפכות המקצועיות בכירורגיה הישראלית, ומדגיש את הצורך בטיפוח דור העתיד של המנתחים, לצד חיזוק הקשר האנושי עם המטופלים.
"כשסיימתי ללמוד רפואה בשנת 1975, היו בבתי החולים בארץ רק מחלקות כירורגיות במבנה מסורתי אירופי, כשבראש כל מחלקה עמד מנהל 'כול-יכול', שהיה אמור להכיר את כל הניתוחים על בוריים, מסביבו מספר רופאים בכירים, והרבה 'אסיסטנטים', נושאי כליו", מספר פרופ' קלאוזנר.
בשם ההתמקצעות
אל מול הכירורג הכל יכול, יזם פרופ' קלאוזנר, באיכילוב בראשית שנות ה-90, את המבנה החדש של 'יחידות התמקצעות כירורגיות', מבנה שהוטמע ברוב בתי החולים בארץ. "לא קל לאמץ מודל חדש, שבו המנהל כבר אינו 'בר הסמכא' הבלעדי לכל הניתוחים, ולכאורה מאבד מהבכורה", הוא אומר.
למרות זאת, הצליח לקדם את ההתמקצעות בכירורגיה, שלווה עם השנים במינוי מנהלי יחידות מקצועיות מגוונות ורבות, בין השאר בתחומי כירורגיית המעי הגס והרקטום, ניתוחי כבד, כירורגיה אונקולוגית (לסרטן), ניתוחי לבלב, סרטן שד, טראומה, לפרוסקופיה, כירורגיה דחופה ועוד.
מהלך ההתמקצעות שינה את פני הכירורגיה בישראל, ושם דגש על "התמחות-על" וצבירת ניסיון מירבי בתחומים השונים. בשנת 1994 היה איכילוב לבית החולים הראשון בארץ שהוקמה בו חטיבה כירורגית, שמאגדת יחידות התמקצעות רבות. כיום זהו מבנה כמעט שגרתי ברוב בתי החולים, והתופעה של מחלקות מתחרות בכירורגיה, ללא מסגרת חטיבתית ושיתוף פעולה, לא מתאימה לכירורגיה המודרנית.
"היום לא יעלה על הדעת שכירורג ינתח לבלב, וושט וכבד מבלי שיש לו מומחיות לכך. אפילו בניתוחי בקע שנחשבים לכאורה לפשוטים, כבר התפתחה מומחיות ספציפית לניתוחים בדופן הבטן ובבקעים מורכבים", מסביר פרופ' קלאוזנר.
מחויבות חסרת פשרות
תהליך ההתמקצעות לווה במרכזים רפואיים רבים בחששות מצד מנהלי מחלקות וכירורגים בכירים, ולעתים גם הרחיק למאבקי אגו.
"עם הזמן גם בכירי הכירורגים הבינו שיש ליחידות המקצועיות שמאגדות מספר כירורגים בכירים המומחים בתחום מסוים, עוצמה גדולה. עם זאת, היתרון הגדול הוא לשמור גם על המבנה הרוחבי של החטיבה, תוך שיתוף פעולה בין המומחים מהתחומים השונים. כירורגים מומחים מכל התחומים מנהלים ישיבות משותפות על מקרים והפקת לקחים, ויש במפגשים אלה החלפת מידע רפואי עשיר ומעמיק, ועולות בהן יוזמות פורצות דרך".
ההתמקצעות בכירורגיה מלווה גם בחשש מסוים מאובדן המבט הכללי על המטופל, תוך התמקדות באיבר חולה בלבד.
"יש דברים שאפשר וגם חשוב לעשות כדי למנוע זאת, ואני לא מתכוון רק לאימוץ סיסמאות חשובות כמו 'המטופל במרכז', אלא להטמעת תרבות שבה מסתכלים לא רק על הבעיה הכירורגית, אלא על כל מכלול בעיות החולה".
כחלק מתפיסה זו יזם את הקמת היחידה הראשונה בארץ ל"טיפול נמרץ כירורגי", שבה מאושפזים חולים כירורגיים קריטיים לפני ואחרי ניתוחים. כירורגיה במתכונת זו מדגישה את הראייה הכוללנית של המטופל, כפי שזו מיושמת ביסודות מקצוע הטיפול הנמרץ.
"הדבר מכניס ממד של מחויבות בלתי מתפשרת של הכירורג לא רק לניתוח עצמו, אלא לכל מהלך ההכנה לניתוח ובעיקר להחלמה של החולה אחרי הניתוח", הוא מדגיש.
חיזוק דור ההמשך
לפרופ' קלאוזנר היה תפקיד מכריע בהטמעת "ניתוחי הענק" בישראל, ניתוחים מורכבים וגדולים המבוצעים בעיקר להוצאת גידולים עצומים מסוג סרקומה, וכן ניתוחי לבלב וגידולים אחרים, שעד היום נחשבים לניתוחים מאתגרים.
"באופן מסורתי, נהוג היה לבצע ניתוח וכשהיו נוכחים לדעת שהגידול ענק, היו סוגרים את הבטן בטיעון ש'החולה מחובר לגידול'. 'ניתוחי הענק' פותחים לחולים רבים אופק חדש ומשמעותי לריפוי".
לצד זאת, קידם את חינוך דור ההמשך של הכירורגים בישראל, וכ-70 כירורגים הם בוגרי החטיבה שניהל, מתוכם 28 מונו למנהלי מחלקות ויחידות כירורגיות ו-18 מתלמידיו הפכו לפרופסורים.
בתפקידו כראש המועצה הלאומית לכירורגיה, הרדמה וטיפול נמרץ, המייעצת להנהלת משרד הבריאות, מקדם פרופ' קלאוזנר בשנים האחרונות נושאים רבים. לאחרונה מנסה לקדם יחד עם פרופ' יורם קלוגר, יו"ר האיגוד הכירורגי, קיצור ההמתנה לניתוחי בטן דחופים.
לנוכח הקידום הטכנולוגי המואץ וההטמעה של ניתוחים לפרוסקופיים, אביזרים ניתוחיים חדישים ואף ניתוחים מונחי רובוטים, מציב פרופ' קלאוזנר את המנתח עצמו כמרכזי ביותר בקידום הכירורגיה. "הידע, ההתמקצעות, שיקול הדעת, חינוך דור ההמשך וההשקעה הבלתי מתפשרת בחולים הם עדיין המוטיב המרכזי לאיכות הרופאים הכירורגים. דווקא תרבות ה'זום' היא גורם מנטרל לתקשורת בינאישית בין רופא-חולה, ובין רופאים, שיש לה חשיבות באבחנה, בטיפול וביחס האנושי לחולה ולמשפחתו. אף טכנולוגיה מתקדמת לא מהווה תחליף לכך".
ומה בעתיד? פרופ' קלאוזנר צופה עתיד מזהיר לכירורגיה: "היקפי הפעילות יוסיפו לעלות, בשל הארכת תוחלת החיים, תוך דגש על כירורגיה של הגיל המבוגר. ועוד נכונו לכירורגיה אתגרים גדולים".
